קתרינה, נסיכת פורטוגל
לידה |
25 בנובמבר 1638 וילה ויצ'וזה, ממלכת פורטוגל | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
31 בדצמבר 1705 (בגיל 67) ארמון במפוסטה, ליסבון, ממלכת פורטוגל | ||||||
שם מלא | קתרינה הנריקטה | ||||||
מדינה | פורטוגל, ממלכת אנגליה | ||||||
מקום קבורה | מנזר ז'רונימוס, ליסבון | ||||||
בן זוג | צ'ארלס השני, מלך אנגליה | ||||||
שושלת בית ברגנסה | |||||||
| |||||||
|
קתרינה מבית ברגנסה (Catarina de Bragança, 25 בנובמבר 1638 - 31 בדצמבר 1705) הייתה נסיכה פורטוגזית ואשתו של צ'ארלס השני, מלך אנגליה.
שנותיה הראשונות
קתרינה הנריקטה הייתה בתם השנייה של ז'ואאו, דוכס ברגנסה ואשתו לואיסה דה גוסמן. היא חונכה במנזר, אך אמה השגיחה מקרוב על גידולה ולימודיה.
ב-1 בדצמבר 1640 הוכתר אביה של קתרינה למלך פורטוגל בשם ז'ואאו הרביעי, מה שהפך את קתרינה לכלה מבוקשת בקרב בתי המלוכה באירופה. על מחזריה נמנו פרנסואה, דוכס בופור (בנו הממזר של אנרי הרביעי, מלך צרפת), לואי הארבעה-עשר, מלך צרפת וצ'ארלס השני, מלך אנגליה. לאחר חתימת הסכם הפירנאים בין צרפת לספרד, בו ויתרה צרפת על הברית עם פורטוגל, ושובו של צ'ארלס השני לשלטון באנגליה לאחר מלחמת האזרחים האנגלית, אורגנו נישואים בין קתרינה לצ'ארלס לשם הבטחת הברית בין אנגליה לפורטוגל.
כמלכת אנגליה
הזוג נישא בליסבון באמצעות בא כוח ב-23 באפריל 1662. כחודש לאחר מכן הגיעה קתרינה לפורטסמות' שבאנגליה, שם ערך הזוג שני טקסי נישואים נוספים: טקס קתולי, שנערך בסודיות, וטקס אנגליקני שנערך בפומבי. במסגרת הסכם הנישואים עברו הערים טנג'יר ובומביי לשליטת אנגליה.
קתרינה, שהייתה קתולית, לא זכתה לאהדה רבה באנגליה הפרוטסטנטית, ונבצר ממנה להשתתף בטקסים הדתיים, ביניהם הכתרתה שלה. חוסר ידיעת השפה האנגלית, בגידותיו הרבות של בעלה והסכסוך בין האנגליקנים לקתולים הפכו את השנים הראשונות לשהותה באנגליה לקשות עבורה, אך בחלוף השנים השתפר מעמדה בקרב הציבור, שהתרשם מאופייה הצנוע ומנאמנותה ואהבתה לבעלה.
קתרינה לא זכתה ללדת ילדים לבעלה, והריונותיה הספורים נסתיימו כולם בהפלות. עקרותה בלטה לנוכח מספרם הרב של הילדים הבלתי-חוקיים שנולדו לבעלה מנשים אחרות. למרות זאת המשיך צ'ארלס לאהוב את אשתו ולתמוך בה, ודרש גם מפילגשיו להתייחס אליה בכבוד. פעמים מספר דחק הפרלמנט במלך להתגרש מקתרינה על מנת להבטיח יורש לכתר (מאחר שלא היו לו ילדים חוקיים, היורש המיועד היה ג'יימס, דוכס יורק, אחיו הקתולי והבלתי-אהוד של המלך), אך הוא סירב לכך בתוקף.
על אף שאיפתה להצניע את אמונתה הדתית ולשמור עליה כעניינה האישי, היוותה קתרינה פעמים רבות מטרה עבור מתנגדי הקתולים. ב-1678 הואשמה בידי יריביה בנטילת חלק במזימה להרעלת המלך. ההגנה הפומבית לה זכתה מצד בעלה, וחשיפת העדויות לאשמתה כשקריות, לא מנעו מבית הנבחרים הבריטי ליזום הצבעה על גירוש המלכה ובני ביתה מלונדון. הצבעה זו לא צלחה, בין היתר הודות להגנתו של המלך.
שנותיה המאוחרות
ב-1685, בעת שהיה צ'ארלס השני על ערש דווי, ניסתה קתרינה לשכנעו לקבל את האמונה הקתולית. לאחר מותו של בעלה משבץ ב-6 בפברואר באותה שנה, התאבלה עליו מרות. חודשים ספורים לאחר מכן, בעקבות כשלונו של מרד מונמות' שפרץ נגד ג'יימס השני, אחיו ויורשו של צ'ארלס השני, הפצירה קתרינה במלך לחוס על חייו של מנהיג המרד, ג'יימס סקוט, דוכס מונמות' (שהיה בכור בניו הבלתי-חוקיים של צ'ארלס השני, וטען אף הוא לכתר האנגלי), אך ללא הצלחה.
במהלך תקופת מלכותו של ג'יימס השני המשיכה קתרינה לחיות באנגליה, והתגוררה בבית סומרסט. לאחר מכן, עם עלייתם של ויליאם השלישי ומרי השנייה לשלטון, נהנתה תחילה מיחסים קרובים עם המלך והמלכה, אך אמונתה הקתולית גרמה לירידת קרנה ולהדרדרות מעמדה. כתוצאה מכך שבה קתרינה ב-1692 לפורטוגל, שם נפטרה ב-31 בדצמבר 1705, בליסבון.
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
הקודמת: הנרייט מארי, נסיכת צרפת |
מלכת אנגליה, אירלנד וסקוטלנד 23 באפריל 1662 - 6 בפברואר 1685 |
הבאה: מריה, נסיכת מודנה |