רב משרשיא בר פקוד
| השתייכות | הדור השמיני לאמוראים הדור הראשון לסבוראים |
|---|---|
| הוצאה להורג | י"ח בטבת ד'ר"ל |
| רבותיו | זקינו רב אחא בר רב |
| בני דורו | רבינא האחרון רב אמימר בר מר ינוקא, וראש הגולה הונא בר מר זוטרא |
רב משרשיא בר פקוד היה אמורא בבלי בדור השמיני, היה מנכבדי הקהילה היהודית בדורו, קרוב לסיומה של תקופת האמוראים, בזמן שצרות רבות פקדו את יהודי בבל. נאסר ועימו שניים מנכבדי הקהילה היהודית, והוצא להורג בי"ח בטבת ד'ר"ל (7 בינואר 470) בימי מלך האימפריה הסאסאנית, פירוז הראשון. נחשב גם כסבורא.
קורות חייו
אביו פקוד היה בנו של רב אחא בר רב. רב משרשיא בר פקוד חי בבבל בדור השמיני של האמוראים, סמוך לסוף תקופת האמוראים (מקובל לחלק את תקופת האמוראים לשבעה או לשמונה דורות). הוא מוזכר בתלמוד בבלי גם בשם רב משרשיא בר בריה דרב אחא.
למד עם רבינא האחרון[1] ועם רב אדא בר נתן. נהג להסביר את שיטת זקינו כשחלק עם אמוראים אחרים[2].
מאסרו והוצאתו להורג
בתקופת האמוראים הייתה בבל נתונה לשלטון האימפריה הסאסאנית, והיחס ליהודים התאפיין בעליות וירידות. בזמנו של רב אשי נהנו היהודים מתקופת שיא ביחס של השלטון אליהם. ראש הגולה - רב הונא בר נתן – היה ממקורביו של המלך יזדגרד הראשון, וגם ראש ישיבת סורא, רב אשי, היה מבאי ביתו.
אחרי תקופת השיא חלה הידרדרות הדרגתית במעמדם של היהודים בבבל, עד שבתקופת כהונתם של מר בר רב אשי ורב סמא בריה דרבא בראשות ישיבות סורא ופומבדיתא - גזר המלך יזדגרד השני, גזירות כנגד שומרי השבת. הגזירה התבטלה בעקבות מותו הפתאומי של יזדגרד.
במקומו החל לכהן פירוז הראשון, שנודע בפי היהודים בכינויו "פירוז רשיעא" (=הרשע), בשל מעלליו כלפיהם. בשנת ד'ר"ל(470) נאסרו שלושה מנכבדי הקהל, רב משרשיא בר פקוד, רב אמימר בר מר ינוקא, וראש הגולה הונא בר מר זוטרא, כמתואר באיגרת רב שרירא גאון: ”ובימיו של רב סמא הזה, בטבת בשנת תשפ"א (למניין שטרות), נאסרו רבנו אמימר בר מר ינוקא והונא מר בר מר זוטרא ריש גלותא ומשרשיה בר פקוד. ובשמונה עשר יום בטבת (לגרסה אחרת – ט"ו בטבת) נהרגו הונא בר מר זוטרא נשיא (ראש הגולה) ומשרשיא, ובאדר של שנה זו נהרג רבנו אמימר בר מר ינקא”.
שנים מספר לאחר הוצאתם להורג של נכבדי הקהל נסגרו בתי הכנסת ובתי המדרש בבבל, וילדי היהודים נלקחו בידי האמגושים, כמרי דת הזורואסטריות, לחינוכם לעבודה זרה זו.
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "רב משרשיא בר בריה דרב אחא בר רב", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג', עמוד 912, באתר היברובוקס