רוברט פרנקלין סטראוד
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. רוברט פרנקלין סטראוד (באנגלית: Robert Franklin Stroud; 28 בינואר 1890 - 21 בנובמבר 1963) היה אסיר עולם שמצא נחמה בגידול ציפורים ובמחקרן המדעי בתאו, ואף פרסם ספרות מקצועית בנושא. הוא היה גיבורם של ספר וסרט המבוססים על סיפורו הייחודי. סטראוד נודע בכינויו "איש הציפורים מאלקטרז". למרות כינויו, למעשה בעת שהייתו באלקטרז כבר לא גידל ציפורים.
חייו
סטראוד נולד בסיאטל שבוושינגטון ב-28 בינואר 1890, לאליזבת ובן סטראוד. אליזבת סטראוד הייתה בת למשפחה מהמעמד הגבוה, וכאשר התחתנה עם סטראוד, שהיה ממעמד נמוך בהרבה, ניתקה את קשריה עם המשפחה. לאמו היו שתי בנות נוספות מנישואים קודמים. נישואיה עם בן היו מוצלחים אך כאשר נכנסה להריון, הוא הפציר בה לבצע הפלה שהיא סירבה לעשות מסיבות מוסריות. בן סטראוד היה אלכוהוליסט, אדם קר ואכזרי והתעלל רבות באליזבת מילולית ופיזית. אכזריות זו הגיעה לשיאים חדשים עם הריונה של אליזבת וסירובה לעבור הפלה. הוא נהג להכניס למזונה בלי ידיעתה סמים שונים בתקווה שתפיל, וכאשר רוברט נולד, הוא סירב להכיר בו. הוא נמנע מלטפל בו אפילו ברמה הבסיסית ביותר, מתוך התכחשות מוחלטת לקיומו. כאשר גדל רוברט, לא דיבר איתו, התעלל בו והכה אותו. לאחר מספר שנים נולד לזוג סטראוד ילד נוסף, מרקוס. היחס של בן למרקוס היה שונה ובניגוד לרוברט הוא זכה לתשומת לב מאביו. עם זאת בן סטראוד המשיך בדרכו האכזרית. אליזבת נהגה לכנות את עצמה "אלמנתו של בן סטראוד" עשר שנים לפני מותו. בן מצידו כינה את עצמו "אלמנה של אליזבת סטראוד" למרות העובדה שחי אחרי מותה.
כל זה הביא את רוברט לעזוב את ביתו בגיל צעיר, ובשנת 1908 כבר היה בקורדובה שבאלסקה, שם פגש ונכנס למערכת יחסים עם קיטי אובראיין, בת 36. בחודש נובמבר הם עברו לג'ונו שבאלסקה.
כליאתו
ב-19 בינואר 1909, בשעה שסטראוד היה בעבודה, מכר של הזוג בשם צ'ארלי פון דאהמר עינה והכה באכזריות את קיטי. כשחזר סטראוד הוא התעמת עם פון דהאמר, והתפתח מאבק שבסופו ירה בו סטראוד למוות. ב-23 באוגוסט של אותה שנה נידון סטראוד ל-12 שנות מאסר, אותן היה אמור לרצות בבית הסוהר שעל האי מק'ניל שבמדינת וושינגטון. במהלך שנותיו בכלא מק'ניל רצח אסיר אחר ובשל כך הוארכה תקופת כליאתו.
ב-5 בספטמבר 1912 הועבר סטראוד לכלא לוונוורת' שבקנזס. בקפטריית הכלא אירעה לו תקרית שבה נזף בו סוהר בשל עבירת משמעת קלה. למרות העובדה שהייתה זו עבירה קלה, היא הייתה יכולה לעלות לו בשלילת הזכות לפגישה עם אחיו הצעיר, שאותו לא ראה במשך 8 שנים. סטראוד דקר למוות את הסוהר, וב-27 במאי 1916 הוא נידון למוות בתלייה. משפט זה בוטל, ובמשפט שנערך לו לאחר מכן הוא נידון למאסר עולם. גם משפט זה בוטל על ידי בית המשפט העליון, ובמשפט מחודש שנפתח בחודש מאי 1918, הוא נידון בשנית ב-28 ביולי למוות בתלייה. גזר הדין אמור היה להתבצע בתאריך ה-23 באפריל 1920, אך ביצועו נדחה על ידי בית המשפט העליון.
בנקודה זו פנתה אמו של סטראוד לנשיא ארצות הברית אז, וודרו וילסון, וביקשה ממנו לחוס על חיי בנה ולהעניק לו חנינה נשיאותית. הנשיא נענה לבקשה ועונשו של סטראוד הומתק למאסר עולם. מנהל כלא לוונוורת' לא אהב את ההקלה בדינו של סטראוד והחליט להכניסו לבידוד למשך כל תקופת כליאתו העתידית.
איש הציפורים
בעת שהותו בבידוד בכלא לוונוורת' מצא סטראוד בחצר הכלא שלושה אנקורים פצועים אותם לקח אל תאו. סטראוד החל להעביר את זמנו בטיפול בציפורים. תוך זמן קצר הוא עבר לטיפול בכנריות, אותן יכול היה למכור תמורת אספקה כדי לסייע לאמו. זמן קצר אחרי אירוע זה התחלפה הנהלת הכלא. מנהל הכלא החדש, שרצה להציג את כלא לוונוורת' ככלא שיקומי, צייד את סטראוד בכלובים וכימיקלים בשביל הציפורים, וניירות מכתבים כדי שיוכל לנהל את עסקי הציפורים שלו. ציפוריו של סטראוד הוצגו בפני מבקרים, ורבים רכשו אותן. במשך השנים גידל סטראוד כ-300 כנריות וכתב שני ספרים - מחלות של הכנריות ואוסף המאמרים של סטראוד על מחלות ציפורים. סטראוד תרם מספר תרומות חשובות לחקר הציפורים, שהראויה לציון שבהן היא פיתוח ושיווק תרופות למחלות ציפורים שעד אז לא נמצא להן מרפא. סטראוד זכה להערכה ואף לאהדה מסוימת בתחום הצפרות.
פעילותו של סטראוד הביאה להתכתבויות רבות שנוצרו בינו לבין חובבי ציפורים בעולם. עם הזמן, החל סטראוד להתכתב באופן קבוע עם אישה בשם דלה מאי ג'ונס. בשנת 1931 עברה ג'ונס לקנזס והקימה בשיתוף עם סטראוד עסק למכירת התרופות שייצר. אמו של סטראוד, שאיתה היה סטראוד בקשר הדוק עד אז, התנגדה נמרצות לקשר זה ועזבה את אזור לוונוורת'.
עסקיו של סטראוד החלו לגרום צרות להנהלת הכלא. על פי תקנות הכלא כל מכתב שאסיר שולח או מקבל אסיר חייב לעבור קריאה, שכפול ואישור של ההנהלה. עסקיו הענפים של סטראוד גרמו לכך שהכלא נצרך להעסיק מזכירה במשרה מלאה רק בשביל מכתביו. בנוסף לכך, ההיגיינה האישית של סטראוד הייתה במצב מחפיר, כתוצאה מהציפורים שעפו רוב הזמן בתאו באופן חופשי. בשנת 1931 ניסו שלטונות הכלא לגרום לסטראוד להפסיק את עסקי גידול הציפורים שלו. בתגובה פתחו סטראוד וג'ונס במאבק ציבורי לטובתו שכלל מכתבים רבים ועצומות שונות. גולת הכותרת של המאבק הייתה עצומה שנחתמה על ידי 50,000 איש והוגשה לנשיא. מאבקם של השניים הצליח וסטראוד הורשה להמשיך לגדל ציפורים ואף קיבל תא נוסף לטובת העניין, זאת למרות העובדה שזכויותיו לכתיבת מכתבים קוצצו באופן ניכר.
בשנת 1933 פרסם סטראוד מודעה בה פרסם שלא קיבל כלל תמלוגים ממכירות שני הספרים שכתב. המוציא לאור של הספרים התלונן למנהל הכלא, וזה בתגובה ניסה להתחיל בהליכי העברה של סטראוד לכלא אלקטרז, שם לא יוכל לגדל ציפורים. סטראוד, שחשש מכך, מצא סעיף בחוק על פיו אם יהיה נשוי בקנזס, יוכל להישאר שם. סטראוד ניצל את הפרצה ונשא בחשאי את ג'ונס לאישה, ובכך מנע בשלב זה את העברתו לאלקטרז. מעשה זה אמנם אפשר לו להמשיך בעסקי הציפורים, אך הרתיח הן את שלטונות הכלא, שמנעו ממנו להתכתב עם אשתו, והן את אמו, שניתקה ממנו כל קשר עד למותה בשנת 1937.
המעבר לכלא אלקטרז ומותו
ב-19 בדצמבר 1942 הועבר לבסוף סטראוד לאלקטרז. שם, כאמור, לא יכול היה להמשיך ולגדל ציפורים, ולכן העביר את זמנו בעיקר בלמידה וכתיבה. בזמן שהותו שם הוא כתב שני ספרים נוספים, אחד אוטוביוגרפי, ואחד העוסק בהיסטוריה של מערכת הכליאה האמריקנית. על פי החלטת שופט, הותר לו לכתוב את ספריו אלה, אך נאסר עליו לפרסמם.
בשנת 1959 הידרדרה בריאותו של סטראוד, והוא הועבר למתקן הכליאה הרפואי בספרינגפילד שבמיזורי. במהלך השנים נלחם סטראוד בבית המשפט נגד החלטתו של מנהל כלא לוונוורת', ששם אותו בבידוד למשך כל תקופת מאסרו שם. השופט פסק לטובת סטראוד וקבע כי החלטה זו הייתה לא הוגנת ולא חוקית. למרות זאת, ניסיונו להשתחרר על רקע המשפט הממושך והעונש הקשה במיוחד שקיבל לא עלה בידו, והוא מת לבסוף במתקן הכליאה ב-21 בנובמבר 1963, לאחר 54 שנים מאחורי הסורגים.
איש הציפורים מאלקטרז
בשנת 1955 יצא ספר על סטראוד בשם איש הציפורים מאלקטרז מאת הסופר תומאס גדיס.
בשנת 1962 הופק סרט קולנוע בשם איש הציפורים מאלקטרז על בסיס הספר, בבימויו של ג'ון פרנקנהיימר ובכיכובו של ברט לנקסטר. הסרט זכה להצלחה רבה, והיה מועמד ל - 4 פרסי אוסקר, כולל השחקן הטוב ביותר. דמותו של סטראוד כפי ששוחקה על ידי ברט לנקסטר עוררה סימפתיה בקרב הצופים, ובבתי קולנוע בהם הוקרן הסרט הוחתמו עצומות שקראו לחון את סטראוד. סטראוד עצמו מעולם לא הורשה לראות את הסרט שנעשה אודותיו.
הדמות המציאותית מול הדמות הספרותית
על פי עדויות של אנשים שהכירו את סטראוד בעת שישב בכלא, תיאורו הספרותי (והקולנועי) של סטראוד כאדם עדין ונוח לבריות הוא בדיוני למדי. סטראוד האמיתי היה רוצח אכזרי שלא התחרט על מעשיו, ועל פי כל הדיווחים, היה שנוא כמעט על כל האסירים ששהו בקרבתו. הוא הושם בבידוד לא מתוך נקמנות אלא מתוך היותו אדם אלים ומסוכן במיוחד. סוהרים בכלא בזו לטענות בספר כאילו דוכא סטראוד. הם הצביעו על כך שלמרות בידודו הוא זכה להטבות רבות יותר מכל אסיר אחר בשל תלונותיו החוזרות ונשנות. סטראוד מעולם לא הכיר תודה על ההטבות שקיבל, ורק דרש עוד ועוד.
קישורים חיצוניים
- מתוך אתר על כלא אלקטרז
- ביוגרפיה נוספת (ומפורטת למדי) של סטראוד
- אתר המספר את סיפורו מנקודת מבט שלילית יותר
- רוברט פרנקלין סטראוד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- רוברט פרנקלין סטראוד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
36419886רוברט פרנקלין סטראוד