רוברט סינק
 | |
| גנרל רוברט סינק | |
| לידה |
3 באפריל 1905 צפון קרוליינה |
|---|---|
| פטירה | 13 בדצמבר 1965 (בגיל 60) |
| כינוי | בוב |
| השתייכות |
 צבא ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1927–1961 (כ־34 שנים) |
| דרגה |
 לוטננט גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד גדוד הרגלים המוצנח ה-503 מפקד הרגימנט ה-506 של הדיוויזיה המוטסת ה-101 מפקד הדיוויזיה המשוריינת ה-7 מפקד דיוויזיית הרגלים ה-44 מפקד הקורפוס המוטס ה-18 מפקד הגיס האסטרטגי מפקד הפיקוד הקאריבי | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם השנייה: הפלישה לנורמנדי מבצע מרקט גארדן מלחמת קוריאה מלחמת וייטנאם | |
| עיטורים | |
 כוכב הכסף(3) כוכב הארד(2) לגיון ההצטיינות (2) | |
רוברט פרדריק (בוב) סינק (באנגלית: Robert Frederick Sink; 3 באפריל 1905 - 13 בדצמבר 1965) היה לוטננט גנרל אמריקאי שהתפרסם בתפקידו כמפקד הרגימנט ה-506 של הדיוויזיה המוטסת ה-101 במלחמת העולם השנייה.
קריירה
סינק גדל בעיר לקסינגטון, שבצפון קרוליינה. בשנת 1927 סיים את לימודיו באקדמיה הצבאית של ארצות הברית והוסמך כקצין בחיל הרגלים של צבא ארצות הברית. הוא מילא שורת תפקידי פיקוד ומטה ביחידות רגלים ובשנת 1940 שירת במפקד גדוד הרגלים המוצנח ה-501. בהמשך מונה למפקד גדוד הרגלים המוצנח ה-503. ביולי 1942 מונה למפקד הרגימנט ה-506 של הדיוויזיה המוטסת ה-101, שהייתה חטיבת הצנחנים הראשונה בצבא ארצות הברית שאנשיה עברו אימון בסיסי ואימוני צניחה ביחד, כיחידה אחת[1]. סינק פיקד בהצלחה על הרגימנט במבצע המוטס בנורמנדי[2], במהלכו הוצנח הרגימנט בנורמנדיה כ-4.5 ק"מ מחוף יוטה. הרגימנט בפיקודו הצליח בצהרי ה-6 ביוני 1944 לחבור לכוחות שנחתו על החוף לאחר שהשמיד סוללות ארטילריה ומוצבים של הצבא הגרמני[3]. בהמשך הקרבות כבשו את העיירה קרנטן כחלק מהמערכה לכיבוש שרבורג[4].
לאחר מכן פיקד סינק על הרגימנט במבצע המוטס בהולנד, במהלכו הוצנחו אנשיו בקרבת תעלת וילהלמינה ונדרשו להשתלט על גשר. הגרמנים פוצצו את הגשר, אולם למחרת השתלטו סינק וחייליו על גשרים בקרבת איינדהובן[5]. בהמשך הוביל סינק את הרגימנט בלחימה בהולנד[6] ולאחר מכן בקרב על הבליטה. בקרב זה, מן הקשים שידע הרגימנט, הגנו סינק ואנשיו על גזרת צומת בסטון[7] ובהמשך המערכה בארדנים.
לאחר המלחמה לחם במלחמת קוריאה כסגן מפקד הדיוויזיה ה-7. בשנת 1953 מונה למפקד הדיוויזיה המשוריינת ה-7 ובהמשך למפקד דיוויזיית הרגלים ה-44. בשנת 1957 מונה למפקד הקורפוס המוטס ה-18. בשנה שלאחר מכן מונה למפקד הגיס האסטרטגי ובתפקידו האחרון שירת כמפקד הפיקוד הקאריבי של ארצות הברית אשר בפנמה. הוא נפטר בשנת 1965 ונקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון.
לקריאה נוספת
- ס.ל.א מרשל, "הם צנחו בלילה", הוצאת מערכות מאנגלית: אהרן אמיר.
- סטיבן אמברוז, "אחים בקרב", תל אביב: כנרת, זמורה ביתן, דביר, 2005.
- ג'ון גאלבין, "היורדים לקרב", הוצאת מערכות, 1972.
קישורים חיצוניים
- רוברט סינק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ סטיבן אמברוז, "אחים בקרב", תל אביב: כנרת, זמורה ביתן, דביר, 2005, עמוד 16.
- ^ אביבה צוונג, נאומי הניעה לעידוד רוח הלחימה, מערכות 416, דצמבר 2007, עמ' 31 .
- ^ ג'ון גאלבין, "היורדים לקרב", הוצאת מערכות, 1972, עמודים 177-179.
- ^ סטיבן אמברוז, "אחים בקרב", תל אביב: כנרת, זמורה ביתן, דביר, 2005, עמודים 74-123
- ^ ג'ון גאלבין, "היורדים לקרב", הוצאת מערכות, 1972, עמודים 204-205.
- ^ סטיבן אמברוז, "אחים בקרב", תל אביב: כנרת, זמורה ביתן, דביר, 2005, עמוד 163-192.
- ^ סטיבן אמברוז, "אחים בקרב", תל אביב: כנרת, זמורה ביתן, דביר, 2005, עמוד 209-248.
30772775רוברט סינק