רבי ז'וזף ורטהיימר
 | |
| לידה |
22 במאי 1833 סולץ-או-רן, חבל אלזס, ממלכת צרפת |
|---|---|
| פטירה |
27 באפריל 1908 (בגיל 74) ז'נבה |
| מקום קבורה | בית העלמין היהודי של קארוז' |
| מדינה | צרפת |
| מעסיק | אוניברסיטת ז'נבה |
| פרסים והוקרה | אביר בלגיון הכבוד |
ז'וזף ורטהיימר (בצרפתית משולבת עם גרמנית: Joseph Wertheimer, 22 במאי 1833 – 27 באפריל 1908) היה רב ובלשן יהודי צרפתי ושווייצרי, הרב הראשי של יהודי ז'נבה ב-1859–1908, פרופסור לפילולוגיה ולבלשנות השוואתית באוניברסיטת ז'נבה.
קורות חייו
ילדות וצעירות
ז'וזף ורטהיימר נולד ב-1833 בסולץ-או-רן בחבל אלזס בממלכת צרפת כבנם של ז'אק ורטהיימר (1858-1778) ושל ויודית (ז'ודית) לבית גוגנהיים (1858-1793)[1] מקורה של משפחת ורטהיימר היה באיהרינגן ובברייזאך בדוכסות הגדולה של באדן בגרמניה. עם זאת שם המשפחה נגזר ככל הנראה מהכפר ורטהיים הנמצא גם כן בחבל באדן. אברהם ורטהיימר, הסבא רבא של ז'וזף ורטהיימר מצד האב, היה "סופר" של הקהילה היהודית של איהרינגן. הוא כתב כמה הגדות, מהם שתיים שנכתבו ב-1732 וב-1740 נשמרות באיהרינגן, בעוד השלישית, נמצאת במוזיאון היהודי בלונדון. .[2] אביו של ז'וזף, ז'אק או יאקוב ורטייהמר התיישב ב-1813 ביישוב סולץ כדי לשמש כרב הקהילה המקומית, תפקיד שמילא עד מותו ב־1858. בגיל 19 התחיל ז'וזף ורטהיימר לימודי רבנות בבית המדרש הרבני של צרפת שפעל אז עדיין במץ. (עבר לפריז ב-1859). במקביל למד ורטהיימר ספרות ותאולוגיה בשטרסבורג. ב-1857 סיים עם תואר דוקטור ותעודת רב.[3]
פעילותו
רב ראשי של ז'נבה
ב-1859 קהילת יהודי ז'נבה מינתה את הב ז'וזף ורטהיימר כרב ראשי שלה. הוא היה הראשון שנשא את התואר הזה. מתוקף תפקידו היה ורטהיימר רב אחראי גם קהילות לוזאן, ביין ואוואנש. ב-1 ביולי 1859 הוא חנך את בית הכנסת הגדול של ז'נבה.[4] ורטהיימר הצטייר כאדם פתוח, בקיא מאוד ויוצר תקשורת מצוינת עם הבריות, וזכה להערכה לא רק מצד בני הקהילה אלא גם משאר תושבי העיר. [5] ב-4 באוגוסט 1865 חנך הרב ורטהיימר גם את בית הכנסת החדש באוואנש, יישוב שבו חיו 217 משפחות יהודיות שהיוו 14% מכלל התושבים. [6] בינואר 1868 הוא השיג עבור יהודי לוזאן חלקה מיוחדת בבית הקברות של מונטואה, ששירתה גם את יהודי איוורדון-לה-בן[7] ב-1871 בימי מלחמת פרוסיה-צרפת מילא הרב ורטהיימר תפקיד בולט בסיוע ההומניטרי שארגן עבור הצבא הצרפתי של הגנרל בורבקי שנסוג אז באי סדר מוחלט ומצא מפלט בשווייץ. בחודשים הראשונים אחרי תבוסת צרפת ואבדן אלזס, עזר ורטהיימר למשפחות יהודיות רבות שלא רצו להישאר תחת שלטון גרמני והתיישבו בשווייץ. ב-1877 גמלה לו צרפת על עזרתו על ידי הענקת אות לגיון הכבוד. נודע גם במאמציו לקירוב לבבות בין יהודים לנוצרים. .[8]
פעילותו האקדמית
ב-1873 התמנה ורטהיימר כפרופסור ללשונאות ולבלשנות השוואתית באוניברסיטת ז'נבה. בתקופת כהונתו כפרופסור נודע גם בעזרה שהעניק לסטודנטים רבים, חלקם יהודים שהגיעו מרוסיה ללימודים בז'נבה וחיו בתנאי מצוקה. ורטהיימר פנה לנדבנים כמו המשפחות הירש ורוטשילד על מנת להשיג מלגות ועזרה כספית לאותם הצעירים.[9] באותן השנים התוודע לאישים כמו לנין, גאורגי פלחנוב, חיים ויצמן, מרטין בובר.
שנותיו האחרונות
ב-1906בריאותו של ורטהיימר התרופפה בגלל מחלת כליות והוא פרש מעבודתו באוניברסיטה. הקורס לבשלנות כללית הועבר אז לידי פרדיננד דה סוסיר. הוא נפטר ב-1908 בגיל 74. יורשו כרב הראשי של ז'נבה היה הרב ארנסט גינסבורגר. הובא לקבורה בבית העלמין היהודי בקארוז'.
חייו הפרטיים
ז'וזף ורטהיימר היה נשוי לאליז לבית שווב, שמקורה היה בגרה (Grey) בפראנש-קונטה ולזוג נולדו שני ילדים:ז'ול ולוסי.
הוקרה
- 18 באפריל 1877 - אות לגיון הכבוד של צרפת בדרגת אביר
.[10]
מבחר כתבים
- Les Juifs de l'Occident et le judaïsme moderne, Genève, 1862.
(יהודי המערב והיהדות המודרנית)
- La linguistique, Genève, 1877. (הבלשנות)
- Le Talmud, histoire de sa formation, Genève, 1880.
(התלמוד, תולדות כתיבתו)
- Les Juifs et le judaïsme dans la société moderne, Paris, 1883.
(היהודים והיהדות בחברה המודרנית) Bibliographie der Schweizergeschichte : Bibliographie de l’histoire suisse : 1471, עמ'117-272-291
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ באתר הגניאלוגי Geneanet
- ↑ , Hans-David Blum Juden in Breisach, Hartung Gorre, Constanz 1998
- ↑ Jules Bauer L'École rabbinique de France (1830-1930), les Presses universitaires de France, Paris, 1930
- ↑ Jean Plançon, Joseph Wertheimer(1833-1908), Grand-rabbin de Genève, No Print Limit S.A., Genève, 2008
- ↑ Josué Jéhouda, Histoire de la colonie juive de Genève 1843-1943, éditions Synthésis, Genève, 1943
- ↑ [Christine Lauener, La communauté juive d'Avenches: organisation et intégration (1826-1900), Mémoire de licence, Fribourg, 1993
- ↑ Anne Weill, Communauté israélite de Lausanne 1848-1948, La chronique de cent ans de vie communautaire, Lausanne, 2002
- ↑ Jean Plançon, volume 2, 1900-1946, Slatkine, 2010
- ↑ Jean Plançon, 2008, chapitre X
- ↑ Jean Plançon, Histoire de la communauté juive de Carouge et de Genève, volume 1, de l'Antiquité à la fin du s XIX e , Slatkine, Genève, 2008, chapitre IX
ז'וזף ורטהיימר40491546Q3185786