רבי זלמן משה היצחקי
| |
| דיוקן רבי זלמן משה | |
| לידה |
ה'תרל"ג נוול |
|---|---|
| פטירה |
ג' בשבט ה'תשי"ב (בגיל 79 בערך) כפר חב"ד, ארץ ישראל |
| מקום קבורה | בית העלמין הישן, צפת |
| מקום פעילות | נוול, תל אביב, כפר חב"ד |
| השתייכות | חסידות חב"ד |
| תחומי עיסוק | שחיטה |
| תפקידים נוספים | משפיע ראשי בישיבת תומכי תמימים בנוול, ובקהילת חב"ד בתל אביב |
| רבותיו | רבי שלום דובער שניאורסון, רבי יוסף יצחק שניאורסון, רבי מנחם מנדל שניאורסון |
| תלמידיו | רבי מנחם מנדל פוטרפס, רבי ניסן נמנוב, רבי ישראל נוועלער |
| בת זוג | נעשע |
| אב | דובער יצחקי |
| אם | רחל |
| צאצאים | יוסף יצחק קמינצקי |
רבי זלמן משה היצחקי (ה'תרל"ג - ג' בשבט ה'תשי"ב) היה חסיד חב"ד, שוחט, ומשפיע מפורסם. היה אחת הדמויות המרכזיות בקרב הקהילה החב"דית הגדולה בעיר נוול, וכיהן כמשפיע ראשי בישיבת תומכי תמימים בעיר.
ביוגרפיה
נולד בנוול לרחל ולדובער היצחקי ("בערל דער שוחט") מחסידי חב"ד בעיר[1]. לפי מסורת משפחתו, הם נמנים על צאצאי רש"י - רבי שלמה יצחקי, ומכאן שם המשפחה "היצחקי"[2].
בשנת ה'תרנ"ח נשא את נעשע ריינס בז'עמבין, שם נשאר לגור והחל לעסוק בשחיטה. בהיותו בזמבין הצטרף לשיעוריו בתורת החסידות של רבי שמואל גרונם אסתרמן בישיבת תומכי תמימים שנוסדה לא מכבר בעיר, בהמשך נסע ללובביץ' אל רבי שלום דובער שניאורסון, דבק בו ולמד מפיו תורה. לאחר מספר שנים, עזב את ז'מבין ועבר לעיירה שצדרין, שם היה לשוחט הראשי של העיירה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה, עקב מצבו הכלכלי הקשה, נאלצה אשתו לפתוח חנות קטנה על מנת לפרנס את בני משפחתה.
לאחר פטירת אביו, חזר לנוול והיה לשוחט העיירה. בנוול, היה אחת הדמויות המרכזיות בקרב הקהילה החב"דית הגדולה בעיר, וכיהן כמשפיע ראשי בישיבת תומכי תמימים בנוול[3]. רבי זלמן משה היה ידוע כמדקדק גדול במצוות[4].
אמרות רבי זלמן משה, היו מקובלות מאוד בבית משפחת אדמו"רי חב"ד, והם היו חוזרים עליהן כפי שהעיד רבי מנחם מנדל שניאורסון[5]. כמו כן, רבי שלום דובער שניאורסון אף התבטא עליו במילים "מיין זלמן משה"[6].
בשנת תרצ"ה, הגיע יחד עם משפחתו לארץ ישראל, והתגורר בתל אביב. עם הגעתו, שלח מזכירו של רבי יוסף יצחק שניאורסון, הרב יחזקאל פייגין, מכתב לחסידי חב"ד בתל אביב בו שיבח את רבי זלמן משה וביקש מהם לדאוג לפרנסתו[7], ואכן עם בואו לארץ ישראל התקבל כחבר באגודת השוחטים בתל אביב ועסק לפרנסתו כשוחט ב'שוק בצלאל' בתל אביב. בנוסף שימש כמשפיע קהילת חב"ד בעיר[8].
רבי זלמן משה, היה מוכר בהתוועדויות כאחד שמתבטא בחריפות, ומוכיח את הנוכחים בביטויים חדים ובוטים. קרה ואחרי התוועדות בתל אביב, החסידים שם, שלא היו רגילים להתנהגות זו, שלחו מכתב תלונה לרבי יוסף יצחק שניאורסון על התנהגותו של רבי זלמן[9], יש שסבורים כי רבי יוסף יצחק כתב מכתב גיבוי לרבי זלמן ודחה את טענותיהם[10] יהושע מונדשיין דחה את הדברים[11]. רבי זלמן עצמו נימק הנהגתו זו, שרק כך הוא יכול לדבר בשפה שמבינה ה'בהמה'[12].
בתחילת שנות ת"ש, לקה רבי זלמן משה בשיתוק וכוח דיבורו נפגע, ובג' בשבט ה'תשי"ב, בהיותו בן 79, נפטר, ונקבר בבית הקברות הישן בצפת. במכתב הניחומים ששלח רבי מנחם מנדל שניאורסון לחתנו של רבי זלמן משה, רבי אברהם דריזין, התבטא באורח נדיר[13] על רבי זלמן בתואר "זצ"ל"[14].
משפחתו
- בנו, רבי שמואל היצחקי.
- בתו, שרה, אשת רבי אברהם דריזין.
- בתו, פיה, אשת רבי מאיר בורובסקי.
- נכדו, יוסף יצחק קמינצקי
תלמידיו
- רבי מנחם מנדל פוטרפס.
- רבי ניסן נמנוב.
- רבי ישראל לוין (נוועלער).
קישורים חיצוניים
- יארצייט לר' זלמן משה היצחקי זצ"ל: הנכד מספר ● צפו בוידאו באתר חב"ד און ליין (COL)
- חיים חסידיים, קווים לדמותו בתוך מגזין 'א חסידישע דערהער' ניסן ה'תש"פ (באנגלית)
- נחשף הדרכון הרוסי ותמונה לא מוכרת של המשפיע ר' זלמן משה באתר חב"ד און ליין (COL)
- אשכול אודותיו באתר "אידישע וועלט פארומס"
הערות שוליים
- ^ יוסף קמינצקי, אנשים חסידים היו, עמ' 11
- ^ ש. טיקוצינסקי, דעת דרכיך, בתוך ספר הזכרון לרבי דב שוורצמן, ירושלים תשע"ג, עמוד כב.
- ^ שם, עמ' 14.
- ^ שם.
- ^ יוסף קמינצקי, אנשים חסידים היו, , עמ' 17.
- ^ שם, עמ' 10.
- ^ עיתון 'בית משיח', ב' שבט תשע"ב
- ^ יוסף קמינצקי, אנשים חסידים היו, , עמ' 48.
- ^ י. אשכנזי, אוצר חסידים - ארץ הקודש, תשע"ב, עמוד 75
- ^ אגרות קודש של רבי יוסף יצחק, חט"ז עמ' שט.
- ^ י. מונדשיין, הערות בעניינים שונים - גילוי פנים במכתבי מוהריי"צ לאנ"ש בת"א, שטורעם.נט, י"ב אדר ב' תשס"ח
- ^ יוסף קמינצקי, אנשים חסידים היו, , עמ' 48.
- ^ יוסף קמינצקי, אנשים חסידים היו, , עמ' 50.
- ^ החסיד שהרבי כתב עליו "זצ"ל" באתר חב"ד און ליין.