קנרית
 קנרית
| |
|---|---|
.jpg)
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| משפחה: | פרושיים |
| סוג: | בזבוז |
| מין: | קנרית אטלנטית |
| שם מדעי | |
 Serinus canaria
| |
.jpg)
קנרית אטלנטית, בַּזְבּוּז קָנָרִי או קנרית מצויה (שם מדעי: Serinus canaria; מקובל גם הכתיב כנרית אטלנטית) היא מין ציפור שיר קטנת גוף ממשפחת הפרושיים. הקנרית מצויה באופן טבעי באיים הקנריים, האיים האזוריים ומדיירה. רוב גופן של הקנריות החיות בטבע צהוב-ירקרק, וגבן מפוספס ברצועות חומות. בתי הגידול הטבעיים של הקנרית הם אזורים פתוחים למחצה, כדוגמת פרדסים, שם היא בונה את קנה על העצים או השיחים. המזון המועדף על הקנרית הוא עשבים ממינים שונים, דגניים ותאנים.
תוחלת החיים של הקנרית בטבע היא כ-10 שנים[1], בעוד בשבייה היא נעה בין 10 ל-15 שנים[2].
הקנרית האטלנטית סווגה טקסונומית לראשונה על ידי לינאוס ב-1758, בספרו Systema Naturae. היא סווגה במקור על ידי לינאוס כתת-מין של הבזבוז האירופי, אך הועבר מספר עשורים לאחר מכן לסוג Serinus, אליו הוא שייך עד היום, על ידי הטקסונום קוּיוֶר. הבזבוז האירופי הוא המין הקרוב אליו ביותר, ובמידה ויוכלאו, כרבע מצאצאיהם של בזבוז וקנרית יוכלו להתרבות.
הקנרית שימשה כורי פחם על מנת להתריע על נוכחות גזים רעילים במכרות. אם הקנרית הייתה מגלה סימני מצוקה זו הייתה אינדיקציה לקיומם של גזים רעילים.
תיאור
אורכה של הקנרית נע בין 10 ל-12 ס"מ, מוטת כנפיה היא בין 21 ל-23.7 ס"מ, ומשקלה בין 8.4 ל-24.3 גרם, בעוד הממוצע עומד על כ-15 גרם. ראשו, חזהו ובטנו של הזכר צהובים-ירקרקים, בעוד פניו, רצועת העין שלו ומצחו בעלי גוון צהוב מודגש יותר. הבטן התחתונה וחלקו התחתון של הזנב לבנבנים, ועל צדי גופו ישנן רצועות כהות. העורף והגב אפורים-ירוקים, ומפוספסים בפסים בעלי גוון כהה. העכוז צהוב דהוי. הנקבה דומה לזכר במראה, אך צבעי גופה דהויים יותר: ראשה ובטנה בעלי גוון אפור יותר, בעוד הגוונים הצהובים בבטנה ובחזה בולטים פחות. צבע נוצותיהם של פרטים צעירים נוטה יותר לחום, בעוד חלק גדול מגופם מפוספס ברצועות כהות.
רבייה
הקנרית היא מין חברותי, ומקננת בדרך כלל בקבוצות בהן כל זוג מגן על טריטוריה קטנה. הקן דמוי-הכוס נבנה בין מטר עד שישה מטרים מעל הקרקע בעץ או בשיח, בהם הוא מוסווה היטב. החומרים העיקריים המרכיבים את הקן הם זרדים, עשבים, טחבים וחומרים נוספים מן הצומח, ומרופד בשערות ובנוצות.
עונת ההטלה באיים הקנריים היא בדרך כלל בין ינואר ליולי; באיים האזוריים היא בין מרס ליולי, כאשר שיא מספר הביצים המוטלות הוא במאי, ובמדיירה בין מרס ליוני, כאשר השיא הוא באפריל ובמאי. הביצים כחולות בהירות או כחולות-ירקרקות; בקצהן הרחב, ישנם גוונים סגלגלים או אדמדמים. הנקבה מטילה 3-4 ביצים בתטולה, ובמקרים נדירים אף 5; למרות זאת, בדרך כלל מספר הצאצאים שהיא מגדלת עד לבגרות הוא בדרך כלל 2 או 3. הביצים נדגרות במשך 13-14 ימים, והצאצאים פורחים מהקן כ-14-21 יום לאחר בקיעתם, כאשר הממוצע עומד על כ-17 או 15 ימים לאחר הבקיעה.
בשבי
הקנרית בויתה בידי האדם בתחילת המאה ה-15[1] בידי מלחים ספרדים שהביאו אותם מאזור גידולה ליבשת אירופה, ומאז היא נפוצה כחיית מחמד; האיים הקנריים, אזור בו היא נפוצה, הוא המקור לשמה. ישנם מספר הבדלים בין הקנרית המבויתת לזו החיה בטבע, הנובעים מברירה מלאכותית שמטרתה השבחת קולה של הכנרית ושינוי צבעי גופה.
זכר הקנרית, דהיינו קנר, שר במשך כל השנה חוץ מתקופת ההשרה אשר נמשכת בדרך כלל חודש בתחילת הסתיו. הנקבה איננה שרה, אבל ישנן נקבות ששורקות שירים מאד קצרים. מכל ציפורי השיר המבויתיים קנרית היא בין בעלות כושר הביטוי הקולי הטוב ביותר; קולה העשיר ומשך שירתה הארוך, שעשוי להגיע ל-25 שניות, הפך אותה לפופולרית בקרב מגדלים[1].
לקנרית מספר גזעים - קנרית שרה, קנרית צבעונית וקנרית מקושטת ומספר רב (יותר מ-120) של תת-מינים שפותחו בידי האדם, ובהם ניתן למנות את קנרית גלוסטר, קנרית אצילית סקוטית, בונדוק (הכלאה בין חוחית לקנרית), ועוד.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קנרית |
ספרים:
- דוקטור דוליטל והכנרית הירוקה/ מאת: יו לופטינג
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Island canary videos, photos and facts - Serinus canaria, Arkive (באנגלית בריטית)
- ^ PetPlace.com. "The Life Span of Some Common Pet Birds". נבדק ב-2017-09-10.
קנרית23905461