קרלוטה ריצטו
| לידה |
6 באפריל 1905 פוסלטה די פיאבה (Fossalta di Piave), איטליה |
|---|---|
| פטירה |
27 ביוני 1991 (בגיל 86) ביילה, איטליה |
| מדינה | איטליה |
| מקצוע | מטפלת |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| סטטוס היסטורי | שרדה |
| מקום ההצלה | איטליה/ שווייץ |
| אופן ההצלה | הברחה, זיוף מסמכים |
| תאריך הכרה | 1 בדצמבר 2009 |
| מקום ההכרה | יד ושם |
| אופן הנצחה | לוח כבוד בחורשת חסידי אומות העולם ביד ושם |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | קרלוטה ריצטו |
קרלוטה ריצטו (באיטלקית: Carlotta Rizzetto; 6 באפריל 1905 - 27 ביוני 1991) הייתה חסידת אומות עולם[1] איטלקייה, שהצילה את ילדי משפחתו של מאוריציו ויטלה (Vitale), ואשתו ויטוריה, מהעיר ביאלה שליד טורינו. ריצטו סייעה למשפחה לברוח מאיטליה לשווייץ בשנת 1943, ובכך להינצל משליחתם למחנות השמדה.
קורות חייה עד השואה באיטליה[2]
ריצטו נולדה בעיירה פוסלטה די פיאבה (Fossalta di Piave), הנמצאת במחוז ונטו (Veneto) למשפחה קתולית אדוקה ענייה בת שבעה ילדים. לקרלוטה היו שתי אחיות וארבעה אחים. הוריה התפרנסו מעבודות מזדמנות, וחלומה היה להצטרף למנזר, ולהיות לנזירה. אך עקב המצב הכלכלי הרע של המשפחה, נשלחה קרלוטה לעבוד כשהייתה בת 12, כמשרתת בביתה של משפחה ונציאנית עשירה. כך עברה בין מספר משפחות עד שבשנת 1941, כשהייתה בת 36 נקלטה לעבודה במשפחתו של מאוריציו ויטלה, שהיה ראש הקהילה היהודית בביאלה, שבמחוז פיימונטה, ליד טורינו. בעיירה ביאלה חיו היו יהודים משלוש משפחות: Jona, Olivetti, Vitale. במשפחת מאוריציו ויטלה, היו שלושה ילדים ברונו, ריקרדו ואלדו. ריצטו הייתה המטפלת של שני הילדים הצעירים במשפחה, ריקרדו ואלדו (לימים, ראובן ואלדד).
הצלת ילדי משפחת ויטלה בזמן מלחמת העולם השנייה[3]
רקע
היחס אל יהודי איטליה החל להתדרדר בשנת 1938, בעקבות ההתקרבות בין מוסוליני לבין היטלר, וחקיקתם של חוקי גזע באיטליה. ב-25 ביולי 1943, הודח מוסוליני מתפקידו על ידי המועצה הפשיסטית העליונה ונשלח לכלא, ואיטליה נכנעה לבעלות הברית. כתוצאה מכך, כוחותיו של היטלר פלשו לאיטליה וחילצו את מוסוליני מהכלא. הם העמידו שלטון בובות שנקרא הרפובליקה הסוציאליסטית האיטלקית, או בשמה השני "רפובליקת סאלו". בזמן שלטונה של "רפובליקת סאלו" החלה רדיפה של יהודי איטליה על ידי הכוחות הגרמניים, בדצמבר 1943, כחודשיים לאחר הקמת רפובליקת סאלו, החלה רדיפתם של יהודי צפון איטליה. באיטליה נבנו מספר מחנות ריכוז אליהם נשלחו יהודי איטליה, ו-8,000 יהודים נרצחו.
שווייץ, בדומה למלחמת העולם הראשונה, הקפידה לשמור על נייטרליות גם במהלך מלחמת העולם השנייה, זאת על אף שמצאה עצמה מוקפת מכל הכיוונים במדינות הציר והמדינות הכפופות להן, כאי של נייטרליות באירופה הכבושה. במהלך המלחמה עברו בשווייץ כ-300,000 פליטים, ביניהם כ-30,000 פליטים יהודים.[4] מסתיו 1940 ועד אביב 1942, קיבלו רק 420 פליטים יהודים איטלקים מקלט בשווייץ. ממשלת שווייץ העניקה אישורי כניסה לפליטים מ"טעמים פוליטיים" בלבד, אך מכיוון שיהודים איטלקים לא נחשבו כפליטים, נמנעה כניסתם לשווייץ של רוב היהודים שהגישו בקשות מקלט. היו יהודים שהצליחו להיכנס מאיטליה לשווייץ באופן בלתי לגאלי.[5] ב-13 באוגוסט 1942 הוצאיה ממשלת שווייץ צו שהורה למשטרת הגבולות לגרש כל פליט שינסה להיכנס לשווייץ באופן לא חוקי. יהודים עדיין לא נחשבו "פליטים פוליטיים", ולכן לא זכו למקלט בשווייץ. כתוצאה מכך, החל בשווייץ מאבק פוליטי בדרישה להחשיב את היהודים כפליטים פוליטיים. ב-22 בספטמבר של 1942, התקיים בפרלמנט השווייצרי דיון ציבורי בשאלה האם להגדיר הגדרת היהודים כפליטים פוליטיים. שתי מפלגות האופוזיציה מחו על מדיניות השלטון כנגד היהודים ועל טענתם כי "הספינה מלאה" ואין מקום עוד לפליטים בשווייץ. לבסוף, לאחר לחץ ציבורי ממושך, צומצמו ממדיו של צו גירוש משווייץ שהוצא ליהודים שנכנסו אליה באופן בלתי חוקי.
לאחר פלישת גרמניה לצפון איטליה ונפילת השלטון הפשיסטי של מוסליני בספטמבר 1943, ריככה ממשלת שווייץ את חומרת הצו, ואיפשרה לפליטים רבים להיכנס אליה, 20,000 פליטים, ובהם 10,000 פרטיזנים עברו דרך גבולות שווייץ מספטמבר 1943, ועד לסיום המלחמה במאי 1945.[5]
הצלת ילדי המשפחה[6]
משפחת ויטלה המשיכה להתגורר בביאלה גם לאחר עליית מוסוליני לשלטון ועד לפלישה הגרמנית והקמת "רפובליקת סאלו". לאחר תחילת רדיפת היהודים, החליטה משפחת ויטלה לברוח[7] מאיטליה לשווייץ. הבחירה בשווייץ נבעה מהעובדה מהקרבה של ביאלה לגבול השווייצרי והיותה מדינת נייטרלית בזמן מלחמת העולם השנייה. ריצטו הצטרפה למשפחה בנתיבי הבריחה לשווייץ. ממשלת שווייץ אפשרה לכל הורה להיכנס עם ילד אחד בלבד, אך למשפחת ויטלה היו שלושה ילדים, לכן ריצטו וברונו, הבן הבכור, נשארו מאחור באיטליה[8]. ריצטו החליטה להתחזות ליהודיה ולשנות את שמה מקרלוטה לנעמי, שם יהודי. הדוד של המשפחה זייף את המסמכים, כדי להוכיח לשלטונות שווייץ שהיא בעצם יהודיה, ולא איטלקיה קתולית. היא התחזתה לדודה במשפחת ויטלה, שרוצה לעבור עם האחיין שלה לשווייץ.[9]
ריצטו וברונו הלכו כ-12 שעות לאורך הגבול בין איטליה לשווייץ, ובסופו של דבר הצליחו להיכנס לשווייץ, שם פגשו בשוטר, הציגו את עצמם וביקשו עזרה. בתגובה נעצרו ריצטו בורונו והועמדו למשפט, משום שהשוטר לא האמין לריצטו שהיא יהודיה ושהמסמכים שלה אמיתיים. ריצטו הצליחה לשכנע את השופט, שלא להפריד בינה לבין ברונו. לאחר מכן, ברונו נשלחו לבית ספר בבלינצונה, הסמוכה לגבול האיטלקי. לאחר מכן, נשלח ברונו לבית יתומים, במקביל, משפחת ויטלה, ההורים והילדים ריקרדו ואלדו, שהתה בשווייץ במחנה פליטים בלוגאנו. הפליטים שוכנו במספר בתי מלון ישנים. לאחר מכן, התגוררה המשפחה בביתה של משפחה שווייצרית מקומית, שהייתה בקשר עם המבריחים שעזרו להם להגיע לשווייץ. לאחר חיפושים רבים, הצליחו בני המשפחה לאתר את ברונו והמשפחה התאחדה.
לאחר סיום המלחמה
באוגוסט 1945, המשפחה שוחררה על ידי ארגון הג'וינט, שהעביר אותם משווייץ לאיטליה[10]. ריצטו המשיכה לעבוד בשביל המשפחה, חזרה איתם לביאלה וטיפלה בילדים ובסבתא. הם חיו ביחד באיטליה עד 1950. בשנת 1950, עלתה המשפחה למדינת ישראל[11]. קרלוטה עלתה יחד עם המשפחה, והמשיכה בתפקידה כמטפלת עד שנת 1952. משנת 1953 ועד שנת 1964 ריצטו טיפלה בסבתא של המשפחה, אמו של מאוריציו, והיא אף הוזמנה לחתונתם של אלדו וריקרדו (אלדד וראובן). בשנת 1965 ריצטו נשארה כמה חודשים נוספים בארץ בשביל לטפל בבת של ברונו שנולדה באותה שנה. במשך כל השנים שהתגוררה עם המשפחה בישראל, נסעה לבקר את משפחה באיטליה, עד שחזרה סופית לאיטליה.
מ-1968 עד 1980 ריצטו הייתה המטפלת של משפחת ויטלה המורחבת באיטליה, היא עבדה בשביל בני הדודים של ראובן, אלדד וברונו, שהמשיכו להתגורר בביאלה, וגם עבור משפחות נוספות באזור. ב-1983 היא עזבה את דירתה ועברה לגור בבית אבות עד פטירתה בשנת 1991. במצבתה רשום השם נעמי, בנוסף לשמה. כאות תודה והוקרה על מעשיה למשפחת ויטלה, המשפחה דאגה לה למגורים בביאלה ומימנה את שהותה בבית האבות.
הנצחה והכרה[12]
ב-1 בדצמבר 2009 הכיר יד ושם בקרלוטה ריצטו כחסידת אומות עולם. קרובי משפחתה קיבלו אות הוקרה ותעודת כבוד. שמה מונצח על לוח כבוד בחורשת חסידי אומות העולם ביד ושם, תעודת ההוקרה שניתנה לקרלוטה חתומה על ידי אבנר שלו, יו"ר יד ושם ועל ידי יעקב טירקל, יו"ר הוועדה לציון חסידי אומות העולם של יד ושם.
בנובמבר 2010 נערך טקס לכבוד קרלוטה בעיר ביאלה. בטקס נכחו קונסול ישראל ברומא גדעון מאיר, רוברטו דל פיאנו האחיין שלה, שלושת ילדי משפחת ויטלה ברונו ריקרדו ואלדו, סגן נשיא הקהילה היהודית של טורינו, אדוארדו סגרה, הרב של טורינו, אברהם דה וולף, ונשיא הקהילה היהודית בורסלי, רוסלה בוטיני טרבס. האחיין של ריצטו, רוברטו דל פיאנו הוסיף: "זהו תענוג גדול להיות פה ולזכור את ליבה הגדול של דודתי. הילדים שלה היו משפחת ויטלה, ומשפחתה הייתה משפחת ויטלה".[12]
לקריאה נוספת
- ויטלה בן בסט דפנה, ויטוריה. הוצאת פראג, 2016.
- Broggini, Renata. Frontier of Hope: Jews from Italy Seek Refuge in Swizterland 1943-1945. Editore Ulrico Hoepli Milano, 2003
קישורים חיצוניים
- כתבה על טקס ההוקרה של קרלוטה באתר "מוקד" (איטלקית)
- ביקורת ספרים על הספר ויטוריה בבלוג "סקירות ספרים"
- דף אודות קרלוטה ריצטו ב"יד ושם"
- מידע אודות מדיניות שווייץ כלפי היהודים במהלך מלחמת העולם השנייה באתר "יד ושם"
הערות שוליים
- ^ Righteous Among the Nations Honored by Yad Vashem by 1 January 2017, Yad Vashen (באנגלית)
- ^ בן בסט ויטלה דפנה (2016). "FOSSALTA DI PIAVE ITALIA". ויטוריה. הוצאת פראג. p. 61–65.
- ^ Reneta Broggini (2003). Fontier of Hope: jews from italy seek refuge in Switzerland 1943-1945. p. 506.
- ^ http://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%206062.pdf
- ^ 5.0 5.1 Broggini Renata, Switzerlland and the jews, Frontier of Hope:Jews from Italy seek refuge in Switzerland, ציריך, שוויץ: Hoepli, 2003, עמ' 146
- ^ Rizzetto, Noemi-Carlotta, Yad Vashem (באנגלית)
- ^ ויטלה בן בסט דפנה, FUGA DA CASA, ויטוריה, ישראל: הוצאת פראג, 2016, עמ' 74-76
- ^ ויטלה בן בסט דפנה, PROFUGHI EBREI, ויטוריה, ישראל: הוצאת פראג, 2016, עמ' 77-80
- ^ ויטלה בן בסט דפנה, MONAGNA DI CONFINE+SVIZZERA NEUTRALE, ויטוריה, ישראל: הוצאת פראג, 2016, עמ' 85-90
- ^ ויטלה בן בסט דפנה, DOPO LA GUERRA, ויטוריה, הוצאת פראג, 2016, עמ' 113-116
- ^ ויטלה בן בסט דפנה, TEL AVIV, ויטוריה, ישראל: הוצאת פראג, 2016, עמ' 133-135
- ^ 12.0 12.1 "Qui Biella - Carlotta Noemi Rizzetto "Giusta" fra le nazioni - Moked". Moked (באיטלקית). 2010-11-14. נבדק ב-2017-05-19.
