ראש ופתין
ראש ופתין (head and stringer) הוא שיטת בנייה קדומה באבני גזית שנועדה לחזק קירות במבנה, ובעיקר באלה שנבנו בבנייה יבשה ללא מלט. השיטה מבוססת על אבנים מלבניות, אשר לכל אחת מהן צד ארוך - הוא הפתין - וצד קצר - הוא הראש. האבנים משולבות בקיר ב-90 מעלות לסירוגין, כך שבכל פעם נראה לעין הראש או הפתין, או שני ראשים ופתין בקצב אחיד. הנדבכים בקיר יהיו תמיד אלה ביחס לאלה, כך שמעל ראש (או שני ראשים) יהיה תמיד פתין, ולהפך.
המקור לבטוי ראש ופתין מצוי במשנה במסכת נגעים בהקשר של צרעת הבתים.
הָאֶבֶן שֶׁבַּזָּוִית, בִּזְמַן שֶׁהוּא חוֹלֵץ, חוֹלֵץ אֶת כֻּלּוֹ.
וּבִזְמַן שֶׁהוּא נוֹתֵץ, נוֹתֵץ אֶת שֶׁלּוֹ וּמַנִּיחַ אֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ.
נִמְצָא חֹמֶר בַּחֲלִיצָה מִבַּנְּתִיצָה.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, בַּיִת הַבָּנוּי רֹאשׁ וּפִתִּין,
נִרְאָה בָרֹאשׁ, נוֹטֵל אֶת כֻּלּוֹ.
נִרְאָה בַפִּתִּין, נוֹטֵל אֶת שֶׁלּוֹ וּמַנִּיחַ אֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ.
הסבר המשנה: לדעת תנא קמא אם נמצא נגע צרעת על אבן שמשותפת לשני בתים אבל הנגע רק על בית אחד, אזי יש אפשרות לחלוץ את האבן היינו לעקור את כולו גם אם השכן נפגע מזה. לדעת רבי אלעזר אפשרות זו קיימת רק אם הנגע בראש האבן אבל אם הוא בפתין אז צריך לנתוץ היינו לשבור רק את השטח שבו הנגע מבלי להזיק לשכן.
ייתכן ומקור הביטוי בפסוק "חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר."[1] ניתן להבין בפסוק זה את המילה פתנים במשמעות נחשים. לפי פירוש זה, המשנה השתמשה במילה פתין כביטוי לחפץ ארוך, דהיינו: הצד הארוך של האבן.[2]
הערות שוליים
- ^ ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק ל"ג
- ^ משה בר אשר, תורת הצורות של לשון המשנה, מוסד ביאליק, תשע"ה, עמ' 689
21477063ראש ופתין