קריית בנימין
קריית בנימין היא שכונה בקריית אתא שבעבר הייתה יישוב נפרד עד שבשנת 1965 אוחדה עם כפר אתא וביחד היו לקריית אתא.
הקמה
אדמות קריית בנימין נרכשו על ידי קהילת ציון אמריקאית מאדמות הכפר הערבי כּוֹפְרִיתָא, עבור אגודה דתית בוורשה בשם "עבודת ישראל". החל בשנת 1934 רכשה האגודה ההדדית לבנין בתים מידי בעלת הקרקע, החברה להכשרת מפרץ חיפה, 1000 דונם במחיר של כ-50 לא"י לדונם. נוסף על אלו נמכרו מגרשים נוספים ישירות שלא דרך האגודה ההדדית והוקצו שטחים ציבוריים, כך שסך הכל שטח הקריה הגיע ל-1800 דונם[1]. החברה החלה במאי 1934 ברישום קונים למגרשים לקראת בניית שכונה במקום[2] ובמקביל עסקה בתכנון המקום, סלילת כבישים והכנת תשתיות מים, כך שהבנייה החלה רק לאחר שהתשתיות היו מוכנות[3]."חברת הכשרת מפרץ חיפה" בנתה בין השנים 36–1934 את תשתית הדרכים והמים של היישוב. החברה, שהייתה בעלת הקרקעות, השקיעה מאמץ רב בתכנון קפדני העומד גם בסטנדרטים של ימינו: רחובות ישרים הסדורים במבנה של שתי וערב, הרחוב הראשי רחב ובו נטועה שדרת עצים, הוקצו שטחים לגנים ציבוריים ולפארקים, מגדל המים שנבנה, נבנה גבוה יותר ממה שצריך היה להיות כדי שיוכל לספק מים לכל הסביבה ולקריית בנימין עצמה, בתקוה שתתפתח במשך השנים, ויבנו בה גם רבי קומות[4].
במאי 1936 התקיימה אספה ראשונה של הבונים[5]. גרעין היישוב קריית בנימין היו פועלים שעבדו במפעל נשר למלט, אשר בחרו להתיישב במקום בעיקר בשל קרבתו לנשר. (בנשר עצמה היו הרבה אדמות הקדש שהיו אסורות לבניה לא דתית, ובטח לא לבניה של יהודים). גורם חשוב נוסף היו ללא ספק התוכניות לבנות גשר על נחל הקישון, דבר שהיה עבורם קיצור דרך משמעותי. ההתיישבות בקריית בנימין הייתה בשלושה גלים עיקריים:
- בינואר שנת 1937 (14.1.37) עלו על הקרקע ארבע המשפחות הראשונות שהיו חיל החלוץ של ההתיישבות בקרית בנימין. היו אלה משפחת בלנקי, חופי פורטנוי ומנדל.
- עד סוף שנת 1937 עלו על הקרקע עשרים וחמש משפחות נוספות: משפחת ריביליס, בן אור, בלום, ארליך, שכטר קלינגר אופנהיימר, פורלש, ברנובסקי, ציילר, נוימן ואמר.
- עד סוף שנת 1938 עלו שאר המשפחות. ביניהן משפחות: אברבוך, זבטני, דופרניוטי, כהנא, משיח, קרחי, קלימן, שפרוני, נייבל, קסלמן, סמולרסקי, ופרידמן[4].
בסוף שנת 1935 החליטה ועדת השמות של הקרן הקיימת לקרוא ליישוב קריית בנימין לזכרו של הברון רוטשילד[6].
בסוף שנת 1936 פורסם ש-40% מרוכשי המגרשים לשכונה הם חברי קופת חולים, 20% נוספים הם פועלים וכ-40% הם בני המעמד הבינוני[3].
"חברת הכשרת מפרץ חיפה" עשתה פרצלציה וחילקה את השטח למגרשים בני דונם אחד, כשהכוונה הייתה שליד כל בית מגורים והיה גם משק עזר. המגרשים שנרכשו על ידי הראשונים חולקו בהגרלה. המתיישבים אשר הגרילו מגרשים בצדי הרחובות הראשיים (רחוב משה שרת ורחוב יצחק בן צבי של ימינו) חויבו לבנות לאלתר.
בקריית בנימין, כמו בכל ישוב או שכונה שקמה בימים ההם, הקימו התושבים אגודה אשר דאגה לספק את צורכי התושבים. היו אלה מעין מועצות מקומיות בזעיר אנפין שעסקו בעיקר באספקת המים וחיי הצבור ביישוב. ועד האגודה נבחר אחת לשנה מקרב אנשי המקום ועל ידם. התושבים ברובם היו יוצאי ארצות אירופה[7].
התפתחות
בניגוד לתוכניות הגדולות רק על חלק קטן מהמגרשים נבנו בתים. בין היתר עקב העובדה שחלק ניכר מהקונים היו יהודים מחו"ל, שחלקם נספו במהלך השואה, חלקם נשארו מעבר למסך הברזל וחלק מאלו שניצלו והגיעו לארץ ישראל היו נטולי משאבים מספיקים לבניית מבנה.
המפעל החשוב ביותר שהקים הוועד המקומי בקרית בנימין היה מגדל המים והבאר הצמודה לה שנבנו בשנת 1936. המהנדס גולדברג היה האחראי על הבניה מטעם סולל בונה, והממונה על הבניה והשאיבה מטעם הוועד המקומי היה המהנדס אברבוך (שהיה בין התושבים הראשונים בקריית בנימין). בבניית מגדל המים השתתפו פועלי בנין מקרית בנימין כמו מר ציילר וחבריו.
מגדל המים שימש לתפקידים נוספים בנוסף לתפקידו כמפעל מים. הייתה בו המרפאה, עמדת איתות ביטחונית, בתקופה מסוימת שכנו בו גם משרדי המועצה המקומית. מאוחר יותר שכנו בו כמה כתות לימוד של בית הספר, עד שנבנה המבנה שיועד לבית ספר.
הוועד המקומי סיפק שירותים כמו מועצה מקומית: עסק בקליטת עולים, הפעיל מוסדות חנוך. במקום פעל גם סניף בנק "הלוואה וחסכון", מכולת שסיפקה את שירותי הדואר וכל שאר השירותים הנדרשים. שירותים ועסקים שלא היו בקריית בנימין סיפקו כפר אתא או חיפה השכנות[4].
המוסדות המיישבים ניצלו את האזורים הריקים לשיכון הכשרות שהתגבשו לקראת עלייה ליישוב קבע[8]. בספטמבר 1947 היו בקריה 90 בתים, 140 משפחות וכ-450 נפש. הונחה אז אבן פינה לחמישה בניינים שתוכננו לכלול ארבעים יחידות דיור עבור עולים חדשים[9].
בשנת 1950 הוקם בסמיכות לקריית בנימין מעברה שנקראה מעברת קריית בנימין. המעברה מוקמה במקום נמוך שסבל מהצפות.
בתחילת 1952 הוכרזה קריית בנימין כמועצה מקומית. המועצה כללה בנוסף לקריה עצמה את שכונת התימנים הסמוכה אליה, קריית שטנד, קריית פרוסטיג וקריית נחום וכן את שתי המעברות הסמוכות להן[10], כך שקריית בנימין הייתה מורכבת מ-8–9 שכונות נפרדות עם עזובה ביניהם[11]. השטח הכולל של המועצה היה כ-10,000 דונם בהם התגוררו כ-700 משפחות שכללו כ-3,000 נפש[12]. באוגוסט 1953 הוכרז על תחילת בניית שיכונים ציבוריים לאחר שהקרן הקיימת רכשה עשרות מגרשים וייעדה אותם לשיכונים[13].
בתחום המועצה הוקם מפעל דשנים וחומרים כימיים. בשנת 1957 הועבר המפעל לנשר אך הוחזר לקריית בנימין בשנת 1962, לאור מחאת המועצה וטענתה ש-60% מתושביה הם עולים חדשים[14]. כן הועברו בשנת 1957 4000 דונם של אדמה חקלאית, בבעלות הקרן הקיימת, שעובדו על ידי קיבוצים מהסביבה, לתחום השיפוט של מועצה אזורית זבולון[10].
בראשית שנות ה-60 קטנה אוכלוסיית קריית בנימין מכ-6,000 לכ-5,000 נפש לאחר שחלק נכבד מתושבי מעברת קריית נחום שחוסלה עברו להשתכן במקומות יישוב אחרים. המועצה ביקשה לבנות ולהתפתח, אולם עמדת משרד הפנים הייתה שאין לפתח את האזור המצוי על קרקע שיש ליעדה ככל הניתן לחקלאות[15].
קריית פרוסטיג
קריית פרוסטיג הוקמה בסוף שנת 1933. שכונה עירונית קטנה מצפון לקריית בנימין שנקראה על שם מקימה אוסקר פרוסטיג, שהיה גם בעל הקרקעות עליהן הוקמה השכונה[16]. פרוסטיג ביקש להקים במקום יישוב דתי ומימן מכספו את התשתיות והבתים הראשונים. חלק מהבתים בקריה נבנו במחצית השנייה של שנות ה-30 של המאה ה-20 בשיטה חדשה של ייצור חלקי הבית בבית חרושת והרכבתם באתר[17]. בסוף שנות ה-50 הוקמו במקום שיכונים עבור חלק מתושבי מעברת קריית נחום הסמוכה[18]. בסוף שנת 1962 התגוררו בה כ-360 משפחות[19]. במקום התרכזה קהילה דתית לאומית, והתקיים בה שיכון של הפועל המזרחי. בניית בית כנסת במקום על ידי המועצה היה למוקד חיכוך בתוך המועצה[20].
קריית נחום
קריית נחום, שנקראת גם "עיר גנים", נוסדה בסביבות שנת 1933 ונקראה על שם נחום סוקולוב. אבן פינה למגדל מים הונח באוקטובר 1933 והקצו מאה מגרשים לבניית בתים[21]. לאחר גל הבנייה הראשון נעצרה הבנייה ומאתיים מגרשים בבעלות פרטית נשארו שוממים. בשנת 1946 הקימה הסוכנות דירות לחיילים משוחררים במקום. בסוף שנת 1948 שוכנו במחנה סמוך לשכונה 20 משפחות של עולי בולגריה[22].
מעברת קריית נחום
מעברת קריית נחום הוקמה לקראת סוף שנת 1951 וקלטה עולים בעיקר מפולין, רומניה ועיראק. בתי המעברה היו צריפי עץ שוודיים עם שירותים ובכך נחשבו ללוקסוס לעומת מעברות אחרות בהם שכנו התושבים באוהלים או פחונים. יתרון נוסף של המעברה היה קרבתה למפעלי אתא ודשנים ולמוסכי אגד שהעסיקו רבים מתושבי המקום. לעומת זאת, סבלה המעברה משטפונות בגלל מיקומה. באמצע שנות ה-50 הייתה תחלופה רבה באוכלוסייה. רבים מהעולים הוותיקים עברו לשיכונים בכפר אתא ובשכונות קריית בנימין ועולים חדשים הגיעו, בעיקר מצפון אפריקה. בשנת 1957 התגוררו במעברה כ-2200 נפשות[10]. באוקטובר 1957 הפגינו תושבי המקום בדרישה להתקנת טלפון במקום והחשת מעברם לשיכון, לאחר שילד נשרף למוות במקום[23]. בשנת 1960 נותרו במעברה כ-200 משפחות בעיקרן של מקרים סוציאליים. במרץ 1960 ניתקה המועצה את אספקת המים לתושבי המעברה מכיוון שלא שלמו את חובותיהם. לאחר מכן חודשה אספקת המים אך מבריכה שהכילה מים בלתי ראויים לשתייה, שגרם למגפת שלשולים אצל תושבי המקום, שנאלצו להביא מים במכלים מהשכנים בשיכונים הסמוכים[24].
בשנים 1960–1961 נבנו 90 יחידות דיור בכניסה לקריית נחום ו-130 יחידות דיור בקרית בנימין והכוונה הייתה לסיים את חיסול המעברה עד תחילת 1962[25].
שכונת התימנים
שכונת התימנים הוקמה על יד קריית בנימין הוותיקה. אבן הפינה לשכונה נורתה באפריל 1945. השכונה תוכננה לכלול בשלב ראשון 100 בתים על מגרשים של חצי דונם[26]. בשנת 2000 שונה שמה של השכונה ל "נווה אברהם" על שם הרב אברהם צדוק שהיה רבה עד לפטירתו בשנת תשנח
קריית שטנד
קריית שטנד היא שכונה של רחוב אחד שהוקמה בשנת 1939. בעת הקמתה הייתה שכונת משקי עזר ולכן נקראה שכונת "משקי עזר רסקו"[27]. השכונה תוכננה להיות בת 40 משפחות שלכל משפחה חלקת קרקע של שני דונם אולם התיישבו בה בפועל כ-20 משפחות. הכסף להקמת השכונה היה של מקימי השכונה באמצעות מנגון העברת הכספים של הסכם העברה. ב-1942 שונה שם השכונה לקריית שטנד, על שמו של אדולף שטנד. ב-31 בדצמבר 1947 הותקפה קריית שטנד ביריות על ידי חיילי הלגיון הערבי שחנו בסמוך ו-13 בתים נפגעו ממעל 250 כדורים[28]. בפברואר 1949 פונו רוב התושבים מהקריה בשל שיטפון[29]. באוקטובר 1966 נעשו בשכונה עבודות להתקנת מערכת ביוב מרכזית[30].
הרכב המועצה
עם הקמת המועצה, אנשי המועצה נקבעו על ידי שר הפנים לפי הרכבי ועדי השכונות: 5 נציגים למפא"י, 2 למפ"ם, 1 לרשימת התימנים ו-1 להפועל המזרחי[12]. בראש המועצה עמד צבי בלום. באוקטובר 1953 התקיימו בחירות למועצה[11] בהם נבחרו 4 נציגי מפא"י, ונציג אחד לכל אחד מרשימת דתיים, חרות, הציונים הכלליים ורשימה ספרדית-תימנית[31]. לאחריהם נבחר צבי בלום שוב לראשות המועצה בקואליציה עם הדתיים ומפ"ם[32]. את צבי בלום החליף בנימין אורנשטיין. בבחירות למועצה בסוף 1959 קיבלה מפא"י 4 נציגים, חרות שלושה נציגים והדתיים שני נציגים, לאחר שלמפ"ם חסר קול אחד כדי להכניס נציג למועצה. לאחר שהמשא ומתן בין הדתיים למפא"י עלה על שרטון נבחר חיים נדאף, נציג חרות ממוצא תימני ליושב ראש המועצה והיה ראש המועצה הראשון מטעם חרות[20]. באמצע שנת 1960 התפטר ראש המועצה ועבר לחיפה[33] והעביר את התפקיד לנציג הדתיים, אליהו פורייסטר[34]. בדצמבר 1960 התפטר אחד מנציגי חרות מסיעתו, הקים סיעה עצמאית וחבר לאופוזיציה ובכך הביא לשיתוק פעילות המועצה[35]. לאחר מספר חודשים פיזר שר הפנים את המועצה ומינה ועדה קרואה שהורכבה בהתאם לתוצאות הבחירות הקודמות, ובכך אפשר לפורייסטר, איש מפלגתו של שר הפנים, להמשיך בתפקידו כראש מועצה[36]. במשך כשנתיים החרימו אנשי מפא"י את הוועדה הקרואה, אך במרץ 1963 שבו להתייצב לישיבות המועצה כאופוזיציה[37].
איחוד
כבר ביולי 1947 דרשה ההסתדרות את איחוד קריית בנימין עם כפר אתא[38]. בשנת 1956 הציע שר הפנים לאחד את קריית בנימין עם כפר אתא, אך המועצה של קריית בנימין התנגדה[31]. הנושא עלה שוב באמצע שנת 1960 ונדחה על ידי שתי המועצות[39]. בתחילת 1961, לאור השיתוק במועצת קריית בנימין, הוצע שוב לאחדה עם כפר אתא כפתרון לשיתוק בפעילות המועצה[40]. בשנת 1964 הביעו שתי המועצות הסכמה לאיחוד אשר יצא אל הפועל בנובמבר 1965[41].
קישורים חיצוניים
- שכונת קריית בנימין, אתר ראשונים
הערות שוליים
- ^ קריית בנימין, דבר, 7 ביוני 1937
- ^ הלוואה וחסכון חיפה בע"מ, דבר, 15 במאי 1934
- ^ 3.0 3.1 מ.ז., בשכונה חדשה בקריית בנימין, דבר, 23 בדצמבר 1936
- ^ 4.0 4.1 4.2 מתוך קרית-בנימין, עבודת סמינריון בקורס חיפה והתפתחותה, הוגשה ליוסי בן ארצי החוג ללימודי א"י, אוניברסיטת חיפה על ידי תמר מאיר, 12 במאי 1990
- ^ בקריית בנימין, דבר, 24 במאי 1936
- ^ קריית בנימין בעמק זבולון, דבר, 30 בדצמבר 1935
- ^ וולנאי זאב, "קריית נחום", אריאל – אנציקלופדיה לידיעת הארץ, כרך 7, (1979 ), ע"מ 7103.
- ^ י. פרויד, בנתיב חדש, דבר, 14 בפברואר 1939
- ^ חמישה בתי מגורים לעולים חדשים בקריית בנימין, דבר, 10 בספטמבר 1947
- ^ 10.0 10.1 10.2 רפאל בשן, הקרייה שנולדה בטעות אינה רוצה למות, מעריב, 14 ביוני 1957
- ^ 11.0 11.1 מחרתיים בחירות לקריית בנימין, דבר, 25 באוקטובר 1953
- ^ 12.0 12.1 מועצה מקומית בקריית בנימין, דבר, 6 בפברואר 1952
- ^ קרית בנימין בשלב התפתחות, דבר, 13 באוגוסט 1953
- ^ דשנים הוחזר לתחום מועצת קריית בנימין, דבר, 20 במרץ 1962
- ^ זמירה שפירא, ביום העצמאות תופעל תאורה כספית בק' בנימין, מעריב, 16 באפריל 1963
- ^ שכונת קריית פרוסטיג, אתר ראשונים
- ^ בתים מוכנים בבית חרושת, דבר, 30 ביוני 1938
- ^ תושבי מעברת קריית נחום לשיכוני קבע, דבר, 23 בספטמבר 1959
- ^ תובעים בחירות חדשות בקרית בנימין, דבר, 25 בנובמבר 1962
- ^ 20.0 20.1 יצחק שוורץ, חרות שולטת בקרית בנימין, מעריב, 17 בינואר 1960
- ^ בעיר גנים, דבר, 2 באוקטובר 1933
- ^ קרית נחום סקולוב משוועת לבניין, דבר, 27 בפברואר 1949
- ^ מפגיני קריית נחום - בדין, מעריב, 22 באוקטובר 1957
- ^ אהרן דולב, בן הרוש מקרית נחום, מעריב, 1 באפריל 1960
- ^ יואל דרויש, מעברת קריית נחום מתחסלת, דבר, 30 באוקטובר 1961
- ^ אבן פינה לשכונת עולים תימנים, דבר, 13 באפריל 1945
- ^ שכונת קריית שטנד
- ^ מתעלולי הלגיון הערבי בחיפה, דבר, 7 בינואר 1948
- ^ שלג בהרי ירושלים, דבר, 9 בפברואר 1949
- ^ חפירות ביוב בקרית שטנד, מעריב, 23 בפברואר 1967
- ^ 31.0 31.1 מתנגדים לצרף קריית בנימין לכפר אתא, דבר, 12 באוקטובר 1956
- ^ המועצה המקומית בקריית בנימין - בהנהגה פועלית, דבר, 18 בדצמבר 1953
- ^ יואל דרויש, כישלון מוניציפלי, דבר, 9 במרץ 1961
- ^ מועצת קריית בנימין מאלצת תלמידים להרשם לבי"ס תיכון דתי, דבר, 10 ביולי 1960
- ^ שותקה מועצת קריית בנימין, דבר, 23 בדצמבר 1960
- ^ אחרי שנה וחצי של אי סדר - מונתה מועצה קרואה, מעריב, 10 באפריל 1961
- ^ אחרי שנתיים חוסל המשבר במועצת קריית בנימין, מעריב, 24 במרץ 1963
- ^ ההסתדרות דורשת שינוי יסודי של פני חבר המועצות המקומיות, דבר, 30 ביולי 1947
- ^ כפר אתא וקרית בנימין דחו הצעת מיזוג, דבר, 17 ביוני 1960
- ^ הצעה לאיחוד קריית בנימין וכפר אתא, דבר, 25 בינואר 1961
- ^ ימוזגו המועצות של כפר אתא וקריית בנימין, דבר, 20 באוקטובר 1965