רדולה גאידה
 | |
| רדולה גאידה ב1919. | |
| לידה |
14 בפברואר 1892 קוטור, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
15 באפריל 1948 (בגיל 56) פראג, צ'כוסלובקיה  |
| השתייכות |
הצבא האוסטרו-הונגרי  צבא מונטנגרו צבא האימפריה הרוסית  הצבא הלבן  צבא צ'כוסלובקיה .svg){kind=small} |
| תקופת הפעילות | 1914–1926 (כ־12 שנים) |
| דרגה | לוטננט גנרל |
| תפקידים בשירות | |
| ראש המטה הכללי | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת האזרחים ברוסיה | |
רדולה גאידה (בצ'כית: Radola Gajda; 14 בפברואר 1892 – 15 באפריל 1948) היה איש צבא, אשר שירת בחמש צבאות שונים. היה מפקד בכיר בצבא הלבן האנטי קומוניסטי ברוסיה, בשנות ה-20 היה ראש המטה הכללי של צבא צ'כוסלובקיה. לאחר השירות הצבאי פעל בזירה הפוליטית של צ'כוסלובקיה, עד לכיבושה בידי גרמניה הנאצית.
ביוגרפיה
נולד בשם רודולף גיידל (Rudolf Geidl) בעיר קוטור (אז בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית וכיום במונטנגרו). אביו היה אוסטרי, מש"ק בשירות קבע בצבא האוסטרו הונגרי, ואמו - אשת אצולה מונטנגרית. בילדותו עבר עם משפחתו להתגורר במוראביה. לאחר סיום בית הספר, עבד כעוזר רוקח. ב־1910 - 1911 שירת בצבא האוסטרו-הונגרי. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס שוב לצבא האוסטרו-הונגרי ולחם בחזית הבלקן. בשנת 1915 ערק מהצבא ונכנע לחיילי צבא מונטנגרו. במונטנגרו התחזה לרופא והצטרף לצבא מונטנגרו כקצין רפואה. שינה את שמו הפרטי מרודולף לשם סלאבי -ראדיסלב. בשנת 1916, כאשר כל שטחה של המדינה נכבש בידי צבא האוסטרו הונגרי, נמלט ממנה והצליח להגיע לרוסיה. ברוסיה הצטרף אל גדוד סרבי, שלחם במסגרת צבא האימפריה הרוסית. בהמשך עבר לשרת בלגיונות הצ'כוסלובקיים שלחמו לצד הרוסים למען שחרור ארצם. הוא מונה למפקד פלוגה ביחידות אלו. עם הצטרפותו אימץ לעצמו שם בעל צליל סלאבי - "רדולה גאידה". הוא לחם בגבורה, עוטר בעיטור גאורגי הקדוש וקודם לתפקיד מפקד גדוד.
בשנת 1918 היה בין מנהיגי מרד הלגיון הצ'כוסלובקי נגד שלטון קומוניסטי. גאידה ארגן והוביל את מרד היחידות הצ'כוסלובקיות בנובוסיבירסק. בהמשך הוביל את כוחות הלגיון (אשר לחמו לצד הצבא הלבן) להשתלטות על אומסק ויקטרינבורג. ביולי 1918 עבר באופן רשמי (ובאישורו של מפקד הקורפוס הצ'כוסלובקי) לשרת בצבא הלבן, בדרגת גנרל. פיקד על הארמייה הסיבירית. בנובמבר 1918 תמך בהפיכה של אלכסנדר קולצ'ק. באביב 1919 הובל את מתקפת צבאו של קולצ'ק על פרם. ביולי 1919, בשל חילוקי הדעות עם קולצ'ק על ניהול הלחימה, הודח מתפקידו וסולק מן הצבא. הוא הגיע לעיר ולדיבוסטוק, שם ניסה להמריד את חיילי חיל המצב נגד שלטונו של אדמירל קולצ'ק. הניסיון כשל, גאידה נעצר ושוחרר רק בהתערבותו של הקונסול הצרפתי, תוך הבטחה לעזוב מיד את רוסיה.
בפברואר 1920 שב גאידה לצ'כוסלובקיה שבינתיים זכתה בעצמאותה, והתגייס לצבא הצ'כוסלובקי. הוא קיבל דרגת גנרל בצבא החדש. בשנת 1922 מונה למפקד דיוויזיה, אשר הוצבה בעיר קושיצה. בדצמבר 1924 מונה לסגן ראש המטה הכללי. במרץ 1926 מונה לממלא מקום ראש המטה הכללי. ביולי 1926 הוצא לחופשה כפויה מן הצבא, בהוראתו של נשיא צ'כוסלובקיה טומאש מסריק. מסריק חשש, כי גאידה, כבעל דעות ימניות, ינסה לבצע הפיכה צבאית במדינה. בדצמבר 1926 בית דין צבאי הדיח את גאידה משירות צבאי, בטענה שב-1920, כשביקר בצרפת, הוא העביר מסמכים סודיים לנציגי רוסיה הסובייטית. בשנת 1927 הגיש גאידה בבית דין אזרחי טביעת לשון הרע נגד שני העדים, אשר העידו נגדו בבית דין צבאי. גאידה זכה במשפט. בעקבות ניצחונו במשפט, ממשלת צ'כוסלובקיה יזמה משפט חדש, בו הוא שוב הואשם בקשרים עם ברית המועצות, לכך הצטרף אישום חדש - תכנון הפיכה צבאית יחד עם גנרל יוזף שניידרק. בבית הדין הוצגו מברקים, אשר לכאורה שלחו שני הגנרילים בשנת 1921, בהם הם העבירו את לשני את הוראות לתכנון המרד. בית דין צבאי שוב קבע כי גאידה אשם בפעילות אנטי ממסדית. היסטורינים של ימינו טוענים כי המשפט היה מפוברק והיה זה למעשה ניסיון להשתיק ביקורת (במיוחד בחוגי הימין) של התנהגות הממסד כלפי גאידה [1].
לאחר שסולק מן הצבא הקים גאידה מפלגה ימנית קיצונית בשם "הוועד הפאשיסטי הלאומי" בהשראתו של בניטו מוסוליני. גאידה קרא סילוק ה"לא סלבים" (הכוונה הייתה לנציגי המיעוטים:גרמנים, הונגרים ויהודים) מהפוליטיקה והכלכלה הצ'כוסלובקית. בבחירות 1929 נבחר מטעם המפלגה לפרלמנט. בשנת 1931 נעצר לפרק זמן קצר על ידי המשטרה. בשנת 1933 התרחש ניסיון הפיכה של קבוצת וותיקי הצבא בעיר ברנו. ניסיון דוכא מיד, שמו של גאידה הועלה במהלך חקירת אחד המשתתפים. הוא נעצר, נשפט ונידון לחצי שנת מאסר ולהורדה לדרגת טוראי (עד אז נשא בדרגת גנרל במילואים). לאחר שחרור מן הכלא, שב להנהיג את מפלגתו. בבחירות של 1935 שוב נבחר לפרלמנט.
גאידה היה אחד המתנגדים הבולטים בוליטיקה הצ'כוסלובקית להסכם מינכן. כאשר נחתם ההסכם - כמחאה על כך החזיר לראשי ממשלות בריטניה וצרפת את העיטורים הבריטים והצרפתים שקיבל בעת שירותו. בתקופת המשבר הפוליטי בצ'כוסלובקיה בתחילת 1939 ניסה גאידה להתמנות לראש המדינה, אך נכשל. לאחר כיבוש צ'כוסלובקיה על ידי גרמניה הנאצית במרץ 1939 הפסיק כל פעילות פוליטית.
בשנות הכיבוש הגמני שמר גאידה על פרופיל נמוך. הוא סייע למחתרת הצכ'ית האנטי-נאצית (במיוחד לאור העובדה, כי אחד מבניו היה חבר המחתרת). בתום מלחמת העולם השנייה נעצר גאידה על ידי משטרת צ'כוסלובקיה והוחזק בכלא ללא משפט במשך כשנתיים. רק במאי 1947 נפתח משפטו, הוא הואשם בניהול "תעמולה פאשיסטית" ובשיתוף פעולה עם הכובש הנאצי. התביעה דרשה עבורו מאסר עולם. במהלך המשפט לא הוצגו ראיות לגבי שיתוף הפעולה שלו עם הנאצים, לכן הוא הורשע בניהול תעמולה פאשיסטית בלבד. נידון לשנתיים מאסר (שאותם ריצה כבר למעשה) ושוחרר מן הכלא בתום המשפט. כמה חודשים אחרי זה, מת בפראג, חסר כל.
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה של גאידה (בצ'כית)
הערות שוליים
- ^ Jonathan Zorach, The Enigma of the Gajda Affair in Czechoslovak Politics in 1926
38626083רדולה גאידה