רבי יצחק גברא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הצדיק מעגור
רבי יצחק גברא
לידה תרכ"ה
אסוואד, תימן
פטירה כ"א בתמוז תש"י (בגיל 85 בערך)
עגור
מקום קבורה עגור
מדינה ישראלישראל ישראל
מקום פעילות אסוואד, עגור
השתייכות רב תימני

רבי יצחק גברא (סביבות שנת ה'תרכ"ה - כ"א בתמוז תש"י) היה רב תימני, נודע כ"הצדיק מעגור".

ביוגרפיה

נולד לרבי יצחק[1] בכפר "אסוואד", צפונית מערבית לצנעא בירת תימן. אבות המשפחה במשך 16 דורות ברציפות היו רבני הכפר. בנעוריו למד תורה אצל אביו וסבו. התייתם מאביו בגיל צעיר, ואחיו רבי אברהם מילא את מקומו.

אחיו, רבי אברהם, נפטר בשנת ה'תש"ב ונטמן בתימן. לאחר פטירת האב והאח, עברה ההנהגה לרבי יצחק, שהרביץ תורה לרבים והיה הרב ה-17 בשושלת המשפחתית. בנוסף, שימש גם כמוהל ומל מאות תינוקות. כן התפרסם כבקי בלחשים שונים ובקבלה מעשית.

נודע לבקי בתורה ובעל זכרון, וידע בעל פה ששה סדרי משנה ומשנה תורה להרמב"ם. נהג לקרוא את ספר התהילים 26 פעמים בכל שבוע, ובזקנותו, כשהוקשתה עליו הראיה, היה אומר את התהלים בעל פה.

בשנת תש"ט עלה לארץ ישראל עם בני קהילתו, ולאחר מסע נדודים ארוך התיישבו בכפר הערבי הנטוש עגור. תנאי המקום היו קשים מאד באותם ימים, השטח היה שומם ומרוחק מיישובים שכנים, והעולים נאלצו להתמודד עם קשיי קליטה. יחד עם בניו רבי דוד (לימים רבה של יבנה) ורבי יחיא, בנו את המקווה ביישוב החדש, שקיבל את אישורם של הרבנים הראשיים הרב הרצוג והרב עוזיאל.

לפני פטירתו בכ"א תמוז תש"י, ציווה רבי יצחק שיקברוהו בחצר ביתו. על פי המסופר, הוא ניבא שביום פטירתו ירדו גשמים וכן שרעייתו תמות 90 יום אחריו, וכך אירע. הוא הותיר שלושה בנים, בנו רבי דוד שימש כרב המועצה האזורית גדרות.

קברו

כאמור הוא ביקש להקבר בחצר ביתו, אף שהשטח לא יועד לקבורה. על פי המסופר, שוטרי משמר הגבול שהגיעו למקום בנסיון לפנות את הקבר כשלו במשימתם ונפצעו.

לאחר פטירתו ולאור הפחד מרוצחי הפדאיון, ננטש היישוב שנה וחצי לאחר ההתיישבות. בשנת תשי"ג יושב הכפר על ידי עולים מכורדיסטן[2], אך תושבי המושב לא ידעו על קיומו של הקבר בכפר. מכיוון שהקבר היה מאחורי בתים וללא מצבה, רק שורת אבנים הקיפו סביב את הציון – עליו גדלו עשבים שהסתירו את קיומו. סביב גילוי מקום ציונו נכרכו אגדות שונות.

במשך השנים הפך המקום למוקד עליה לרגל, וסיפורי ישועה רבים נקשרו סביבו.

קישורים חיצונים

הערות שוליים

  1. ^ בעדת תימן נהגו לקרוא לבן על שם אביו עוד בחיי האב.
  2. ^ שפי גבאי, עולי כורדיסטן מתערים בישראל, דבר, 13 ביולי 1962