רוסלן גלייב
| רוסלן גלייב ביערות הקווקז | |
| לידה |
1964 קומסומולסקויה,  צ'צ'ניה |
|---|---|
| פטירה |
28 בפברואר 2004 (בגיל 40 בערך) ליד בז'טה, דאגסטן |
| מדינה |
 הרפובליקה הצ'צ'נית של איצ'קריה |
| כינויים נוספים | המלאך השחור |
| ידוע בשל | לוחם חסר רחמים |
| תקופת כהונה |
|
| השקפה דתית | סוני איסלאמי |
רוסלן (חמזאת) גלייב (ברוסית: Руслан (Хамзат) Гелаев; 1964 - 28 בפברואר 2004[1]) היה מפקד שדה צ'צ'ני של התנועה הבדלנית הצ'צ'נית כנגד הפדרציה הרוסית, שהיה ידוע כלוחם חסר רחמים. ממקום מושבו במרומי הקווקז הגדול של צ'צ'ניה הוא הוביל תקיפות גדולות כנגד בסיסים רוסיים ונקודות ביקורת רוסיות.
חייו
מלחמה צ'צ'ניה הראשונה ולאחריה
בתקופת מלחמת האזרחים הגאורגית, בין השנים 1992–1993, הוא השתתף במלחמת אבחזיה כמתנדב בצד האבחזי[2]. זמן קצר לאחר חזרתו לרפובליקה הצ'צ'נית של איצ'קריה (כיום צ'צ'ניה) מינה אותו דודייב למפקד ביחידות המיוחדות של ספצנאז ביחידת הזאבים (Borz), והמשיך לשרת גם בימיו של מחליפו של דודייב, דוקו אומרוב.
במהלך מלחמת צ'צ'ניה הראשונה, בשנים 1994–1996, כנגד רוסיה, היה גלייב ממונה על הגנת גרוזני. הוא היה אחד מהלוחמים הראשונים שקיבל את העיטור הגבוה ביותר של איצ'קריה, "עיטור האומה" (Kioman Syi). בתחילת 1995, מונה גלייב למפקד כוחות המורדים בחזית הדרום-מערבית, והגן על הכפר שאטוי (Шато́й). במהלך הקרבות, נפצע גלייב מספר פעמים ונאלץ להפסיק ולהלחם[3]. ב-27 במאי 1995, הוא הכריז כי אם ימשכו ההפגזות על כפר שאטוי ומחוז שאטויסקי, יוצאו להורג חמש שבויי מלחמה רוסיים בכל יום. כתוצאה מכך הוצאו להורג שמונה שבויים[4]. ב-6 במרץ 1996, הוביל גלייב מתקפת פתע על גרוזני והצליח לכבוש מחדש חלקים גדולים מהעיר למשך יומיים[5]. הוא הצליח לגרום לאבדות כבדות בצד הרוסי שהותיר מאחוריו מעל ל-100 בני ערובה[6]. התקיפה הייתה רק המבוא לכיבוש מחדש של גרוזני באוגוסט של אותה שנה, שסיימה את המלחמה.
לאחר המלחמה, באפריל 1997, מונה גלייב לתפקיד סגן ראש הממשלה תחת נשיאותו של אסלאן מסחאדוב. בשנה שלאחר מכן, ב-1998, הוא מונה לתפקיד שר ההגנה ברפובליקה הצ'צ'נית של איצ'קריה. במהלך קיום מצוות העלייה לרגל למכה, החג', הוא קיבל את השם "חמזאת".
מלחמת צ'צ'ניה השנייה
במהלך מלחמת צ'צ'ניה השנייה פיקד גלייב על כוח גדול של מורדים שהגנו על גרוזני, אולם בינואר 2000 הוא נסוג מהעיר והותיר אותה פגיעה להתקפה. בעקבות הנסיגה הבלתי מוסברת מהעיר הורד גלייב בדרגות מבריגדיר גנרל לדרגת טוראי והוסרו ממנו כל אותות ההצטיינות הצבאיים.
בפברואר-מרץ 2000, בעקבות הנסיגה מגרוזני ליערות בדרום צ'צ'ניה, ספגו כוחותיו של גלייב אבידות כבדות. באותה תקופה התחבר אליו הלוחם הצ'צ'ני, ארבי ברייב (Арби Алаутдинович Бараев), והבטיח לו תחבורה לאזור בטוח. אולם כאשר הגיעו כוחותיו של גלייב לנקודת המפגש הם נתקלו במארב של קבוצה גדולה של חיילים רוסים ונסוגו לכפר הולדתו של גלייב, קומסומולסקויה (Комсомольское). החיילים הרוסים כיתרו את הכוח של גלייב שמנה מעל ל-1,000 לוחמים במצור שנמשך שבועות. בסופו של דבר נמחץ הכוח של גלייב באחד מהקרבות הגדולים של המלחמה. הקרב נסתיים בכ-800 הרוגים מקרב המורדים ומעל ל-50 חיילים רוסים הרוגים. גלייב עצמו הצליח להמלט עם יתר לוחמיו.
זמן מה לאחר ה"אסון" בקומסומולסקויה, פתחה הממשלה הרוסית במשא ומתן עם גלייב כיוון שהיה במחלוקת עם מספר מפקדים אסלאמיים, במיוחד ברייב, שנגדו נלחם גלייב קרב קצר לאחר הקרב בקומסומולסקויה כיוון שהאמין כי בגד בו. גלייב היה במחלוקת עם לוחם ערבי נוסף בשם אבו אל-וליד (ابو الوليد). בנובמבר 2000, אישר הקרמלין כי הממשל הרוסי נמצא במשא ומתן עם גלייב אולם מאוחר יותר הכחיש את העובדה[7].
גאורגיה
גלייב החליט לבנות מחדש את כוחותיו בערוץ פנקיסי מצידו השני הגבול בגאורגיה, בקרב הכיסטים, שהם קבוצה אתנית צ'צ'נית שיושבת באזור פנקיסי שבגאורגיה מאות בשנים. הוא הצליח לבנות כוח משמעותי שמנה כ-800 לוחמים צ'צ'נים או כיסטים-צ'צ'נים, אליהם התווספו מוג'אהדין מרחבי העולם (בעיקר טורקים וערבים). השלטונות הגאורגיים הואשמו בכך שהגיעו להסכמה עם גלייב כי הגאורגים יספקו נשק ואספקה לכוחותיו של גלייב והוא מצידו ילחם בבדלנים האבחזים. ב-20 בספטמבר 2001, דיווחו עיתונים הרוסיים, כי גלייב עבר עם כוחותיו מערוץ פנקיסי לעיירה צאלנג'יחה שבסמגרלו בקרבת הגבול הגאורגי-אבחזי. ב-4 באוקטובר של אותה שנה, פשט גלייב על אבחזיה דרך עמק קודורי. אף על פי שההתקפה של גלייב נכשלה וכ-40 איש נהרגו בכללם משקיפי או"ם, זכה גלייב להערצה של פוליטיקאים גאורגים זוטרים. נשיא גאורגיה באותם ימים כינה אותו "איש אציל" ו"איש משכיל"[8]. מאותו הזמן פתח גלייב בסדרת התקפות פגע וברח כנגד מטרות צבאיות רוסיות בצ'צ'ניה, דאגסטן ואינגושטיה. רוסיה הגיבה בסדרת התקפות אוויריות חשאיות בשטחי גאורגיה, שבמהלכן נהרגו אזרחים גאורגים.
סוף ימיו ומותו
באוגוסט 2001 הוא מילא תפקיד חשוב בשחרור פעילת זכויות האדם, סווטלנה קוזמינה, שהייתה בשבי הצ'צ'ני במשך שנתיים. העזרה של גלייב ניתנה בעקבות בקשת אשת ידידו, לצ'י איסמאלוב, שהוחזק בשבי במוסקבה וחיכה למשפטו. הוא כתב לשוביה של קוזמינה כי אם לא ישחררו אותה הם יהפכו לאויביו המרים[9].
בספטמבר 2002 פלש כוח גדול של גלייב לאינגושטיה וכבש את הכפרים טרסקוי וגלנסקי. תגובת הצבא הרוסי לא אחרה לבוא והכוח כותר וסבל אבידות כבדות ובסופו של דבר נפוצו לכל עבר. בין האנשים שנהרגו בקרב היה כתב בריטי פרילנסר, רובי סקוט, שהצטרף למורדים[10]. על פי דיווחים רשמיים נהרגו בין 7 ל-40 לוחמים צ'צ'נים ו-17 חיילים רוסים[11][12]. בדצמבר 2003 דווח בטעות כי גלייב נהרג במהלך התנגשות בה נהרגו תשעה חיילים רוסים[13].
בחורף 2004 הוביל 40 מלוחמיו המובחרים לתקיפה בדאגסטן וניסה לחזור לחוף המבטחים של גאורגיה, אולם בדרכו הוא נאלץ להתמודד בהתנגדות כבדה של חיילים רוסים; במהלך ההתנגשות ומפולת אדמה שהתרחשה באותו זמן נהרגו 30 לוחמים צ'צ'נים (ייתכן כי בין ההרוגים היה גם מנהיג המאפיה הצ'צ'נית - אובשינה, חוז'-אחמד נואוחאייב) ו-14 חיילים רוסים ומספר מורדים נתפסו. ב-28 בפברואר 2004 נהרג גלייב במהלך היתקלות עם שני חיילי סיור של משמר הגבול הרוסי כשהיה בדרכו לגאורגיה[1]. יחד עמו נהרגו גם שני החיילים הרוסים. על פי גירסת המרכז הקווקזי (KC), גוף פרטי שעל פי הצהרתה היא סוכנות ידיעות אינטרנטית צ'צ'נית, נלחם גלייב בקבוצה גדולה של חיילים רוסים ונהרג מתקיפת הליקופטרים בעלי מקלעים כבדים.
גופתו של גלייב זוהתה בוודאות על ידי פס"ב[14], אולם לא נמסרה למשפחתו כיוון שסווג כטרוריסט בידי השלטונות הרוסיים[15]. משפחתו במערכה מתוקשרת לשיחרור שרידי גופתו של גלייב או לקבלת אינפורמציה מה נעשה עם גופתו[16].
קישורים חיצוניים
- ראיון עם המפקד חמזאת גלייב, המרכז הקווקזי, 27 באוקטובר 2003 (באנגלית)
- מפקד משמר הגבול הרוסי: לרוסיה אין מידע מוחשי על נוכחות אל-קאעידה בגרוזיה, באתר ערוץ 7
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 נפטר. רוסלן גלייב, 39, 8.3.2004, טיימס, (באנגלית)
- ^ הודעת פטירה: רוסלן גלייב, 4.3.2004, אינדפנדנט, לונדון, (באנגלית)
- ^ קולונל חוסיין איסחאנוב, ראיון, יוני 1999, (באנגלית)
- ^ הקדמה, מתוך אתר הזיכרון www.memo.ru, (באנגלית)
- ^ רקע לקונפליקט בצ'צ'ניה, 1990-היום (2003), 2003, (באנגלית)
- ^ אורלוב, צ'רקסוב וסוקולוב, סכסוך מזוין בצ'צ'ניה: תחנות עיקריות ומהלכים חשובים, דו"ח המרכז לזכויות האדם, (באנגלית)
- ^ כרונולוגיית האירועים במעורבות אנשי גרילה צ'צ'נים, 29.1.2001, (באנגלית)
- ^ סוכנות הידיעות אי.פי, Russia, Georgia clash over warlord,The Russia Journal, (באנגלית)
- ^ 780 יום בשבי הצ'צ'ני, 9.8.2001, באתר www.gazeta.ru, (באנגלית)
- ^ בריטי נהרג בהנגשות מורדים צ'צ'נים, 26.9.2002, בי.בי.סי, (באנגלית)
- ^ רוסים הדפו מורדים צ'צ'נים, 26.9.2002, בי.בי.סי, (באנגלית)
- ^ סוכנויות הידיעות, 46 נהרגו בהתקפות על ממשל רוסיה, 22.6.2004, (באנגלית)
- ^ אירופה: רוסיה: מורדים צ'צ'נים נהרגו, 2.3.2004, ניו יורק טיימס, (באנגלית)
אינטר טאס, רוסיה: מנהיג קבוצת מורדים צ'צ'נים נהרג בפעולה צבאית, 5.1.2004, מבזקי ynet - ^ הפס"ב מאשרים את מותו של גלייב, 2.3.2004, "קומרסנט", (באנגלית)
- ^ גופתו של גלייב עדיין ברוסטוב, 5.4.2004, (באנגלית)
- ^ רוסיה: טרוריסט בחייו הוא טרוריסט במותו, 25.6.2004, רדיו אירופה החופשית, (באנגלית)
