רבי יחיא בן המו

יחיא בן המו, זמן קצר אחרי עלייתו לישראל

חכם יחיא בן המו רחמים (1870–1962) היה רב הקהילה היהודית, דיין והדרשן הראשי במוסול במשך למעלה מיובל שנים.

ביוגרפיה

חכם יחיא התמנה לרב הקהילה בעיר מוסול וחזן בבית הכנסת ששון על פי הכרעתו של הבן איש חי מבין מועמדים נוספים. שנים רבות כיהן כחבר בבית הדין של הקהילה ליד הרב הראשי חכם סלימון ברזאני^{[דרוש מקור]}. נוסף על בקיאותו בש"ס, בפוסקים ובשאר מקורות ההלכה, הצטיין חכם יחיא בגישה רבת הבנה וגמישה, אך גם חסרת פשרה בכל בעיית יסוד^{[דרושה הבהרה]}. גם בני קהילות אחרות היו פונים אליו בשאלות הלכתיות. כן היו לו קשרים הדוקים עם חכמי בבל וכן עם שד"רי ארץ ישראל שביקרו במוסול.

כדרשן בחסד עליון, היה ניצב מדי שבת בשבתו בשעות אחר הצהרים ליד התיבה באמצע האולם המרווח של בית הכנסת הגדול 'ששון' כשהוא מלא מפה אל פה ובמשך שעתיים ומעלה, היה נושא "דרוש" (כך קראו יהודי מוסול לדרשה) בנוי להפליא בפני קהל רב. נאומו היה בפרשת השבוע והיה שוזר פרקי אגדה ודברי פרשנות משובצים בסיפורים ומשלים מוסברים בבהירות ובפשטות. כן היה משמיע ספורים על האר"י הקדוש ותלמידיו ועל הבעל שם טוב, חבורתו ותנועתו. כתוצאה מדרשותיו נתהדקה זיקתם של בני הקהילה למסורת והשתרשה בהם התודעה הלאומית והדתית.

ששון בנימין אהרון, אחד מחכמי קהילת מוסול, כתב על דרשות אלו:

ליד התיבה הגבוהה עומד ח' יחיא במלוא קומתו, כולו אומר כבוד. בחורף לבש גלימה ("עבאיה") חומה של צמר "צ'וך" עם צווארון וברקמה מוזהבת, ו"תרבוש" אדום לראשו, ובקיץ עם גלימה של משי לבן. ... באיזה עונג ובאיזו שמחה היו מקבלים את דבריו, ובאיזו דריכות מופלאה היו מקשיבים לו, כאילו הדברים מוחשיים כרגע לפניהם!

— ששון בנימין אהרון, דרשנות ודרשנים בקהילת יהודי מוצל, "מנחת אשור", גיליון 4, תשרי תשנ"ג (אוקטובר 1992)

הוא היה דמות ציבורית עממית ונערץ גם על נכבדי העיר המוסלמים והנוצרים ועל אנשי השלטון, הוא בלט במיוחד במעמדים ציבורים וממלכתיים ובימי מבחן ומשבר. לא פעם לווה את ראש הקהילה למושלי העיר מוסול כדי לדחות גזרות מעל הקהילה^{[דרוש מקור]}.

חכם יחיא היה מעורה היטב בחיי היום יום של בני קהילתו, מיישב סכסוכים משכין שלום ואמן הפשרות. איש עצה ותושייה, אשר ביתו בית ועד לחכמים ומען לכל נצרך ומשכך היה מקובל אצל כל בני הקהילה.

חכם יחיא היה איש אמיד. הוא העסיק כפריים רבים בייצור חקלאי ובגידול צאן ובקר. הייתה לו חנות לרוקחות, והוא ידע לייצר תרופות למחלות שונות מצמחים. מוניטין רב יצא לו בגלל התרופה שהמציא לצרעת הגמלים. ערבים ובדואים נהרו אליו מכל רחבי ארצות ערב ובמיוחד מחצי האי ערב. שליחיו של המלך עבד אל-עזיז אל סעוד, מייסד הממלכה הסעודית, ביקרוהו לעיתים קרובות כדי לקבל ממנו את תרופת הפלא שהייתה מזור לגמלים^{[דרוש מקור]}.

לחכם יחיא היו שלושה אחים: צאלח, נסים ומרדכי שהקימו משפחות ענפות ועיסוקם היה ברוקחות. צאלח ייצר תרופות נדירות על ידי ערבוב צמחים ותרופותיו היו מבוקשות בבגדאד ובהודו.

בניו של חכם יחיא היו עזיז, דוד ויעקב. ליחיא הייתה גם בת ששמה לולו.

חכם יחיא עלה לישראל בשנת 1951, במבצע עזרא ונחמיה. הוא התגורר בקריית אתא, היה מבין מקימי בית הכנסת "אליהו הנביא" של עולי בבל ברחוב סוקולוב, בקריית אתא הכיר את האדמו"ר ממאקווא רבי משה נתן נטע למברגר זצ"ל והיו לומדים יחד. חכם יחיא נפטר בשנת 1962 בי"א באדר ב' תשכ"ב (17 במרץ 1962) בגיל 93 ונקבר בבית הקברות נחלת ראשונים בקריית אתא. בהלווייתו השתתף האדמו"ר ממאקווא רבי משה נתן נטע למברגר זצ"ל.

לקריאה נוספת

• שמעון ואנונו, אנציקלופדיה ארזי הלבנון: אנציקלופדיה לתולדות גאוני וחכמי יהדות ספרד והמזרח, הוצאה לאור יפה נוף - י. פוזן, 2006, עמ' 1051.
• עזרא לניאדו, יהודי מוצל : מגלות שומרון עד מבצע עזרא ונחמיה, הוצאת המכון לחקר יהדות מוצל, 1981
• ששון בנימין אהרון, דרשנות ודרשנים בקהילת יהודי מוצל, "מנחת אשור", גיליון 4, תשרי תשנ"ג (אוקטובר 1992)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

יחיא בן המו36011814Q7023380