רוצח שכיר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רוצח שכיר הוא אדם הנשלח לבצע רצח של אדם אחר תמורת תשלום. בדרך כלל מדובר באדם הנמנה עם אנשי העולם התחתון, שהתמחה בביצוע מעשי רצח תמורת תשלום, זהו אחד מתחומי עיסוקיו והוא נחשב בעל יכולת ומיומנות לבצע "רצח מושלם" שלא מותיר עקבות.

דמותו של הרוצח השכיר מונצחת בספרות ובקולנוע, והוא מככב בסרטים, ספרים ואף משחקי מחשב רבים. בין הבולטים באחרונים היא סדרת משחקי מחשב בשם Hitman, אשר בה מגלם השחקן את דמותו של רוצח שכיר מקצועי.

עסקות רצח

עסקות לביצוע רצח בתשלום קיימות כמעט בכל מדינה, ובמיוחד במדינות בהן פועלים ארגוני פשיעה ומאפיה. המזמינים הם על פי רוב עבריינים העומדים בראש הארגון, המעסיקים תמורת תשלום, רוצח מיומן העושה את מלאכתו באופן שאינו מותיר עקבות, ובהנחה כי גם אם ייתפס – לא יסגיר את האנשים אשר שלחו אותו, בהכירו את הקודים הקיימים בעולם התחתון.

במקרים אחרים, אדם מהיישוב שאין לו קשר עם עבריינים, מזמין רוצח שכיר כדי לחסל אדם אחר. הנסיבות יכולות להיות שונות ממקרה למקרה, כמו: רצון לזכות בפדיון פוליסת ביטוח חיים של הקרבן, רצון לחסל יריב עסקי, מעשה נקם ועוד. מזמיני רצח כאלה מבקשים לחסל את קורבנם באופן שהם יוכלו להיות נקיים מכל חשד, ולהרחיק מהם חוקרי משטרה ובלשים פרטיים. "עסקאות רצח" מסוג זה נחשבות לבעלות סיכון רב למזמין הרצח שאינו מכיר היטב את האיש אליו פנה, ולא אחת התברר כי האיש שנשכר לבצע רצח הפליל את המזמין עוד לפני ביצועו.

בישראל, הוזכרו כמה מקרים בהם נעשה שימוש ברוצח שכיר. ביניהם:

  • המקרה של גאורגי "גיגה" גלשווילי שלטענת המשטרה הובא במיוחד מגאורגיה לביצוע רצח במסגרת חיסול חשבונות בין כנופיות פשע גדולות[1].
  • המקרה של דוד אטיאס ששימש קבלן רציחות בשליחות ארגוני פשע[2].
  • המקרה של ליודמילה מינין שחיפשה רוצח שכיר להרוג את בעלה אך האיש אליו פנתה היה סוכן סמוי של המשטרה[3].

תעריף עסקות רצח

מחיר הזמנת רצח אינו קבוע, והוא משתנה ממקרה למקרה, ואין נתונים מבוססים עליהם ידוע בוודאות. כך למשל בפרשת רצח הקשורה לרב פרד נוילנדר בניו ג'רזי [3] טען הרוצח כי קיבל מהמזמין 30,000 דולר. בישראל התפרסמו ידיעות בכלי התקשורת בשם קציני משטרה אשר מגלים כי בימינו (2006) ניתן להשיג רוצח שכיר בתמורה לסכום של 5,000 דולר.

להוציא חוזה

אחת מדרכי הפעולה הנפוצות בעולם התחתון לחיסולו של אדם היא "הוצאת חוזה" עליו, כלומר: להפיץ את הידיעה כי האיש הוא בן מוות ויש לחסלו, ומי שייעשה זאת יזכה בתשלום ממזמין החוזה. במקרה זה הרוצח השכיר מציע את עצמו לבצע את החוזה ומקבל את שכרו מהמזמין.

המדריך לרוצח שכיר

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – רוצח שכיר - מדריך שימושי לקבלן עצמאי

בשנת 1983 פרסמה הוצאה לאור אמריקאית בשם paladin ספר שנחשב כ"מדריך לרוצח שכיר". הספר שנקרא "המתנקש – מדריך שימושי לקבלן עצמאי" נכתב כרומן תמים של סופרת בעלת פסבדונים, המביאה את סיפורו של אדם המכשיר עצמו להיות קבלן למעשי רצח, ותוך כדי הסיפור, מפורטים כל הפעולות בהן הוא נוקט והשיטות אליהן הוא מתוודע – איזה סוג נשק, איך מעלימים גופה, איך להעלים ראיות, ואיך לאסוף את הכסף.

ב-1993 נלכד במדינת מרילנד בארצות הברית הרוצח ג'יימס פרי, שנשכר לרצוח אשה על ידי בעלה שביקש לפדות את כספי פוליסת הביטוח שלה. במשפטו התברר כי הספר שימש אותו להכנת הרצח, וקרובי משפחתה של הנרצחת תבעו את ההוצאה לאור לדין. לאחר שהדיון התנהל בכמה ערכאות, הסכימה paladin לפצות את משפחת הקרבן במיליוני דולרים ואף הסכימה לחדול מהוצאתו לאור. למרות זאת, נטען כי 13,000 עותקים של הספר כבר הופצו, וגם אחרי המשפט – בשנת 1999 עלה הספר לפרסום באינטרנט ופורסם שם על ידי גורמים אלמונים.

שליח לדבר עבירה

החוק בנושא רוצח שכיר ברור לגמרי: הן הרוצח והן שולחו נושאים באחריות למעשה. נושא זה מופיע כבר במקורות יהודיים, הקשור לכלל הידוע "אין שליח לדבר עבירה".

דברי הרמב"ם בנושא זה מביאים לידי ביטוי את הגישה המקובלת גם בימינו:

השוכר הורג [=רוצח שכיר] להרוג את חברו או ששלח עבדיו והרגוהו... כל אחד מאלו, שופך דמים הוא, ועוון הריגה בידו, וחייב מיתה לשמים, ואין בהן מיתת בית דין. ומנין שכן הוא הדין? שהרי הוא אומר: "שופך דם האדם באדם דמו ישפך" (בראשית ט, ו), זה ההורג בעצמו שלא על ידי שליח... "מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם" (שם, שם ה), זה השוכר אחרים להרוג את חברו. ובפירוש נאמר בשלשתן לשון דרישה, הרי דינם מסור לשמים. וכל אלו הרצחנים וכיוצא בהן, שאינן מחויבים מיתת בית דין, אם רצה מלך ישראל להרגם בדין המלכות ותקנת העולם, הרשות בידו. וכן אם ראו בית דין להרוג אותן בהוראת שעה, אם הייתה השעה צריכה לכך, הרי יש להם רשות כפי מה שיראו.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0