רבי יהודה ליב זלקינד
לידה |
בסביבות 1780 בסביבות ה'תק"מ | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
8 בדצמבר 1857 כ"א בכסלו ה'תרי"ח | ||||
כינוי | מהרי"ל בטלן | ||||
מקום קבורה | דננבורג | ||||
מקום פעילות | רוסיה | ||||
תחומי עיסוק | רב | ||||
תפקידים נוספים | ראש כולל | ||||
רבותיו | האדמו"ר הזקן | ||||
בני דורו | הצמח צדק | ||||
חיבוריו | שו"ת זכר יהודה | ||||
| |||||
|
רבי יהודה ליב זלקינד (כונה "מהרי"ל בטלן" ו"הבטלן מדננבורג"; בסביבות ה'תקל"ח / ה'תקמ"ג[1] – כ"א בכסלו ה'תרי"ח[2]) היה מהבולטים שבתלמידי בעל התניא ומגדולי רבני חב"ד, כיהן כרב בווילקומיר ודננבורג (דווינסק), מחבר השו"ת "זכר יהודה"[3].
ביוגרפיה
נולד לרבי שלמה, בנעוריו למד אצל האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי[4].
בצעירותו[5] מונה לכהן כרב הקהילה החסידית בעיר וילקומיר (מחוז וילנה), לצידו כיהן כרב קהילת המתנגדים רבי אהרן מוילקומיר.
החל משנת ה'תקע"ח כיהן כרב בדננבורג, בתחילה באזור הישן ומאוחר יותר כרבה הראשי של העיר. בתקופת כהונתו סמכות הרב הייתה על כל אנשי העיר, כך שגם "המתנגדים" היו כפופים למרותו, רק בסוף ימי מחליפו, רבי פייביל רפפורט, בקשו "המתנגדים" למנות גם רב משלהם. מחמת רבנותו הרשמית של רבי פייבל, המינוי לא צלח והם נאלצו להסתפק במינויו של רבי פיניש השו"ב כדיין. בשנים מאוחרות יותר כיהנו שני רבנים במקביל[6].
כיהן בדננבורג עד לפטירתו בשנת ה'תרי"ח ושם נקבר.
היה מפורסם בחסידותו ופרישותו, בעקבות זאת אף הוצמד לו הכינוי "בטלן"[דרושה הבהרה][7]. היה ירא הוראה[8].
התכתב רבות עם הצמח צדק שעמו למד בצעירותם. יש שהעידו בשמו שאף היה רבו של הצמח צדק למשך תקופה של כארבעה חודשים. לא היה פוסק בעניינים משמעותיים בלי להימלך עמו קודם[9] שהעריכו וחיבבו, ואף בעתות חולשה היה משיב לו במאמץ מפני כבודו[10]. מאידך היו מקרים בהם חלק על הצמח צדק, לדוגמא במקרה שהיה לבעל נקב בגיד ולא הייתה בו אפשרות קישוי, שלדעת רבי יהודה ליב נחשבים קידושיו לקידושי טעות ולפיכך פטורה אשתו מן החליצה, למרות שהצמח צדק היה סבור שחייבת בחליצה[11].
כאשר הקים הצמח צדק כולל אברכים בדננבורג (בסביבות ה'תר"ה), המהרי"ל מונה על ידו לשמש כראש הכולל[12].
כתביו
שו"ת זכר יהודה[13], הספר נדפס על ידי נכדו רבי יצחק דוד זלקינד מתוך תשובות שהשיב לשואלים בארבעת חלקי השולחן ערוך. הספר עטור בהסכמותיהם של גדולי הדור שנחשבו כמתנגדים לחסידות רבי יצחק אלחנן ספקטור והנצי"ב מוולוז'ין, בהסכמה הם יוצאים מגדרם תוך כדי הבלטת חריפותו ובקיאותו של המחבר.
בשנת ה'תשנ"א יצא לאור מחדש במכון אהלי שם על ידי יהושע מונדשיין.
מתלמידיו
- רבי נפתלי הירץ קלצקין – רבן של שימברג אושפול, (אבי רבי אליהו קלצקין), למד אצלו במשך 7 שנים, וממנו נסמך להוראה ודיינות.
- רבי חיים וויילר – רבה של פאנדל במחוז קובנה, נפטר בז' באדר ה'תרל"ג.
צאצאיו
- בנו, רבי זכריה שלמה – תלמידו של רבי איצלה מוולוז'ין, חמיו של רבי יצחק ירוחם דיסקין. החל את עריכת הספר שו"ת זכר יהודה.
- בנו, רבי ישעיה - רבה של חארקוב (החל מה'תרמ"ו).
- חתנו, רבי שלמה – בן תלמידו רבי חיים וויילר[14], לפי ההשערות כיהן כדיין בדננבורג ומילא את מקום הרב לאחר פטירת רבי פייביל רפפורט[15].
משפחתו
- אחיינו, רבי חיים שמעון נייהוזן מבולטימור ארה"ב - מחבר הספרים "הדרך" "לוחות נטיה" "תורת הלשון" "תלישת עשבים" "נרדפי זהר" ועוד.
קישורים חיצוניים
- מבוא לשו"ת זכר יהודה, יהושע מונדשיין, באתר אוצר החכמה, כפר חב"ד תשנ"א.
- קינת יהודה וישראל, הספד על רבי יהודה ליב זלקינד, באתר אוצר החכמה.
הערות שוליים
- ^ השערת יהושע מונדשיין מבוא לשו"ת זכר יהודה, הערה 10 עמוד 6
- ^ מבוא לשו"ת זכר יהודה עמוד 18. בספר לטביא ורבניה עמ' 76 נכתב שנפטר בכ"ג בכסלו
- ^ מבוא לשו"ת זכר יהודה עמוד 45
- ^ בית רבי, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ^ נכדו כתב במבוא לשו"ת זכר יהודה, שהיה זה בנעוריו
- ^ רבי אריה ליב זיבוב (ה'תרכ"ד – ה'תרמ"ז) עם רבי אהרן שאול זליג גוריון-מאירוב מפרוזשאן (תרכ"ה – תרל"ט) ורבי ראובן דננבורג (ה'תרל"ט –ה'תרמ"ז), ורבי יוסף רוזין ("הרוגוצ'ובר") (ה'תרמ"ט – ה'תרצ"ו) עם רבי מאיר שמחה הכהן ("האור שמח") (ה'תרמ"ח - ה'תרפ"ו), מבוא לשו"ת זכר יהודה
- ^ מבוא לשו"ת זכר יהודה
- ^ מבוא לשו"ת זכר יהודה, עמ' 31 הערה 54.
- ^ רבי יעקב קאדאניר, סיפורים נוראים, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ^ שו"ת צמח צדק אבן העזר חלק שני סימן תס דף מז
- ^ זכר יהודה סימנים נ; נב. עמודים קפט; ריג
- ^ הצמח צדק ותנועת ההשכלה, באתר אוצר החכמה
- ^ זכר יהודה, ברדיצ'וב תרמ"ט, באתר אוצר החכמה
- ^ שם הגדולים השלישי כתב יד עמ' קמא (ערך יהודה ליב זלקינד?)
- ^ אהלי ליובאוויטש חלק ד, באתר אוצר החכמה