יזדגרד הראשון
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
יזדגרד הראשון היה מלך פרס (399-421, ד'קנ"ט-ד'קפ"א) מהשושלת הסאסאנית לאחר רציחתו של אחיו, בהראם הרביעי. שניהם היו בניו של המלך שאפור השלישי.
יזדגרד השתדל להשתחרר מהשפעתם של בעלי ההון ושל כמרי האמגושים. בני המעמד הגבוה נענשו על ידו בחומרה כאשר ניסו לנהוג בעריצות. האמגושים (כוהני דת פרסיים) כינוהו חוטא בשל סובלנותו הרבה כלפי בני דתות אחרות, היהודים והנוצרים. הוא התיר בניית כנסיות וקיום פולחן נוצרי, והיו לו יחסים טובים גם עם היהודים. בתלמוד (בבלי, זבחים יט ע"א) מוזכר יזדגרד כמי שהיה ביחסי חיבה עם ראש הגולה, רב הונא בר נתן, שהיה כפוף לרב אשי.
בימיו היה שלום בין הממלכה הפרסית לבין האימפריה הרומית, ובשל כך הוזכר לשבח ביצירותיהם של אומנים ביזנטיים.
יזדגרד מת במפתיע ואחריו מלך בנו, בהראם החמישי.
| לפניו: בהראם הרביעי |
אחריו: בהראם החמישי |
קישורים חיצוניים
