רוג'ר בושל
 | |
| קברו של בושל בפוזנן, פולין. | |
| לידה |
30 באוגוסט 1910 ספרינגס, טרנסוואל, איחוד דרום אפריקה .svg){kind=small} |
|---|---|
| פטירה |
29 במרץ 1944 (בגיל 33) רמשטיין-מייסנבאך, גרמניה הנאצית  |
| כינוי | "ביג איקס" ("Big X") |
| השתייכות |
 חיל האוויר המלכותי הבריטי |
| תקופת הפעילות | 1944–1932 |
| דרגה | מפקד טייסת ("Squadron Leader") |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד טייסת מספר 92 של חיל האוויר הבריטי | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
רוג'ר ג'ויס בושל (באנגלית: Roger Joyce Bushell; נולד ב-30 באוגוסט 1910 בספרינגס, איחוד דרום אפריקה (כיום בדרום אפריקה) - מת ב-29 במרץ 1944 ברמשטיין-מייסנבאך, גרמניה הנאצית) היה מפקד טייסת בחיל האוויר המלכותי הבריטי, נפל בשבי הגרמני במלחמת העולם השנייה, ונכלא במחנה סטלאג לופט III. הנהיג מספר ניסיונות בריחה מהמחנה, שהמפורסם שבהם הונצח בסרט "הבריחה הגדולה".
ביוגרפיה
בושל נולד בעיר ספרינגס שבאיחוד דרום אפריקה. אביו בנימין דניאל בושל נולד בבריטניה, והיגר לאפריקה שם עבד כמנהל מכרות. היו לו שתי אחיות רוזמרי ואליזבת.[1] בתחילה נחשב לילד חלש, אולם התפתח כילד חזק בגוף ובנפש.[1] רוג'ר קיבל חינוך מהשורה הראשונה ביוהנסבורג ומאוחר יותר בבריטניה. הוא גילה חיבה גדולה לספורט, במיוחד סקי. באחת הפעמים שבהן גלש בקנדה, נפגע מאחד המגלשיים בעינו השמאלית, מה שהותיר אותו עם צלקת לכל החיים.[1] כמו כן הוא שלט היטב בצרפתית וגרמנית, מה שהועיל לו מאד בתקופת שביו. מאז ומתמיד גילה בושל התעניינות בטיסה, ולכן הצטרף לחיל האוויר המלכותי הבריטי באוגוסט 1932.
בפברואר 1934, הועלה לדרגת קצין טיסה בפברואר 1934, ולדרגת לוטננט טיסה ביולי 1936. בינואר 1940 מונה למפקד "טייסת מס' 92",[2] הקרב הראשון שלו התרחש ב-23 במאי 1940. הטייסת של בושל סיירה באזור קאלה שבצרפת, והתנגשה בקבוצת מטוסי מסרשמיט Bf 110, בושל הפיל שני מטוסי אויב, לפני שמטוסו הופל גם כן.[3] הוא נתפס בשבי לפני שהספיק להסתתר,[4] ונשלח למחנה המעבר לופט, מחנה מעבר בפרנקפורט ששימש את הלופטוואפה עבור אסירים חדשים לפני שהללו הועברו למחנות קבע. מהר מאד הוא מונה לאחד מאנשי "צוות הקבע" של המחנה בהנהגתו של הארי דיי. תפקידו של "צוות הקבע" היה להרגיל את האסירים לחייהם החדשים כשבויי מלחמה. בושל לא הסתגל לתנאים במחנה, ותכנן ניסיון בריחה, למזלו גם מנהיג הבריטים במחנה הארי דיי תכנן גם הוא בריחה, דיי הקים צוות שכלל אותו את בושל ואת ג'ימי באקליי, והשלושה תכננו יחד ניסיונות בריחה.
בהנהגת השלושה, חפרו 17 אסירים מנהרה שחפירתה הושלמה במאי 1941. תאריך הבריחה המדויק אינו ידוע, אולם על פי ההערכה באזור יוני של אותה שנה. בושל עצמו לא נמלט במנהרה, אלא באמצעות חיתוך גדר התיל של המחנה. הוא ניסה להגיע לשווייץ, אולם נתפס בידי משמר הגבול הגרמני כמה מאות מטרים מהגבול השווייצרי. בצורות דומות נתפסו כל השבעה עשר, ונשלחו למחנה בשם סטלאג לופט I. הם היו שם תקופה קצרה, ולאחר מכן הועברו למחנה חדש באזור לובק. בושל ודיי תכננו בריחה חדשה, וכבר סיימו לחפור מנהרה, אולם אז הוחלט על העברתם למחנה באזור ורבורג. האסירים הועלו לרכבת שתיקח אותם לוורבורג ב-8 באוקטובר 1941, אולם בלילה הרכבת עצרה לחניית ביניים בהנובר, בושל יחד עם עוד חמישה קצינים זינקו מהרכבת, אחד מהם נהרג בנפילה, אחד אחר נתפס על המקום, והאחרים נמלטו. בושל יחד עם קצין צ'כוסלובקי, הגיע לצ'כוסלובקיה והשניים יצרו קשר עם המחתרת הצ'כית, אנשי המחתרת הסתירו אותם בבתים בטוחים, אולם לאחר הרצח של ריינהרד היידריך במאי 1942, פתחו הגרמנים במצוד נרחב אחרי חברי המחתרת, ובמהלך המצוד נלכד גם בושל.
לאחר שעבר חקירה נמרצת בידי הגסטפו, בושל נשלח למחנה סטלאג לופט III, שאליו נשלחו גם דיי ובאקליי. באקליי הועבר למחנה אחר כעבור זמן קצר, וכך הפכו בושל ודיי למנהיגי האסירים. בושל ניסה בתחילה לארגן ניסיון בריחה שזכה לשם "בריחת החיטוי מכינים". ב-12 ביוני 1943, שני שבויים לבושים במדי הצבא הגרמני, הובילו 24 אסירים כביכול למרחץ לצורך חיטוי מכינים. הניסיון הצליח, אולם כל חברי הקבוצה נלכדו מחדש. לאחר מכן בושל החל לתכנן בריחה המונית, לא עוד עשרות בודדות בכל פעם, אלא 200. בושל הציג את תוכניתו בפני "ועדת הבריחה" של האסירים, בתחילה הזדעזעו כולם מההעזה שבתוכנית, אולם בושל נשא בפניהם נאום נלהב במהלכו הצהיר[5] ש-"כולם פה בחדר הזה חיים על זמן שאול, הסיבה היחידה שזכינו במנה נוספת של חיים, היא כדי שנוכל להפוך את החיים לגיהנום עבור ההונים."[6] בושל הציג תוכנית על פיה יחפרו שלוש מנהרות, "תום" "דיק" ו"הארי". כך שגם עם הגרמנים יגלו אחת עדיין יהיו שתיים. כל השבויים היו אמורים להצטייד במסמכי בריחה ובגדי הסוואה, ולאחר מכן להתפזר ברחבי גרמניה ולהילחם בגרמנים.
בחפירת המנהרות השתתפו כמה מאות אסירים, "תום" נחפרה בפינת אחד הצריפים, "הארי" בתעלת ניקוז, ו"דיק" מתחת לתנור. האסירים גילו יצירתיות יוצאת דופן, והשתמשו כמעט בכל דבר שהצליחו להניח עליו את היד בשביל הבריחה. זמן קצר לפני שהושלמה, באוגוסט 1943, התגלתה "תום", בינואר 1944, המשיכו לחפור את "הארי". ב-24 במרץ הושלמה החפירה, ו-200 שבויים נבחרו כמועמדים לבריחה. סדר היציאה שלהם נקבע ע"פ שיקולים שונים. קדימות ניתנה לשבויים בעלי היסטוריה ארוכה של בריחות, כאלו שדיברו גרמנית היטב, ואלו שנחשבו שהשקיעו את העבודה הרבה ביותר בחפירת המנהרות. 100 הנותרים נחשבו כבעלי סיכוי קטן להימלט, בין השאר משום שלא דיברו גרמנית כמעט או כלל. לאלו ניתנו רק מסמכים ציוד בריחה בסיסיים. בניגוד לאמור בסרט הקולנוע שהופק על הבריחה לא נכללו בין הבורחים שבויים אמריקניים. שני מכשולים התגלעו במהרה, דלת הכניסה למנהרה הייתה תקועה וכשעה וחצי אבדה בטרם הצליחו לפתוח אותה. בהמשך התבררה עובדה חמורה יותר: המנהרה, 102 מטרים אורכה, נחשבה כמסתיימת מעבר לקו העצים שהקיפו את המחנה ושנועדו להסיר את יציאת הבורחים מהמנהרה, אך משנפתח פתחה המרוחק התברר שהמנהרה קצרה משחשבו, ושהפתח נמצא בשטח הפתוח שלפני קו העצים ובקרבת מגדל שמירה. הקרקע הייתה מושלגת ולכן גבר הסיכון לגילוי על ידי השומרים, שכן צעדי הבורחים יותירו עקבות כהים בשלג.
כפתרון חלקי למצב שנוצר הועבר חבל מפתח המנהרה אל תוך היער, והבורחים יצאו מהמנהרה רק לאחר שהקודמים להם הודיעו להם על ידי משיכת החבל שהשומרים הגרמנים המסיירים התרחקו מפתח המנהרה. מצב זה האט את קצב יציאת השבויים מהמנהרה. בהמשך הופסק החשמל במחנה לזמן מה בשל התקפת אוויר, ובשעה 01:00 קרסה המנהרה והיה הכרח לתקנה. תקלות אלו עיכבו את הבריחה עוד יותר. בפועל יצאו מהמנהרה לא שבוי אחד לדקה כמתוכנן, אלא כעשרה בשעה. במהרה הועבר מסר לשבויים הממתינים לבריחה, שאלו בעלי מספר בריחה (כלומר מקום בתור לבריחה) מעל ל־100 לא יספיקו לעבור במנהרה לפני עלות השחר. כדי שלא לחשוף את הבריחה ולהסתכן במוות (התנועה בין הצריפים נאסרה בשעות הלילה, באיום של ירי) הם לא חזרו לצריפיהם אלא נשארו בצריף 104 ולבשו שוב את בגדי המחנה שלהם.
לאחר ש־76 שבויים יצאו מהמנהרה, נתגלה בשעה 4:55 השבוי הבא שיצא ממנה על ידי השומרים הגרמנים ונלכד. הופעלה אזעקה במחנה. הגרמנים החלו לחפש בצריפים את פתח המנהרה, וצריף 104 היה מהאחרונים שהגיעו אליהם. כך זכו השבויים שבו לארכה שאפשרה להם להשמיד את מסמכיהם המזויפים. למרות זאת לא גילו הגרמנים את הפתח. הוא נתגלה רק לאחר ששומר גרמני נכנס למנהרה וזחל לאורכה עד שנלכד בקצה האחר שלה. הוא קרא לעזרה ואז פתחו השבויים את המנהרה וגילו לשוביהם את מיקומה. בושל היה בין הראשונים שהספיקו להימלט, הוא עלה על הרכבת שנסעה לזארבריקן, אולם נתפס בתחנת הרכבת שנסעה לאלזס. הוא הוצא להורג ב-29 במרץ, יחד עם עוד 50 שבויים שנתפסו, בהוראתו האישית של אדולף היטלר.[7] הוא נקבר בבית הקברות הצבאי הבריטי בפוזנן.[8]
בסרט "הבריחה הגדולה", הוא מגולם בידי ריצ'רד אטנבורו, אם כי שמו שונה מבושל לברטלט.[9]
לקריאה נוספת
- The Great Escaper: The Life and Death of Roger Bushell - Love, Betrayal, Big X and the Great Escape by Simon Pearson, published by Hodder & Stoughton (15 Aug 2013)
קישורים חיצוניים
- הבריחה הגדולה באתר PBS
- איור של מנהרת הארי באתר PBS
- עדות על הבריחה הגדולה של מפקד הלהק קן ריס
- על התוכנית "סודות הבריחה הגדולה נחשפים" באתר ערוץ ההיסטוריה
- ג'ון ברנס, הבריחה הגדולה נחשפת, באתר הארץ, 24 בינואר 2012
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 אתר אינטרנט המוקדש לבושל
- ^ The London Gazette
- ^ ביוגרפיה של הטייס הגרמני שיוחסה לו הפלתו של בושל
- ^ He shot the hero of the Great Escape in cold blood. But was this one Nazi who DIDN'T deserve to hang?
- ^ ביוגרפיה באתר המוקדש לשבויי מלחמה מפורסמים
- ^ "הונים" כינוי שבו נהגו בעלות הברית לכנות את הגרמנים.
- ^ שמות הנרצחים ותמונותיהם
- ^ ועדת חבר העמים לקברי מלחמת העולם השנייה
- ^ דף הסרט באתר IMDb.
