קרב קינוסקאפאלאי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרב קינוסקאפאלאי
מלחמה: המלחמה המוקדונית השנייה
תאריכים יוני 197 לפנה"ס
קרב לפני קרב אואוס
קרב אחרי אין, סיום המלחמה.
מקום קינוסקאפאלאי, תסליה
תוצאה ניצחון רומי מוחץ.
הצדדים הלוחמים

מוקדון
ובעלות בריתה

הרפובליקה הרומית
הליגה האיטולית
ובעלות בריתן

מפקדים

פיליפוס החמישי, מלך מוקדון
ניקנור

טיטוס קווינקטיוס פלמינינוס

כוחות

16,000 הופליטים, 4,000 פלטסטים, 5,000 שכיר חרב, 2,000 פרשים. סה"כ 27,000 (אם כי ייתכן שהרבה פחות)

20,000 הופליטים, 2,000 פלטסטים, 2,500 פרשים, 2,000 מתנדבים יוונים, 20 פילי מלחמה. סה"כ 26,500

אבדות

8,000 הרוגים
5,000 שבויים

2,000 הרוגים ופצועים

מפת הקרב

קרב קינוסקאפאלאי (בלטינית: Cynoscephalarum ביוונית: Κυνός Κεφαλών) היה קרב שנערך במהלך המלחמה המוקדונית השנייה בין כוחות רומאיים תחת פיקודו של טיטוס קווינקטיוס פלמינינוס, לבין כוחות מוקדוניים תחת פיקודו של פיליפוס החמישי, מלך מוקדון. הקרב הסתיים בניצחון רומאי מוחץ, שסיים למעשה את המלחמה.

רקע

היחסים בין ממלכת מוקדון ובין הרפובליקה הרומית לא היו טובים, מאז שבמהלך המלחמה הפונית השנייה הציע פיליפוס החמישי, מלך מוקדון ברית לחניבעל ברקה אויב רומא המפורסם. הברית בין חניבעל לפיליפוס לא הניבה הישגים משמעותיים למי משני הצדדים, ורק גררה את רומא ומוקדון למלחמה המוקדונית הראשונה, שהסתיימה ללא הכרעה עם החתימה על שלום פויניקי. אולם פיליפוס המשיך לתקוף ערים יווניות שהיו בעלות ברית של רומא, עד שבשנת 200 לפנה"ס קבוצת ערים בהנהגת אתונה פנו אל רומא בבקשה שתתערב בנושא. רומא הכריזה מלחמה על פיליפוס, וגייס רומאי בפיקודו של טיטוס קווינקטיוס פלמינינוס נשלח ליוון. לאחר כמה קרבות קטנים החליטו שני המצביאים להיפגש לקרב הכרעה.

סדרי הכוחות

הרומאים

על פי פלוטרכוס, צבאו של פלמינינוס כלל יותר מ-26,000 לוחמים.[1] מתוכם כ-8,000 היו מבעלי הברית היוונים.[2][3] היוונים סיפקו גם 2,000 פלטסטים, ו-2,500 פרשים. כמו כן פלמינינוס הצטייד ב-20 פילי מלחמה שהיוו יתרון מכריע במהלך הקרב.[4]

המוקדונים

הבעיה העיקרית שעמדה בפני פיליפוס, הייתה מחסור בכוח אדם. המלחמות הממושכות שהוא ניהל דלדלו מאד את כוח האדם שלו, עד שהוא נאלץ לגייס נערים לצבאו.[5] על פי פלוטרכוס, הכוח המוקדוני היה דומה במספרו לכוח הרומאי.[1] מטיטוס ליוויוס ניתן להבין שהכוח המוקדוני כלל 16,000 הופליטים, 4,000 פלטסטים, 5,000 שכיר חרב, ו-2,000 פרשים, סה"כ 27,000.[6] אולם חוקרים מודרניים מעריכים שלא זו בלבד שהכוח המוקדוני לא עלה על הכוח הרומאי, אלא שגם היה נחות ממנו, וההיסטוריונים העתיקים סילפו את העובדות כדי להאדיר את שמו של פלמינינוס.[7] המוקדונים לחמו בשיטת הפלנקס, נקודה נוספת שהייתה לרעתם שכן קרב קינוסקאפאלאי התרחש באזור הררי שלא התאים להפעלת הפלנקס.

מהלך הקרב

משהחליטו שני הצדדים על קרב הכרעה, החליט פיליפוס שהקרב יערך בתנאים הנוחים לו, היינו באזור מישורי שיתאים להפעלת הפלנקס המוקדוני.[2] שני הצבאות נעו לכיוון העיר פאראי, ופלמינינוס ניסה לגרור את פיליפוס לקרב באזור זה. אכן התפתחה התכתשות בין קבוצת פרשים איטולים מצבאו של פלמינינוס, לבין קבוצת פרשים מוקדונים,[8] אולם פיליפוס לא נגרר לקרב כיוון שתנאי השטח לא התאימו לו.[2] ביוני של אותה שנה,[9] פיליפוס החליט לנוע מערבה לכיוון סקוטוסה כדי לחדש את מלאי האספקה שלו. בדרך הוא עבר בתסליה בין גבעות שכונו "קינוסקאפאלאי".

פלמינינוס לא ידע היכן פיליפוס חונה, אולם מרגלים יווניים דיווחו לו על המיקום.[2] לאחר כמה ימים שבהם השקיף המחנה הרומאי על המוקדונים, ירד גשם כבד שמנע מהרומאים לראות היטב את שקורה. פלמיניניוס שלח 1,000 רגליים ו-300 פרשים כדי לאתר את פיליפוס,[10] פיליפוס מצדו שלח את אנשיו ללכוד את הגבעות.[11] הכוח של פלמינינוס התנגש בכוח מוקדוני עדיף, ונאלץ לסגת. פלמיניניוס שלח לעזרתו עוד 2,000 רגליים ו-500 פרשים. כעת היחידות המוקדוניות נאלצו לסגת ולבקש תגבורת. תנאי השטח היו מאד לא נוחים עבור המוקדונים, ופלמינינוס רצה שהקרב יערך דווקא שם. לכאורה היה על פיליפוס להורות על נסיגה ולהמתין עד שיגיעו לנקודה מישורית יותר, אולם הוא נתן הוראה הפוכה וציווה על הכוחות הפזורים באזור להתקבץ חזרה ולצאת לקרב.[11]

פיליפוס, נתן הוראה לפרשים לתקוף את המרכז הרומאי, בעוד הוא עם מרבית הרגליים תקף מהאגף הימני.[12] האגף השמאלי החלש יותר בפיקודו של ניקנור, קיבל הוראה לתקוף את האגף השמאלי הרומאי. אולם אז פלמינינוס הבין שפיליפוס הטיל למערכה את כל כוחותיו, ויצא גם הוא למתקפה עם כל כוחות העתודה שלו. הקרב התאזן מעט, אם כי למוקדונים היה יתרון קל באגף הימני. כעת הטיל פלמינינוס מתקפה מוחצת בעזרת הפילים על האגף השמאלי המוקדוני, שהתנהל בכבדות בגלל הגבעות, ופורר אותו.[11] ההתפוררות אפשרה לפלמינינוס להזרים 4,000 ליגיונרים רומאים אל מאחורי האגף הימני המוקדוני.[4] הפלנקס המוקדוני שהיה מסורבל בהרבה, לא הצליח להתמקם בזמן ולהדוף את ההתקפה. וכך גם האגף הימני התפורר והמוקדונים נסוגו. פיליפוס עצמו הצליח לברוח משדה הקרב, לטענת פלוטרכוס משום שבעלי הברית היוונים החלו לבזוז את המחנה המוקדוני בזמן שהרומאים היו עסוקים במרדף.[13]

תוצאות

ליוויוס מצטט מקורות הטוענים ש-32,000 מוקדונים נהרגו בקרב, וכן מקור אחר הטוען שהיו 40,000 הרוגים. ליוויוס דוחה את הטענות הללו, ומעריך שבסה"כ נהרגו 8,000 מוקדונים ונשבו 5,000. גם פוליביוס מגיע למסקנות דומות. הרומאים איבדו בערך 2,000 אנשים.[14][15] המשורר בן התקופה אלקאיוס ממסניה כתב שיר על הקרב בו הוא לועג לפיליפוס, וטוען שבקרב נהרגו 30,000 מוקדונים.[16]

כשהתבוסה התפרסמה ביוון, פרצו מרידות נגד המוקדונים בכל רחבי הארץ.[17] פיליפוס הסכים לכל תביעות הרומאים,[18] אם כי הדעות היו חלוקות באשר לאופן שבו יש להתייחס אל מוקדון המנוצחת. היו שדרשו להדיח את פיליפוס ממלכותו,[19] אולם פלמינינוס החליט לבסוף לקבל את דעתם של אלו שהסתפקו בצמצום כוחה של מוקדון עד שלא תוכל יותר לפתוח במלחמה על רומא או יוון.[19] פיליפוס נאלץ לוותר על כל נחלותיו ביוון, לפרק את ציו ומרבית צבאו, לשלם 1,000 טלנטים כסף לרומא. וכן לשלוח את בנו כבן ערובה לאיטליה.

כמו כן יש הרואים בקרב את ההוכחה לעדיפות המאניפולוס הרומאי הגמיש והמהיר, על פני הפלנקס המוקדוני המגושם והכבד.[20] ויש אף המרחיקים לכת ומשווים אותו לקרב יינה-אאורשטדט במהלכו הביסו הטקטיקות החדשניות של הגרנד ארמה את הצבא הפרוסי המיושן.[21]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • F. W. Walbank, A Historical Commentary on Polybius, 3 vols (1957, 1967, 1979).
  • * F. W. Walbank, Philip V of Macedon (1940)
  • Peter Green. Alexander to Actium: The Historical Evolution of the Hellenistic Age. Los Angeles, ,California: University of California Press 1990
  • Plutarch. Lives. Translated by Bernadotte Perrin. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1914-1926. 11 vols. Digitized copy in: penelope.uchicago.edu
  • Polybius. Translated by W.R. Paton. The Loeb Classical Library. London, William Heinemann, 1922-1925.
  • Livius, Translated by F.G. Moore. The Loeb Classical Library. London, William Heinemann, 1919-1959.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרב קינוסקאפאלאי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 פלוטרכוס, "חיי פלמינינוס", 7.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 גולן, עמ' 465.
  3. ^ טיטוס ליוויוס, ספר שלושים ושלושה, 3.
  4. ^ 4.0 4.1 טיטוס ליוויוס, ספר שלושים ושלושה, 9.
  5. ^ גולן, עמ' 464.
  6. ^ טיטוס ליוויוס, ספר שלושים ושלושה, 4.
  7. ^ גולן, עמ' 466, הערה 242.
  8. ^ טיטוס ליוויוס, ספר שלושים ושלושה, 6.
  9. ^ קרב קינוסקאפאלאי באתר ליוויוס
  10. ^ טיטוס ליוויוס, ספר שלושים ושלושה, 7.
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 גולן, עמ' 466.
  12. ^ בעת העתיקה האגף הימני נחשב ליוקרתי בגלל הנטייה של החיילים להיכנס מתחת למגן של חברם שניצב מימין להם ולהגן על גופם בעזרתו. באגף ימין הציבו את היחידות הטובות ביותר כדי למנוע תנועה זו. אמנם בתקופתו של אלכסנדר הגדול הנטייה הזאת נעלמה, אך האגף הימני שמר על יוקרתו ולכן המלך פיקד עליו.
  13. ^ פלוטרכוס, "חיי פלמנינוס", 8.
  14. ^ טיטוס ליוויוס, ספר שלושים ושלושה, 10.
  15. ^ פוליביוס, ספר שמונה עשר, 27.
  16. ^ פלוטרכוס, "חיי פלמינינוס", 9.
  17. ^ גולן, עמ' 467.
  18. ^ טיטוס ליוויוס, ספר שלושים ושלושה, 13.
  19. ^ 19.0 19.1 פוליביוס, ספר שמונה עשר, 36.
  20. ^ פוליביוס, ספר שמונה עשר, 28-32.
  21. ^ צבי יעבץ, וזאב רובינזון, מרידות עבדים ברומי, אוניברסיטת תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1983. עמ' 76.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24124004קרב קינוסקאפאלאי

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=קרב_קינוסקאפאלאי&oldid=2292137"