ראדומיר
 | |
| בניין עיריית ראדומיר | |
| מדינה |
 בולגריה |
|---|---|
| מחוז | פרניק |
| ראש העיר | קראסימיר בוריסוב |
| תאריך ייסוד | המאה ה-15 |
| שטח | 47.499 קמ"ר |
| גובה | 766 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 14,978 (2010) |
| ‑ צפיפות | 42.8 נפש לקמ"ר (2009) |
| קואורדינטות | 42°33′N 22°57′E / 42.550°N 22.950°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.radomir.bg | |
ראדומיר (בבולגרית: Радомир) היא עיר במערב בולגריה, השנייה בגודלה מבחינת כמות אוכלוסין במחוז פרניק, השוכנת 13 ק"מ מבירת המחוז פרניק ו-33 קילומטרים דרומית מערבית לבירה סופיה.
היסטוריה
תולדות היישוב
היישוב מוזכר לראשונה בשמו המודרני בתעודות עות'מאנית מ-1488 ואוזכר ככפר בשם אוראדמור בראשית המאה ה-15. לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) הפך היישוב חלק מנסיכות בולגריה, מתוקף סיכומי קונגרס ברלין. במהלך מלחמת העולם הראשונה לחמה הארמייה הבולגרית ה-1 בפיקודו של סטפן נרזוב בחזית המקדונית, תחת פיקוד גרמני כולל על החזית. ב-17 בספטמבר 1918 הבקיעו כוחות סרבים וצרפתים את קווי הבולגרים בקרב דוברו פולה במקדוניה. האוגדות השנייה והשלישית של הצבא הבולגרי, אשר היו מסופחות לארמייה ה-11 הגרמנית קרסו ויחידות מתוכן נטשו את החזית ונסוגו לראדומיר הסמוכה לגבול הסרבי.
בראדומיר הכריזו החיילים על מרד כנגד המלך פרדיננד הראשון ועל הקמת "הרפובליקה של ראדומיר" בראשות ראיקו דאסקלוב ממנהיגי מפלגת האיכרים. הכוחות נעו אל עבר הבירה סופיה, שם נתקלו ביחידות צבא גרמניות ובצוערי האקדמיה הצבאית הבולגרית, אשר עשרות מהם נפלו בקרב על הגנת המלוכה, תוך שהם מצליחים לבלום את המורדים. אירועים אילו הולידו תגובת שרשרת שהובילה לכניעת הממלכה,[1].[2]
כישלון גירוש יהודי "בולגריה הישנה"
ערך מורחב – יהדות בולגריה
ממלכת בולגריה הייתה בעלת בריתה של גרמניה הנאצית במרבית שלבי מלחמת העולם השנייה. ב-22 בפברואר 1943 חתם אלכסנדר בלב ראש הקומיסריון לשאלות יהודיות, הסכם בשם ממלכת בולגריה עם תיאודור דנקר בשם גרמניה הנאצית על העברתם של 20,000 יהודים המצויים בחזקת הבולגרים לידי הגרמנים בשטחי פולין. הוחלט להקים 3 מחנות מעצר מרכזיים, האחד בראדומיר והאחרים בדופניצה ובלגואבגרד.[3] מחנה ראדומיר יועד לכליאת 3,000 מגורשים מקרב יהודי "בולגריה הישנה", מהערים סופיה, קיוסטנדיל וסמוקוב, אשר גירושם תוכנן להתחיל ב-10 במרץ. המחנות בדופניצה ובלגואבגרד יועדו לכליאת מגורשי תראקיה היוונית. תוכנית גירוש יהודי "בולגריה הישנה" לא יצאה אל הפועל בשל מאבקם של פוליטיקאים ואנשי כנסייה, שהביאו לביטול צו הגירוש.[4]
כלכלה ותחבורה
בשטח הרשות המקומית קיימים מפעלים לעיבוד מתכות וייצור חלקי מכונות, לתרופות ומוצרי קוסמטיקה ומפעלי טקסטיל. בראשית המאה ה-21 ממצבת עצמה העיר גם כיעד תיירותי ובשטח הרשות המקומית קיים בית מלון ומספר בתי הארחה. בראדומיר מבקרים 10,244 תיירים בממוצע לשנה. בשטח הרשות המקומית 244 עסקים פעילים, מרביתם בגודל בינוני-קטן. 56% מכוח העבודה הם שכירים המועסקים במגזר הפרטי. 20.3% מכוח העבודה מועסקים במגזר החקלאות, 21.7% במגזר התעשייה ו-12% במגזר השירותים. העיר מקושרת באמצעות כביש מהיר ומסילת רכבת לבירה סופיה וכן לעורקי התחבורה מספר 4 ו-8 של נתיבי התעבורה הפאן-אירופיים.[5]
דמוגרפיה
אוכלוסיית ראדומיר מצויה במגמת קיטון בשל שיעור תמותה העולה על שיעור הילודה. 6.2% מהאוכלוסייה הם בעלי השכלה על תיכונית. מרבית אוכלוסיית העיר ממוצא בולגרי ומיעוטה צוענים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמוד 26.
- ^ אלברט רומנו, יהדות בולגריה, בתוך אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 359-358.
- ^ מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, עמודים 72-71.
- ^ מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, עמודים 100-99.
- ^ העיר ראדומיר-סקירה כלכלית, באתר הרשות המקומית ראדומיר (בבולגרית).
| רשויות מקומיות וערי מחוז פרניק שבבולגריה | ||
|---|---|---|
|
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] ראדומיר20179404