רבי יהודה ישכר מרמלשטיין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי יהודה ישכר מרמלשטיין
רבי יהודה ישכר מרמלשטיין
רבי יהודה ישכר מרמלשטיין
לידה ה'תר"כ
סבליאבה
פטירה ט"ז בניסן ה'תרפ"ו (בגיל 66 בערך)
מקום קבורה בטרץ'
למד ב ישיבת חוסט, ישיבת סיגט
רבותיו רבי משה שיק, רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים - הייטב לב, רבי יהוסף מקוסון, רבי ישראל הגר מויז'ניץ
חיבוריו חקי חיים
אב צבי
אם חיה

רבי יהודה ישכר מרמלשטיין (תר"כ - ט"ז ניסן תרפ"ו, 1860 - 31 במרץ 1926) היה רב העיירה בטרץ' שרומניה, מחבר ספר חקי חיים על הלכות פסח.

תולדות חייו

נולד בסבליאבה לחיה ולצבי ששימש כמלמד במונקאטש. למד בישיבת חוסט אצל המהר"ם שיק, וכן ובישיבת סיגט אצל רבי רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים שאף הסמיכו להוראה.

לאחר נישואיו שימש כשוחט בכמה עיירות בסביבה. בשנת תרע"ח מונה לרבה של בטרץ'[1].

היה חסידו של רבי יהוסף רוטנברג מקוסון[2], והחל מראש השנה תרפ"ו התקרב לרבי ישראל הגר מויז'ניץ שחבבו מאד ואף למד אותו תקופה.

נפטר בפתאומיות[3] ביום טוב שני של חג הפסח, ט"ז ניסן תרפ"ו, ובמוצאי החג נקבר בקצה בית הקברות שבעיירה, על פי בקשתו להיקבר על יד חברו שנרצח על קידוש השם.[4].

רבי פנחס שלום רוטנברג, האדמו"ר מקוסון בניו יורק היה תלמידו[5].

חיבוריו

בשנת תרפ"ה (1925) הדפיס את ספרו "חקי חיים" על הלכות פסח (חיי"ם הם ראשי תיבות של שמו - י'הודה י'שכר, ושם אמו - ח'יה, ומשפחתו - מ'רמלשטיין), הספר זכה להסכמת רבו רבי יהוסף רוטנברג מקוסון ורבי משה ישראל פלדמן. בשנת תשפ"ד (2024) הדפיסו נכדיו שוב את הספר במהדורה מורחבת ומתוקנת. קיים גם חיבור ובו הגהות קבליות על הספר פרי עץ חיים לרבי חיים ויטאל[6].

שער הספר חקי חיים שנדפס בחיי המחבר

משפחתו

השאיר אחריו את אשתו לאה, ועשרה בנים ובנות, חלקם (כולל לאה) נרצחו בשואה[7].

לקריאה נוספת

  • חקי חיים (מהדורת תשפ"ד), תולדות רבינו המחבר, עמוד ט'.
  • באר בשדה - שטפנשט, גליון 433, פרשת אחרי תשפ"ד, מדור מצבות מספרות.

הערות שוליים

  1. ^ עלון באר בשדה - שטפנשט, מדור מצבות מספרות.
  2. ^ פאר יהוסף, תולדות אדמו"רי קוסון, עמ' רכג, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  3. ^ מתוך תולדותיו בספר חקי חיים (תולדות רבינו עמוד כ"א).
  4. ^ תמונת מצבתו.
  5. ^ אור הצפון, גליון פג, עמ' לה, הערה ז', באתר אוצר החכמה.
  6. ^ מקבציאל, לד, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
  7. ^ דף העד של לאה בארכיון יד ושם.