רחל בת כלבא שבוע

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף רחל אשת רבי עקיבא)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקבר המיוחס לרחל בדרומה של העיר טבריה
המצבה בקבר

רחל בת כלבא שבוע הייתה אשתו של התנא רבי עקיבא. חייתה בסוף תקופת בית שני. בדרומה של העיר טבריה, סמוך לבית הקברות העירוני, שוכן מבנה קבר אשר לפי חלק מהמסורות מיוחס למקום קבורתה. דמותה של רחל מהווה מודל חיובי לרעייה המקריבה את עצמה ואת תענוגות והבלי העולם הזה, למען המטרה הנעלה של תמיכה בבעל הלומד תורה במסירות נפש.

שמה

ברוב המקורות נקראת ברתיה דכלבא שבוע. המקום היחיד בו היא נזכרת בשמה הוא בפרק השישי של אבות דרבי נתן:

עתיד רבי עקיבא לחייב את כל העניים בדין. שאם אומר להם 'מפני מה לא למדתם'?
והם אמרו מפני שעניים היינו,
אומרים להם: והלא רבי עקיבא עני ביתר ומדולדל היה.
והם אמרו: מפני טפינו.
אומרים להם: והלא רבי עקיבא היו לו בנים ובנות.
אלא אומרים להם: מפני שזכתה רחל אשתו.

נישואיה לרבי עקיבא

רחל הייתה רעייתו של רבי עקיבא. היא זה שהניעה אותו ללמוד ובזכותה הפך לתלמיד חכם. זאת תוך ויתור מצדה על ירושת אביה, על יוקרה וסטטוס, וכן על חיי נישואין "רגילים".

בתלמוד הבבלי, במסכת כתובות סב עמ' ב נכתב כי "חזיתיה ברתיה (ראתה בתו, של כלבא שבוע) דהוה צניע ומעלי (שהיה צנוע ומעולה) אמרה ליה אי מקדשנא לך אזלת לבי רב (אמרה לו, לרבי עקיבא, אם אתקדש לך תלך לבית המדרש?) אמר לה אין (אמר לה כן) איקדשא ליה בצינעה ושדרתיה שמע אבוה אפקה מביתיה אדרה הנאה מנכסיה (שמע אביה, הוציאה מביתו והדירה הנאה מנכסיו)".

הקרבתה לתורת בעלה

רחל הקריבה למען תורת בעלה את כל נוחיותה וחייה, ואף סבלה הצקות על הקרבתה.

מסופר בתלמוד שרבי עקיבא ורחל, בעניותם היו ישנים על גבי תבן. כדי לנחמה אמר לה רבי עקיבא: לו היה כסף בידי, הייתי עושה לך ירושלים של זהב. בכדי לנחם אותם התדפק אליהו הנביא על דלתם כשהוא מתחזה לעני, וביקש מהם מעט תבן, מפני שאשתו ילדה ואין לו שום דבר לכסות בו את התינוק. אמר רבי עקיבא לאשתו: ראי, אדם שאפילו תבן אין לו.

לבקשתה של רחל אשתו עזב רבי עקיבא את ביתם והחל ללמוד תורה בגיל ארבעים. ולא חזר לביתו במשך שתיים עשרה שנה. במהלך שנים אלו - החל אף ללמד, עד שהיו לו שתיים עשרה אלף תלמידים, עימם חזר לביתו. אך כשפנה להיכנס לביתו שמע איך ששכן רשע מציק לרחל אשתו בדיבורים "ראי בעלך עזב אותך לנפשך", ורחל עונה לו שמבחינתה יכול בעלה ללמוד בישיבה שתים עשרה שנים נוספות חרף בדידותה, בשומעו זאת - שב לישיבתו ולמד שם שתיים עשרה שנים נוספות.

כעבור עשרים וארבעה שנים חזר רבי עקיבא עם עשרים וארבעה אלף תלמידים. ויצאו כל בני העיר לקבל את פניו, ואף אשתו רחל יצאה לקראתו. משראו תלמידי רבי עקיבא אשה מתקרבת לעברו, ביקשו לגרשה מן המקום, אמר להם רבי עקיבא: 'הניחו לה, שלי ושלכם – שלה הוא' (כל התורה שלמדתי ולימדתי אתכם זה רק בזכותה). כשראה כלבא שבוע את גדולתו של רבי עקיבא חתנו, חזר בו ונתן לבתו ולחתנו את מחצית מרכושו[1]. וברבות הימים, זכו היא ובעלה לעושר רב "אמרו לא נפטר [רבי עקיבא] מן העולם עד שהיו לו שולחנות של כסף ושל זהב, ועד שעלה למיטתו בסולמות של זהב. היתה אשתו יוצאה בקרדוטין (תכשיטים) ובעיר של זהב. אמרו לו תלמידיו רבי ביישתנו ממה שעשית לה. אמר להם הרבה צער נצטערה עמי בתורה"[2].

עוד מסופר בתלמוד ירושלמי שרבי עקיבא עשה לאשתו תכשיט עיר של זהב, ראתה אותה אשתו של רבן גמליאל וקנאה בה, וסיפרה זאת לבעלה, אמר לה רבן גמליאל וכי את עשית לי כמו שעשתה היא לו, שהייתה מוכרת את צמותיה ונותנת לו את התמורה, והוא ישב ועסק בתורה עשרים ושמונה שנים"[3].

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0