קרב פריוויל
 | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת האזרחים האמריקנית | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 8 באוקטובר 1862 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | פריוויל, מחוז בויל, קנטקי | |||||||||||||||||
| תוצאה |
ניצחון טקטי לקונפדרציה ניצחון אסטרטגי לאיחוד | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
קרב פריוויל (באנגלית: Battle of Perryville) נערך ב-8 באוקטובר 1862 בגבעות צ'אפלין (ולכן מכונה גם קרב גבעות צ'אפלין), מערבית לפריוויל, קנטקי כחלק ממלחמת האזרחים האמריקנית. הוא נחשב כקרב העיקרי במסגרת המערכה על קנטקי ובמהלכו זכו כוחות צבא הקונפדרציה של מדינות הדרום בפיקודו של מייג'ור גנרל ברקסטון בראג בניצחון טקטי על קורפוס בודד מתוך ארמיית אוהיו שהשתייכה לצבא האיחוד של מדינות הצפון בפיקודו של מייג'ור גנרל דון קרלוס ביואל. הקרב נחשב אף כניצחון אסטרטגי של האיחוד ומכונה לעיתים הקרב על קנטקי משום שלאחריו נסוג בראג מקנטקי אל טנסי ללא קרב נוסף. האיחוד שמר את מדינת הגבול החשובה של קנטקי בשליטתו עד לסוף המלחמה.
ב-7 באוקטובר, במהלך מרדף אחר בראג, נעו שלושה טורים של הארמייה של ביואל לעבר צומת הדרכים של העיירה הקטנה פריוויל. כוחות האיחוד המותשים מצעידתם היו זקוקים נואשות לגישה למקור מים. במהלך חיפושיהם, נתקלו תחילה במשמר האחורי של פרשי צבא הקונפדרציה בדרך ספרינגפילד ולאחר מכן התפתח קרב בגבעת פיטרס, כאשר נוצר מגע עם כוחות רגלים. למחרת עם שחר התחדש הקרב כאשר כוחות האיחוד התקדמו במעלה הדרך ונעצרו לפני קו ההגנה של הקונפדרציה. בשעות אחר הצהריים של ה-8 באוקטובר תקפה דיוויזיה דרומית את האגף השמאלי של הקורפוס ה-1, בפיקודו של אלכסנדר מק'קוק. בעוד דיוויזיות דרומיות נוספות מצטרפות לקרב, הצליח תחילה קו ההגנה של הצפון להחזיק מעמד בעקשנות אך לבסוף נסוג עם מספר יחידות שנפגעו קשות.
ביואל, ששהה מספר קילומטרים מאחור, לא היה מודע לכך שהחל קרב גדול ולכן לא שלח תגבורת לחזית עד לשעות אחר הצהריים המאוחרות. כוחות האיחוד, שתוגברו בשתי חטיבות, הצליחו לייצב את האגף השמאלי והתקפת הדרומיים נעצרה. באותה שעה, הסתערו שלושה רגימנטים דרומיים על דיוויזיה צפונית שהגנה על דרך ספרינגפילד אך נהדפו ונסוגו לתוך פריוויל. כוחות האיחוד פתחו במרדף ועד לרדת החשיכה הגיעו לפאתי העיירה, יוצרים איום על האגף השמאלי של כוחות הקונפדרציה. בראג, שסבל ממחסור באספקה ובכוח אדם, נסוג משדה הקרב במהלך הלילה והמשיך בנסיגה כללית דרומה לאורך קנטקי ודרך מעבר קמברלנד לתוך מזרח טנסי, לאחר כשבוע.
בהתחשב ברמת האבידות ביחס למצבת הכללית של הכוחות שהשתתפו[3], קרב פריוויל היה אחד הקרבות העקובים מדם במלחמת האזרחים. הוא גם הקרב הגדול ביותר שנערך במדינת קנטקי[5].
המערכה על קנטקי ב-1862
קנטקי, הממוקמת בין מדינות הדרום, וירג'יניה וטנסי, לבין מדינות הצפון - אילינוי, אינדיאנה ואוהיו, חוזרה על ידי שני הצדדים במלחמה בשל מיקומה המרכזי ושליטתה על מספר נהרות מפתח - בעיקר נהר אוהיו. בספטמבר 1861 הביע יליד קנטקי ונשיא ארצות הברית אברהם לינקולן במכתב פרטי את חששו מכך ש"איבוד קנטקי, משמעותו הפסד במשחק כולו"[6].
בעקבות מחלוקות בין מצדדי האיחוד והקונפדרציה שהתחרו על השליטה במדינה בתחילת המלחמה, החליטה הרשות המחוקקת להכריז רשמית על נייטרליות. נייטרליות זו הופרה על ידי שני הצדדים כאשר ב-3 בספטמבר 1861, נכנסו כוחות צבא הקונפדרציה בפיקודו של מייג'ור גנרל לאונידאס פולק לקולומבוס, נקודת מפתח לשליטה על מורד נהר המיסיסיפי. יומיים לאחר מכן נכנסו כוחות צבא האיחוד בפיקודו של בריגדיר גנרל יוליסס גרנט לפדוקה, במפגש הנהרות אוהיו וטנסי. על אף שקנטקי מעולם לא פרשה רשמית מהאיחוד, הקימו תומכי הקונפדרציה בירה זמנית בבאולינג גרין בנובמבר 1861. הקונפדרציה הכירה בממשלה זו בהוספת כוכב נוסף לדגלה[7].
היוזמה לפלישה לקנטקי באה בעיקר מצד מייג'ור גנרל אדמונד קירבי סמית', ראש הפיקוד המרחבי של מזרח טנסי. הוא האמין שמערכה כזו תשיג אספקה וכוח אדם חדש, תסיט את כוחות האיחוד מטנסי ותביא לצירוף קנטקי לקונפדרציה. ביולי 1862 בוצעה פשיטת פרשים מוצלחת על ידי קולונל ג'ון מורגן לתוך קנטקי, שגרמה לדאגה רבה בוושינגטון ובמפקדתו של ביואל. במהלך הפשיטה התקבלו מורגן וכוחותיו בשמחה על ידי מקומיים רבים וכ-300 מתנדבים הצטרפו אל 900 אנשיו. מורגן דיווח בביטחון לקירבי סמית' כי "הארץ כולה ניתנת להשתלטות, ובין 25,000 ל-30,000 איש יצטרפו מיד"[8].
לאחר שהחליף ב-17 ביוני 1862 את הגנרל פ.ג.ט. בורגארד בפיקוד על כוחות הקונפדרציה במערב, בחן בראג מספר כיווני פעולה, כולל ניסיון לכבוש מחדש את קורינת', מיסיסיפי, או עימות עם צבאו של ביואל באמצעות התקדמות דרך מרכז טנסי. לבסוף נענה בראג לבקשותיו של קירבי סמית' לתגבורת ושינה את נקודת ההערכות של ארמיית מיסיסיפי כדי שיוכל להצטרף אליו; 30,000 רגלים הועברו במבצע מורכב באמצעות רשת מסילות הברזל של מדינות הדרום, מטופלו שבמיסיסיפי דרך מוביל ומונטגומרי אל צ'טנוגה. עגלות האספקה, הפרשים והארטילריה נעו עצמאית דרך רומא, ג'ורג'יה[9]. על אף שבראג היה המפקד הבכיר בזירה, הקים נשיא הקונפדרציה ג'פרסון דייוויס את הפיקוד המרחבי של מזרח טנסי בראשות קירבי סמית' כפיקוד עצמאי, המדווח ישירות לריצ'מונד. החלטה זו הקשתה על בראג במהלך המערכה.
קירבי סמית' ובראג נועדו בצ'טנוגה ב-31 ביולי 1862 ותכננו את הפלישה: ארמיית קנטקי שזה עתה הוקמה בפיקודו של קירבי סמית', בתוספת שתי חטיבות מהארמייה של בראג, תנוע צפונה בכוח של 21,000 איש כדי לסלק את כוחות האיחוד שהחזיקו במעבר קמברלנד המפריד בין קנטקי לטנסי (הארמייה של בראג המתינה לעגלות האספקה ולארטילריה שעדיין היו בדרכם). הארמיות של קירבי סמית' ובראג יתאחדו לאחר מכן, ובכוחן המשותף יתמרנו אל שטחי העורף של ביואל בטנסי על מנת לאלצו לנהל קרב כדי להגן על קווי האספקה שלו. כל ניסיון של גרנט לתגבר את ביואל מצפון מיסיסיפי יסוכל על ידי שתי הארמיות הקטנות של הגנרלים סטרלינג פרייס וארל ואן דורן.
מרגע שיאוחדו הארמיות, תביא בכירותו של בראג את קירבי סמית' תחת פיקודו הישיר. בהנחה שהארמייה של ביואל תושמד, ינועו הכוחות לתוך קנטקי, צעד שיתקבל בברכה על ידי האוכלוסייה המקומית. כוחות נוספים של האיחוד יובסו בקרב גדול בקנטקי וגבול הקונפדרציה יתבסס על נהר אוהיו[10].
על גודל היחידות שהשתתפו בקרב
|
|---|
|
ככלל, היחידות בצבא הדרום היו גדולות יותר מן היחידות בצבא הצפון. |
| ברוס קאטון: מלחמת האזרחים האמריקנית. עמ' 35. |
התוכנית הייתה נועזת אך מסוכנת והיה צורך בתיאום מושלם בין מספר ארמיות אשר יהיו ללא פיקוד מאוחד. בראג החל להסס תוך זמן קצר, למרות הוראות מצידו של הנשיא דייוויס לכבוש את קנטקי. קירבי סמית' זנח את ההסכם עם בראג בהנחה שפעולה עצמאית בקנטקי תשיג לו תהילה אישית וביקש מבראג שתי חטיבות נוספות, לכאורה עבור פעולה במעבר קמברלנד. ב-9 באוגוסט הודיע קירבי סמית' לבראג על נטישת ההסכם ביניהם ועקף את מעבר קמברלנד, תוך שהוא משאיר כוח קטן על מנת לנטרל את חיל המצב של האיחוד במקום, ונע צפונה. מכיוון שלא היה מסוגל לפקוד על קירבי סמית' לקיים את ההסכם, החליט בראג להתרכז בתנועה לכיוון לקסינגטון במקום לנאשוויל. בראג הזהיר את קירבי סמית' כי הארמייה של ביואל תוכל לצאת למרדף אחריו ולהשמידו לפני שיוכל לחבור אליו[11]. קירבי סמית' צעד צפונה בראש 21,000 איש מנוקסוויל ב-13 באוגוסט. בראג עזב את צ'טנוגה ב-27 באוגוסט, זמן קצר לאחר שקירבי סמית' הגיע ללקסינגטון. המערכה על קנטקי החלה יחד עם מתקפתו של גנרל רוברט לי במסגרת המערכה על צפון וירג'יניה ועם פעולותיהם של ואן דורן ופרייס כנגד גרנט. אף על פי שלא תואמה על ידי הפיקוד העליון, הייתה זו המתקפה המשולבת הגדולה ביותר של כוחות הקונפדרציה במלחמה.
בינתיים, נאלץ ביואל לנטוש את התקדמותו האיטית לעבר צ'טנוגה כשקיבל מידע על תנועת כוחות הקונפדרציה, והחליט לרכז את צבאו בנאשוויל. החדשות על פלישתם של בראג וקירבי סמית' לקנטקי שכנעו את ביואל למהר ולמקם את צבאו בין כוחותיהם לבין לואיוויל וסינסינטי. ב-7 בספטמבר עזבה הארמייה של ביואל את נאשוויל על מנת להקדים את בראג במירוץ ללואיוויל.
בראג התעכב בדרכו כדי לכבוש את מצודת האיחוד במונפורדוויל (Munfordville). כעת עמדו לפניו שתי דרכי פעולה: להתעמת ישירות עם ביואל (לכבוש את לואיוויל) או להצטרף אל קירבי סמית' שהשתלט על מרכז קנטקי (הבלוגראס) לאחר כיבוש ריצ'מונד ולקסינגטון, ולאיים על סינסינטי. בראג בחר להצטרף לקירבי סמית'.
ביואל הגיע ללואיוויל, שם התארגן מחדש ותגבר את כוחותיו באלפי מגויסים חדשים. מלואיוויל שיגר ביואל כוח בן 20,000 חיילים בפיקודו של בריגדיר גנרל ג'ושוע סיל לעבר פרנקפורט כהסחה נגד קירבי סמית', וכדי למנוע משתי ארמיות הקונפדרציה לאחד את כוחם כנגדו. באותו הזמן עזב בראג את הארמייה שלו ויצא לפרנקפורט כדי להשתתף יחד עם קירבי סמית' בטקס כניסתו לתפקיד של המושל החדש מטעם הקונפדרציה, ריצ'רד האווס, שנערך ב-4 באוקטובר. הטקס החגיגי נקטע בשל רעם תותחי הדיוויזיה המובילה של סיל והנשף שתוכנן לאותו ערב בוטל[12]. בראג נטש את העיר ונמלט לכיוון הרודסברג, מערבית ללקסינגטון, שם המתין להגעת הארמייה שלו[13].
סדר כוחות
האיחוד
ב-1 באוקטובר עזבה ארמיית אוהיו בפיקודו של ביואל את לואיוויל, עם מייג'ור גנרל ג'ורג' תומאס כסגנו (יומיים קודם לכן, קיבל ביואל הוראה מוושינגטון המשחררת אותו מהפיקוד והחלפתו על ידי תומאס. תומאס סירב לקבל את המינוי כל עוד המערכה בעיצומה וביואל נשאר בתפקידו). הכוח שגויס בלואיוויל, שתומס תיאר כ"חסרי משמעת, ללא תמיכה ארטילרית מספקת ונחותים בהתמודדות כנגד אויב מאומן"[14], צורף לחיילי הארמייה של ביואל. במטרה ליצור כוח אחיד ככל האפשר מבחינת יכולת לחימה, הכילה כל חטיבה שלושה רגימנטים ותיקים ורגימנט אחד של מגויסים חדשים[15]. ארמיית אוהיו צעדה לעבר הארמייה המנוסה של בראג שחנתה בסביבות בארדסטאון בשלוש דרכים נפרדות:
הקורפוס ה-1, בפיקודו של מייג'ור גנרל אלכסנדר מק'קוק, נע באגף השמאלי על דרך מאקוויל. 13,000 אנשיו הרכיבו את הדיוויזיה ה-3, בפיקודו של הבריגדיר גנרל לואבל רוזיו (Lovell H. Rousseau) והדיוויזיה ה-10, תחת פיקודו של בריגדיר גנרל ג'יימס ס. ג'קסון[16].
הקורפוס ה-2, בפיקודו של מייג'ור גנרל תומאס קריטנדן, נע באגף הימני על דרך לבנון. 20,000 אנשיו נחלקו לשלוש דיוויזיות (ה-4, ה-5 וה-6) תחת פיקודם של הבריגדיר גנרלים ויליאם סוי סמית', הורשיו ואן קליב ותומאס ג'יי. ווד, בהתאמה[17].
הקורפוס ה-3, בפיקודו של מייג'ור גנרל צ'ארלס גילברט נע במרכז על דרך ספרינגפילד. מספר שבועות קודם לכן היה גילברט בדרגת קפטן בלבד, אך הוא הועלה בדרגה למייג'ור גנרל בפועל כדי להחליף זמנית את ויליאם נלסון, מפקד ארמיית קנטקי שנפצע במהלך קרב ריצ'מונד. לאחר שהארמייה הפכה לקורפוס בצבאו של ביואל ורציחתו של נלסון, מונה גילברט בשנית למפקד. 22,000 אנשיו של גילברט נחלקו גם הם לשלוש דיוויזיות (ה-1, ה-9 וה-11) תחת פיקודם של הבריגדיר גנרלים אלבין שואפף (Albin F. Schoepf), רוברט מיטשל ופיליפ שרידן, בהתאמה[18].
| מפקדי האיחוד |
|---|
|
הקונפדרציה
ארמיית מיסיסיפי של בראג מנתה כ-16,800 חיילים בשתי זרועות: הזרוע הימנית, בפיקודו של מייג'ור גנרל לאונידס פולק הורכבה מדיוויזיה בודדת תחת פיקודו של מייג'ור גנרל בנג'מין צ'יטהאם. הזרוע השמאלית, בפיקודו של מייג'ור גנרל ויליאם הארדי הורכבה משתי דיוויזיות תחת פיקודם של בריגדיר גנרל ג'יי פאטון אנדרסון ומייג'ור גנרל סיימון באקנר[19].
| מפקדי הקונפדרציה |
|---|
|
רקע לקרב
כאשר יצא בראג לפרנקפורט ב-28 בספטמבר, הוא הותיר את הארמייה תחת פיקודו של פולק. התקרבותו של כוח גדול של צבא האיחוד אילצה את כוחות הקונפדרציה לסגת מזרחה ובארדסטאון נכבשה ב-4 באוקטובר[20]. הזרוע בפיקודו של הארדי עצרה בפריוויל בציפייה לתגבורת מבראג. על אף שבראג העדיף לרכז את כוחותיו בוורסאליס, התקדמותו המהירה של הקורפוס ה-3 של האיחוד הכריחה אותו לרכז את כוחותיו בסביבות פריוויל והרודסברג[21].
פריוויל בת 300 התושבים נבחרה על ידי הארדי מכמה סיבות: לעיירה רשת דרכים מצוינת המקשרת אותה לעיירות הסמוכות משישה כיוונים שאיפשרו גמישות אסטרטגית, נמנעה מכוחות האיחוד הגישה אל בסיס האספקה של הקונפדרציה בבראיינטסוויל (Bryantsville), ולבסוף, האזור שימש כמקור מים פוטנציאלי; קנטקי סבלה מבצורת קשה במשך מספר חודשים, החום הכביד על האנשים והסוסים ומקורות המים המעטים הצטמצמו לשלוליות רדודות והיו מבוקשים מאוד[22].
ב-7 באוקטובר הגיעה הארמייה של ביואל לאזור פריוויל והפרשים יצרו במהלך היום מגע עם המשמר האחורי של הקונפדרציה[23]. בעודו מתלווה לקורפוס ה-3, למד ביואל שכוחות הקונפדרציה נערכו להגנה באזור פריוויל וערך את תוכנית ההתקפה שלו: תקיפה והשמדת כוחות האויב היו המטרה העיקרית, אך הזמינות למקורות המים הפכה גם את השליטה בעיירה ובסביבותיה להכרחית. ביואל פקד על כוחותיו להתחיל בתנועה ב-8 באוקטובר בשעה 3:00 ולתקוף בשעה 10:00, אך הקורפוסים ה-1 וה-2 התעכבו בשל תשישות החיילים וחיפוש אחר מים. לאור זאת החליט ביואל לדחות את ההתקפה ביום אחד כדי להשלים את פריסת הכוחות והורה למפקדי הקורפוסים להימנע מעימות כולל ב-8 באוקטובר. לא עלה בידו של ביואל לפקח על תנועתם של הקורפוסים, לאחר שנפל מסוסו ופציעתו מנעה ממנו לרכב. הוא קבע את מפקדתו בבית דורסי, כ-3 ק"מ ממערב לפריוויל[24].
הארדי הקים קו הגנה לרוחב שלוש הדרכים המובילות לפריוויל מצפון וממערב. עד להגעתן של תגבורות הייתה ההגנה מבוססת על שלוש מתוך ארבע החטיבות שהרכיבו את הדיוויזיה של באקנר; בריגדיר גנרל סטרלינג ווד הוצב מצפון לפריוויל. בריגדיר גנרל בושרוד ג'ונסון הוצב לימינו של ווד, מזרחית לנהר צ'אפלין וסמוך לדרך הרודסברג. חטיבת בני ארקנסו של בריגדיר גנרל סנט ג'ון לידל נערכה על קו הרכס של גבעת בוטום, מזרחית לנחל בול ראן, כאשר רגימנט אחד, ה-7, נשלח קדימה לגבעת פיטרס, מעברו השני של הנחל. בערבו של ה-7 באוקטובר החלו כוחות נוספים להגיע; ארבע החטיבות מהדיוויזיה של אנדרסון הגיעו ב-15:00 ובעקבותיהן החטיבה הרביעית של באקנר בפיקודו של פטריק קליבורן. בסביבות חצות, שלוש חטיבות מהדיוויזיה של צ'יטהאם הגיעו בצעדה מהירה, לאחר שהשאירו מאחור את עגלות האספקה שלהן. החטיבה הרביעית, בפיקודו של פרסטון סמית, קיבלה הוראה לחזור להרודסברג[25].
מהלך הקרב
פעולות הבוקר
היריות הראשונות בקרב החלו מוקדם בבוקר ה-8 באוקטובר; כוחות מהרגימנט ה-10 מאינדיאנה גילו שלוליות מים מכוסות אצות באפיק היבש של נחל דוקטור ונעו קדימה כדי לנצלן. הם נתקלו בכוח החוד של הרגימנט ה-7 מארקנסו והחלו חילופי אש. ב-02:00 הורו ביואל וגילברט לבריגדיר גנרל שזה עתה מונה, פיליפ שרידן, לתפוס את גבעת פיטרס. שרידן שלח תחילה את החטיבה של קולונל דניאל מק'קוק (אחיו הצעיר של מפקד הקורפוס ה-1) אשר השתלט על הגבעה, הדף את חיילי הרגימנט ה-7 מארקנסו בחזרה אל קו ההגנה העיקרי ובעזרת כוחות נוספים המשיך בלחץ אל מעבר לנחל תוך שהם מניסים את כוחות הקונפדרציה מגבעת בוטום. החטיבה של לידל לא הצליחה לבלום את התנופה של חייליו הצמאים של שרידן ובאקנר, מפקד הדיוויזיה, קיבל הוראה לא לתגברו אלא לסגת מכיוון שפולק ביקש להימנע מעימות כולל מערבית לנהר צ'אפלין מחשש שכוחותיו באזור נמצאים בנחיתות מספרית. בינתיים בצד האיחוד, הורה גילברט לשרידן לסגת מגבעת בוטום ולשוב לאזור גבעת פיטרס בהמתנה למועד ההתקפה שנקבע על ידי ביואל[26].
במהלך הימים שקדמו לקרב הוטעה בראג לחשוב שהתקפת ההסחה של גנרל סיל לכיוון ריצ'מונד היא המאמץ העיקרי של הארמייה של ביואל והורה לפולק לתקוף ולהשמיד את מה שלדעתו היה רק כוח משני בפריוויל. לאחר שזה יובס, ישוב פולק לאחור ויתאחד עם הארמייה של קירבי סמית'[27]. פולק שלח הודעה לבראג על כוונתו לתקוף מיד אך שינה את דעתו במהירות ונערך להגנה. בראג, רוגז על כך שאינו שומע את קולות הקרב, רכב מהרודסברג לפריוויל, לקח את הפיקוד והקים את מפקדתו בבית קרופורד שעל דרך הרודסברג, ב-10:00[28].
בראג נחרד למראה מצב קו ההגנה של פולק במקום, שהכיל מרווחים בין הכוחות וללא תמיכה מספקת לאגפים. בזמן שרכב, צפה בראג בכוחות מהקורפוס ה-1 של מק'קוק נעים מצפון לעיירה אך העריך כי האיום העיקרי מגיע מכיוון דרך ספרינגפילד, שם נוצר מגע עם הקורפוס ה-3 של האיחוד מוקדם יותר באותו בוקר (לא היה לו מידע על הקורפוס ה-2 של קריטנדן שהתקרב מכיוון דרך לבנון). הוא הורה על ארגון מחדש של קו ההערכות לצפון-דרום ולהתכונן להתקפה במערך אשלון: הדיוויזיה של צ'יטהאם צעדה צפונית לכפר כדי לתקוף את האגף השמאלי של האיחוד, שלהערכתו של בראג נשען על דרך מאקוויל, ותחל בתנועת גלילה שמאלה. שתי חטיבות מהדיוויזיה של פאטון אנדרסון יתקפו את מרכז המערך של האיחוד ומשמאלן תתקדם הדיוויזיה של באקנר. חטיבה שלישית מהדיוויזיה של אנדרסון, בפיקודו של קולונל סמואל פאוול, תתקוף הרחק יותר דרומה לכיוון דרך ספרינגפילד. ענני האבק הכבדים שהרימה הדיוויזיה של צ'יטהאם בצעידתה המהירה צפונה פורשה על ידי אנשיו של מק'קוק כתחילתה של נסיגה מצד כוחות הקונפדרציה, מה שהגביר את גורם ההפתעה כאשר הדרומיים תקפו[29].
בשעות אחר הצהריים של ה-8 באוקטובר הגיעו מרבית כוחות הארמייה של ביואל לאזור: הקורפוס ה-1 של מק'קוק נפרס באגף השמאלי בין דרך בנטון לדרך מאקוויל, הקורפוס ה-3 של גילברט נפרס במרכז על דרך ספרינגפילד והקורפוס ה-2 של קריטנדן באגף הימני לאורך דרך לבנון. מרבית הפעילות בקרב הייתה מנת חלקו של הקורפוס ה-3 של מק'קוק. בשל תנאים אקוסטיים נדירים, לא הגיעו קולות הקרב למפקדתו של ביואל הממוקמת רק כ-3 ק"מ משם. כתוצאה מכך, נמנעה מביואל שליטה יעילה על כוחותיו והגעת תגבורות התאפשרה רק מאוחר יותר באותו היום[30].
התקפת הקונפדרציה מאגף ימין
הארטילריה של צ'יטהאם החלה לפעול ב-12:30, אך הוא לא פקד על כוחותיו לנוע מיד. כוחות האיחוד המשיכו לנוע למקומם, מותחים את אגפם השמאלי צפונה, מעבר לציר ההתקפה שתוכנן. בראג העביר את הדיוויזיה של צ'יטהאם אל עיקול הנהר ליד בית ווקר (עיקול ווקר), בהנחה שהתקפה לא ישירה משם תכה באגף החשוף של האיחוד. לרוע מזלם של הדרומיים, כוח הפרשים שנשלח לסייר באזור נסוג לפני שמק'קוק מיקם סוללת תותחים בפיקודו של לוטננט צ'ארלס פרסונס ואת החטיבה של בריגדיר גנרל ויליאם טריל על הגבעה החשופה, גבעה שלטת בקצה הצפוני של שדה הקרב[31].
החטיבה של בריגדיר גנרל דניאל דונלסון הייתה הראשונה לחצות את נהר צ'אפלין, לטפס על המצוק בגדה המערבית ולפתוח בהתקפה בסביבות השעה 14:00, בה השתתפו שלושה רגימנטים, לאחר ששניים נוספים הועברו למקומות אחרים. חיילי החטיבה גילו, שבמקום לנוע דרך אגף חשוף כמתוכנן, הם עורכים הסתערות ישירה על מרכז מערך ההגנה של האיחוד. הרגימנט ה-16 מטנסי, בפיקודו של קולונל ג'ון סאבאג', הסתער קדימה לפני שני האחרים במאמץ לתקוף את סוללת התותחים של קפטן סמואל האריס (סאבאג' בז לדונלסון, החשיבו כשתיין וכבעל יכולת צבאית מוגבלת ולעיתים קרובות הקדיש תשומת לב מועטה להוראות של מפקדו. סאבאג' החשיב את הפקודה לכבוש את סוללת התותחים לגזר דין מוות כנגדו). כאשר נע הרגימנט מערבה לתוך עמק, הוא נקלע לאש צולבת של הרגימנט ה-33 מאוהיו מדרום מערב והסוללה בת שמונת התותחים הממוקמת על הגבעה החשופה, מצפון. צ'יטהאם הורה לחטיבה בפיקודו של ג'ורג' מנהי לתקוף את התותחים של פרסונס, אך החטיבה של דונלסון לא הצליחה לעמוד בלחץ ונסוגה לעמדת המוצא שלה ב-14:30, עם כ-20% נפגעים; הרגימנט של סאבאג' איבד 219 מתוך 370 אנשיו[32].
תותחי הסוללה של פרסונס אוישו בידי חיילים לא מנוסים וחלקם היו חיילי חי"ר שהוסבו מהרגימנט ה-105 מאוהיו, בעוד החטיבה של טריל הייתה אחראית על הגנת הסוללה. החטיבה של מנהי הצליחה להתקרב לגבעה החשופה בהסתר, תחת מעטה עצים, בעוד כוחות האיחוד התמקדו בהדיפת ההתקפה של דונלסון[33]. לבסוף סבו התותחים לעבר חייליו של מנהי והחל קרב קשה: טריל, מפקד סוללת תותחים שקודם לפני פרק זמן קצר, ביצע החלטה פיקודית אומללה: אובססיבי לגבי ביטחונם של תותחיו, הוא הורה לחיילי הרגימנט ה-173 מאילינוי לבצע הסתערות כידונים במורד הגבעה. 770 חיילי הגדוד הלא מנוסים סבלו מאבידות כבדות כנגד 1,800 חיילי הדרום הוותיקים. לאחר הגעת תגבורת הייתה הפוגה קצרה בקרב אך הארטילריה של מנהי כתשה את חיילי האיחוד ובריגדיר גנרל ג'קסון, מפקד הדיוויזיה ה-10, נהרג. הפיקוד עבר לידי טריל שקרס תחת הלחץ והסתערות נוספת של הדרומיים במעלה המדרון התלול הדפה את המגינים מהגבעה ולכדה את מרבית התותחים. חייליו הנסוגים של פרסונס העיקש נאלצו לגרור אותו עמם מהגבעה[34][35].
ההתקפה של מנהי נמשכה מערבה, דרך המדרון האחורי של הגבעה, שדה תירס ומעבר לדרך בנטון, שם המתינו על רכס תלול נוסף, 2,200 חיילי החטיבה ה-28 של האיחוד בפיקודו של קולונל ג'ון סטארקווד'ר (Starkweather) (מהדיוויזיה של רוזיו) ועמם תריסר תותחים, שהפכו את החזקת הגבעה החשופה על ידי חיילי הדרום לבלתי אפשרית. סטארקווד'ר הציב את חיילי הרגימנט ה-21 מויסקונסין למרגלות הגבעה, בפתח שדה התירס בערך באותו הזמן בו חודשה ההתקפה של מנהי על עמדתו של פרסונס. החיילים הלא מנוסים, שחלקם מעולם לא ירה בנשקו קודם לכן (הרגימנט הוקם חודש בלבד לפני הקרב), יכלו לראות בצורה מוגבלת בין גבעולי התירס הגבוהים והופתעו כאשר חיילים נסוגים מהחטיבה של טריל עברו דרך עמדתם. כשטריל עצמו הגיע לקו ההגנה, הוא שכנע את פיקוד הרגימנט להרכיב כידונים ולהמתין להתקפה. החל קרב פנים אל פנים ובזמן שאנשי הרגימנט שנותרו מאחור נאלצו לנצור את נשקם כדי למנוע פגיעה בחבריהם, גרמה הארטילריה של סטארקווד'ר לנפגעים רבים כתוצאה מ"אש ידידותית". חיילי הרגימנט ה-21 הצליחו לירות שני מטחי אש לעבר הדרומיים, אך מטח-נגד מרוכז בן 1,400 רובים החריב את שורותיהם והשורדים נמלטו מעבר לדרך בנטון[36].
כדי למלא את החלל שנוצר בעקבות נסיגת החטיבה של דונלסון, הפעיל צ'יטהאם את החטיבה של בריגדיר גנרל אלכסנדר סטיוארט, שהצטרפה להתקפה של מנהי כנגד אגפו הימני של סטארקווד'ר. החטיבה נתקלה ברגימנטים ה-2, ה-33 וה-94 (מהחטיבה של האריס) ונבלמה[37]. בסיוע סוללת תותחים שהתמקמה על גבעה מצפון מערב תקף רגימנט רענן, ה-1 מטנסי, את חלקה הצפוני של עמדתו של סטארקווד'ר בעוד שאר הכוח של מנהי תקף חזיתית במעלה התלול. תותחני הסוללה של סטארקווד'ר נטשו את עמדתם ונסוגו תחת הלחץ אולם בסיוע פליטי הרגימנט ה-21 אויישו התותחים וההסתערות הראשונה נהדפה, אך הסתערות נוספת וקרב פנים אל פנים אכזרי הביא את הדרומיים אל הפסגה. בינתיים חזר גנרל טריל אל הקרב ובעודו מכנס מחדש את כוחותיו ומוביל אותם בחזרה במעלה המדרון האחורי, נפגע מרסיס פגז, נפצע אנושות ומת למחרת היום. סטארקווד'ר נסוג תוך שכוחותיו גוררים עמם את התותחים והעבירם מערבה, אל הרכס הבא[38].
בידי האיחוד הייתה פעם נוספת עמדת מגן טובה, עם סיוע ארטילרי וחומת אבן בראש מדרון תלול. אנשיהם של מנהי וסטיוארט ערכו שלוש הסתערויות שנהדפו, ונסוגו לאזור הגבעה החשופה בסביבות 17:30. הסתערות החטיבה של מנהי הייתה העקובה ביותר מדם וככל הנראה גם המכרעת, "קו פרשת המים" שקבע את מהלך הקרב כולו. ההיסטוריון קנת' וו. נואי מציין את ההדיפה הסופית של מנהי כ"נקודת השיא אליה הגיעה הקונפדרציה בחזית המערבית, החשובה לא פחות מהמפנה בגטיסברג"[39].
התקפת הקונפדרציה מהמרכז
התקפת מערך האשלון נמשכה עם הדיוויזיה של אנדרסון במרכז: בסביבות השעה 14:45, במקביל להדיפת ההתקפה הראשונה של מנהי על הגבעה החשופה, החלה החטיבה של קולונל תומאס ג'ונס לנוע לעבר עמק סינק הול. ג'ונס לא קיבל הוראות לתקוף מאנדרסון או מהארדי אלא החל לנוע מיוזמתו לאחר ששמע את קולות הקרב מימינו. כאשר נכנסו כוחותיו לעמק, הם ספגו מהלומה קשה מאש רובים ותריסר תותחים מהרכס שמולם, היכן שהחטיבה ה-9 של האיחוד, בפיקודו של ליאונרד האריס (מהדיוויזיה של רוזיו) הייתה ממוקמת. הארטילריה של הקונפדרציה שהתלוותה לג'ונס השיבה אש והצליחה לגרום נזק לסוללת תותחי האיחוד. בשעה 15:30 החליפה החטיבה של בריגדיר גנרל ג'ון בראון את כוחותיו הנסוגים של ג'ונס, כאשר סוללת תותחי האיחוד נאלצה לסגת כדי להתארגן מחדש. בשל כך ספגו חייליו של בראון פחות אבידות לעומת החטיבה של ג'ונס אך עדיין לא הצליחו להתקדם מול כוחות החי"ר. מחסור בתחמושת וההתקפה המוצלחת על האגף הימני אילצה לבסוף את כוחות האיחוד לסגת[40], כאשר התחדשה ההתקפה מצד החטיבה של בראון, בסיוע חטיבת העתודה בפיקודו של בריגדיר גנרל סטרלינג ווד. הדרומיים הצליחו לחצות את עמק סינק הול ולטפס אל הפסגה. לאחר שנהדפו בפעם הראשונה והתארגנו מחדש בבסיס הגבעה, הסתערו בשנית. האריס, שהבין שאינו מסוגל להחזיק בעמדתו ללא תגבורת ועם תחמושת מועטה אל מול כוחותיהם של בראון, ווד ומה שנותר מהחטיבה של דונלסון, הורה על נסיגה לעבר בית ראסל, בעוד הרגימנטים של ווד ודונלסון מזנבים בכוחותיו המותשים[41].
התקפת הקונפדרציה מאגף שמאל
כמעט כל כוחותיו של מק'קוק היו מרוכזים בתחילת הקרב בשטח אדמה בבעלותו של "סקוויר" הנרי פ. בוטום. באגפו היפני של הקורפוס, הייתה החטיבה ה-17 בפיקודו של קולונל ויליאם ליטל ממוקמת על רכס ועליו בית החווה סקוויר בוטום והאסם שלו שהשקיפו על עיקול בנהר צ'אפלין ועל בית חווה ואסם אחרים, בבעלותו של ר.פ. צ'טהאם, מעברו השני. התקפת הקונפדרציה מאזור זה החלה בסביבות השעה 14:45 כאשר החטיבה בפיקודו של בריגדיר גנרל בושרוד ג'ונסון יצאה מבית החווה של צ'טהאם, חצתה את אפיק הנהר היבש למחצה ותקפה את אנשי הרגימנט ה-3 מאוהיו מעברו השני. ההתקפה סבלה מחוסר ארגון: שינויים של הרגע האחרון בפקודות שהגיעו מבאקנר לא הגיעו לחלק מהיחידות בזמן ואש ארטילרית "ידידותית" פגעה בשורותיהם עוד בזמן שנערכו באזור בית צ'טהאם. כאשר החלה המתקפה לבסוף, והדרומיים העפילו במעלה הגבעה, נלחמים מחומת אבן אחת לשנייה, החלה הארטילריה הדרומית להפגיז את הרגימנט ה-3 מאוהיו והעלתה באש את האסם הבנוי מעץ. פצועים מהרגימנט שמצאו מחסה באסם נשרפו למוות בתוכו[42].
הרגימנט ה-3 נסוג לאחור והוחלף על ידי הרגימנט ה-15 מקנטקי. כאשר התחמושת החלה לאזול לאנשיו של ג'ונסון, הם הוחלפו על ידי החטיבה של פטריק קליבורן בסביבות השעה 15:40. סוסו של קליבורן, דיקסי, נהרג מפגז ארטילריה וקליבורן עצמו נפצע בקרסולו, אך המשיך להוביל את אנשיו קדימה. בזמן שטיפסו במעלה הגבעה, היו אנשיו של קליבורן תחת אש תותחים "ידידותית"; קליבורן שיער מאוחר יותר שהאש נורתה עליו כתוצאה מהמכנסיים הכחולים שהשיגו אנשיו כשלל לאחר קרב ריצ'מונד. משמאלו של קליבורן, הצטרפה החטיבה בפיקודו של דניאל אדמס להתקפה כנגד הרגימנט ה-15 מקנטקי, שתוגבר על ידי שלוש פלוגות מהרגימנט ה-3 מאוהיו. התקפה מוצלחת של קליבורן הביאה לנסיגת שרידי החטיבה של ליטל מערבה לכיוון בית ראסל. ליטל נפצע בראשו כשניסה לכנס מחדש את אנשיו, ננטש בשדה הקרב ונפל בשבי[43]. חיילי הקונפדרציה שהעבירו אותו לבית בוטום, האמינו שפציעתו קטלנית והשאירו אותו מאחור במהלך נסיגתם למחרת בבוקר[44].
בזמן שכוחותיהם של ליטל והאריס נהדפו לאחור, היה האגף השמאלי של הקורפוס ה-3 (הדיוויזיה של שרידן) מרוחק מהם רק כמה מאות מטרים מדרום על גבעת פיטרס. אחת המחלוקות הממושכות בנוגע לקרב נגעה למדוע לא סייע שרידן לאגף השמאלי המותקף. מוקדם יותר באותו היום קיבל שרידן פקודה מגילברט שלא לפתוח בעימות כולל עם האויב. בשעה 14:00 הגיעה קולות הארטילריה אל מפקדת הארמייה, שם סעד ביואל בחברתו של גילברט. שני המפקדים הניחו שהרעש מגיע מארטילריית האיחוד המתאמנת בירי והעבירו הוראה לשרידן שלא לבזבז אבק שרפה[45]. מספר פגזים אכן נורו לעבר הדרומיים המתקדמים אך כשהגיע גילברט למקום הוא חשש מהתקפה על כוחותיו של שרידן ופקד עליו לחזור לעמדתו[46].
הדיוויזיה של שרידן השתתפה בקרב רק לקראת סופו: החטיבה של קולונל סמואל פאוול (מהדיוויזיה של אנדרסון) קיבלה פקודה להתקדם בשיתוף עם החטיבה של אדמס, משמאלו של קלבורן, אך הן היו מרוחקות זו מזו, היות שפאוול היה ממוקם על גבעת בית אדוארדס, מערבית לפריוויל. ב-16:00 הורה בראג לפאוול לנוע מערבה על דרך ספרינגפילד כדי לשתק את סוללת התותחים של קפטן הנרי הסקוק, שירתה לעבר האגף השמאלי המסתער של בראג. בראג העריך כי מדובר בסוללה מבודדת של האיחוד ולא הקורפוס ה-3 כולו. שלושת הרגימנטים התוקפים שהרכיבו את החטיבה של פאוול נתקלו בכוחות הדיוויזיה של שרידן. שרידן היה מודאג בתחילה מעוצמת ההתקפה ושלח בקשה לתגבורת, אך כוחות הקונפדרציה, שהיו בנחיתות מספרית מכרעת, נהדפו במהירות[47].
שרידן, שהתאפיין בקרבות מאוחרים יותר בפעולות אגרסיביות מאוד, היסס הפעם אם לצאת למרדף אחר הכוח הקטן וכמו כן דחה את בקשתו של דניאל מק'קוק לנוע צפונה ולסייע לקורפוס של אחיו[48]. עם זאת, בקשתו של שרידן לתגבורת נענתה והחטיבה ה-31 בפיקודו של קולונל ויליאם קארלין (מהדיוויזיה של מיטשל) נעה מימין לדיוויזיה של שרידן ופתחה במרדף אחר אנשיו הנסוגים של פאוול לעבר פריוויל. כאשר הגיעה החטיבה של קארלין לאזור בית הקברות בפאתי פריוויל, החל דו-קרב ארטילרי עז. קארלין המשיך בלחץ ואליו הצטרפה החטיבה ה-21 של קולונל ג'ורג' ואגנר (מהדיוויזיה של ווד, הקורפוס ה-2). שתי החטיבות נערכו לכיבוש פריוויל וצומת הדרכים החיונית שלה ששלטה על ציר הנסיגה העיקרי של הארמייה של בראג, אך גילברט פקד על מיטשל לעצור את ההתקדמות, על אף מחאותיו החריפות של האחרון[49].
צומת דיקסיוויל
החטיבה של ווד המשיכה במרדף אחר האריס ונתקלה בחטיבה הלא מנוסה של קולונל ג'ורג' וובסטר (מהדיוויזיה של ג'קסון). חיילי החטיבה לא היוו יריב ראוי לחייליו המנוסים של ווד, קו ההגנה שלהם התמוטט במהירות והם נמלטו. וובסטר נפצע אנושות במהלך הלחימה ומותו סימן את אובדנה של כל שדרת הפיקוד הבכירה של הדיוויזיה ה-10, לאחר שג'קסון, מפקד הדיוויזיה, נהרג ומפקד החטיבה השני, טריל, נפצע אנושות גם הוא[50].
ההתקפה של בראג על מק'קוק התנהלה בתנועת מלקחיים גדולה, שדחקה את הקורפוס ה-1 לשטח מצומצם. מרכז המערך היה כעת בצומת דיקסיוויל, נקודת המפגש של דרך מאקוויל ודרך בנטון. כיבוש הצומת היה גולל את האגף הימני של הקורפוס ומנתק אותו משאר הארמייה. באותו הזמן התקדמה ההתקפה מדרום באיטיות כנגד קו ההגנה המאולתר צפונית-מזרחית לבית ראסל. שרידי החטיבות של ליטל והאריס החזיקו מעמד בסיוע סוללות התותחים שהחלו לסייע לבסוף מכיוון גבעת פיטרס והתקפותיהם של קליבורן ואדאמס נבלמו. בעוד ההתקפה מצפון לצומת נבלמה על ידי החטיבה של סטארקווד'ר, הכניס באקנר להתקפה חטיבה רעננה בפיקודו של בריגדיר גנרל סנט ג'ון לידל. כאשר התקרבה החטיבה של ווד לצומת דיקסיוויל היא נתקלה בהתנגדות חזקה ולא צפויה מצד החטיבה ה-13 של האיחוד בפיקודו של קולונל מייקל גודינג (מהדיוויזיה של מיטשל) שהגיעה כתגבורת ברגע קריטי. בשל אבידות שספגה ומחסור בתחמושת נסוגה החטיבה של ווד והוחלפה בחטיבה של לידל[51].
הגעתה של החטיבה של גודינג כתגבורת הייתה התוצאה של נסיונותיו הנואשים של מק'קוק לבקש עזרה עבור כוחותיו המותקפים: ב-14:30 הוא שיגר איש מטה לשרידן על גבעת פיטרס בבקשה שיאבטח את אגפו הימני. איש מטה נוסף שוגר לעבר היחידה הקרובה ביותר של הקורפוס ה-3 בשעה 15:00. הקצין נתקל בבריגדיר גנרל אלבין שואפף, מפקד הדיוויזיה ה-1, העתודה של הקורפוס ה-3. שואפף לא רצה לפעול ללא הוראות והפנה את הקצין לגילברט, שבתורו הפנה אותו למפקדתו של ביואל ששכנה במרחק של יותר מ-3 ק"מ משם. הגעתו של הקצין למפקדה בסביבות השעה 16:00 והדיווח שמסר הפתיעה את ביואל, ששמע רק מעט מרעש הקרב, וסירב בתחילה להאמין שכוחותיו נמצאים תחת התקפה כבר מספר שעות. הוא הסכים לבסוף לשלוח שתי חטיבות מהדיוויזיה של שואפף כתגבורת. תגבורת משנית יחסית זו הצביעה על חוסר רצונו של ביואל לקבל את הדיווח על המצב החמור בו נמצאים כוחותיו ולפעול בנחישות[52].
אנשיו של לידל ירו לעבר יחידה לא מזוהה כ-100 מטרים מזרחית לצומת דיקסיוויל. לאחר קריאות שנשמעו מהצד שכנגד להפסיק לירות החליט הגנרל פולק לרכב לעברם ולזהות את היחידה שעליה ירו. פולק גילה כי הוא רכב בטעות לתוך שורות הרגימנט ה-22 מאינדיאנה של האיחוד וניצל לאחר שהתחזה לקצין האיחוד בעודו רוכב לאורך השורות וצועק לחדול מירי. לאחר שנמלט, פקד פולק על אנשיו של לידל לירות מטח אש מתואם של מאות רובים בו זמנית שהרגו את הקולונל סקוויר קית', מפקד הרגימנט, וגרמו ל-65% נפגעים, אחוז הנפגעים הגבוה ביותר של רגימנט בקרב. סוסו של גודינג נפגע במטח האש וגודינג עצמו נפל בשבי ובעוד שלושת הרגימנטים הפגועים של החטיבה נסוגים לאחור, הגיעה חטיבת התגבורת השנייה בפיקודו של בריגדיר גנרל ג'יימס סטידמן וסתמה את הפירצה שנוצרה ליד בית ראסל. לידל, על אף שהופתע לגלות מולו כוח נוסף, רצה להמשיך בהסתערות, אך פולק, שביטחונו התערער עקב מפגשו הקרוב עם כוחות האיחוד, פקד לעצור את ההתקפה בשל רדת החשיכה. כוחות האיחוד העבירו את ציודם ואת האספקה שלהם דרך הצומת המאויימת ונערכו מחדש על שרשרת גבעות כ-200 מטרים צפונית-מערבית לה. הקורפוס של מק'קוק אמנם נפגע קשות במהלך היום, אך לא הושמד[53].
תוצאות הקרב
אבידות האיחוד הסתכמו ב-4,726 נפגעים (894 הרוגים, 2,911 פצועים ו-471 שבויים או נעדרים). אבידות הקונפדרציה הסתכמו ב-3,401 נפגעים (532 הרוגים, 2,641 פצועים ו-228 שבויים או נעדרים)[54].
ניתן לטעון כי בראג זכה בניצחון טקטי לאחר שתקף בנחישות והדף את יריבו יותר מקילומטר וחצי לאחור, אך מצבו האסטרטגי המסוכן התברר לו כשגילה את נוכחותם של הקורפוסים הנוספים על דרך ספרינגפילד ועל דרך לבנון. ב-21:00 נפגש בראג עם פקודיו בבית קרופורד ונתן הוראות לתחילת נסיגה בחצות תוך השארת קו הגנה מדומה בזמן שהארמייה שלו תצטרף לארמייה של קירבי סמית'. בזמן שהארמייה צעדה לכיוון הרודסברג נשארו כ-900 פצועים מאחור[55].
בראג התאחד עם הארמייה של קירבי סמית' בהארודסברג וארמיות הקונפדרציה והאיחוד שהיו כעת בגודל שווה התכתשו ביניהן במשך כשבוע אך אף צד לא תקף. בראג, שהבין שמגויסים חדשים מבני קנטקי אינם ששים להצטרף לצבאו וללא סיוע לוגיסטי שיאפשר לו להמשיך ולהחזיק במדינה, נסוג דרומית מזרחית לעבר נוקסוויל שבטנסי דרך מעבר קמברלנד. הוא נקרא במהרה לריצ'מונד כדי להגן על עצמו בפני נשיא הקונפדרציה, ג'פרסון דייוויס, כנגד האשמות שהועלו נגדו על ידי קציניו על הדרך בה ניהל את המערכה ודרשו את החלפתו. על אף שדייוויס החליט להשאיר את בראג בתפקידו, נפגעו יחסיו עם פקודיו בצורה קשה. לאחר שחזר לארמייה, הורה בראג לנוע לעבר מרפריסבורו, טנסי[56].
ביואל ניהל מרדף הססני אחרי בראג וחזר לבסוף לנאשוויל, במקום להיכנס לתוך מזרח טנסי כפי שדרש ממשל לינקולן. בעקבות חוסר שביעות רצון כללית מתפקודו של ביואל, החל ארגון מחדש של המרחבים הפיקודיים בזירת המערב. ב-24 באוקטובר הוקם המרחב הפיקודי של קמברלנד בפיקודו של מייג'ור גנרל ויליאם רוזקרנס וארמיית אוהיו של ביואל צורפה אליו בסימון חדש - הקורפוס ה-14 (לאחר קרב סטון ריבר, הפסד אסטרטגי נוסף של בראג, יקבל הקורפוס את שמו המוכר יותר - ארמיית קמברלנד). ביואל נאלץ להופיע בפני ועדה שחקרה את התנהגותו ופעולותיו במהלך המערכה. ביואל נשאר במערכת הצבאית במשך כשנה וחצי נוספים אך הקריירה של נהרסה. הוא פרש מן הצבא במאי 1864[57].
בעקבות קרב פריוויל, נשארה קנטקי באיחוד עד לסוף המלחמה. ההיסטוריון ג'יימס מ. מק'פירסון (James M. McPherson) מחשיב את הקרב כאחד מנקודות המפנה במלחמת האזרחים. קרבות אנטיאטם ופריוויל הדפו את פלישות הקונפדרציה, הביאו לעצירת ניסיונות התיווך והכרה מצד מדינות אירופה בקונפדרציה וייתכן כי מנעו את ניצחון המפלגה הדמוקרטית בבחירות 1862 שיכלו לפגוע ביכולת הממשל להמשיך במלחמה ויצרו את הבסיס להכרזת האמנסיפציה, שהרחיבה את מוקד הסכסוך ומטרות המלחמה[58].
חלקים משדה הקרב של פריוויל נשתמרו על ידי מדינת קנטקי כאתר שדה הקרב ההיסטורי של פריוויל.
מקורות
- Breiner, Thomas L. "The Battle of Perryville." Accessed August 15, 2011.
- Breiner, Thomas L. "The Battle of Perryville: Bragg's Kentucky Invasion." Accessed August 15, 2011.
- Cameron, Robert S. Staff Ride Handbook for the Battle of Perryville, 8 October 1862. Fort Leavenworth, KS: Combat Studies Institute Press, 2005. מסת"ב 1-4289-1645-8.
- Eicher, David J. The Longest Night: A Military History of the Civil War. New York: Simon & Schuster, 2001. מסת"ב 0-684-84944-5.
- Kennedy, Frances H. The Civil War Battlefield Guide. 2nd ed. Boston: Houghton Mifflin Co., 1998. מסת"ב 0-395-74012-6.
- McDonough, James Lee. War in Kentucky: From Shiloh to Perryville. Knoxville: University of Tennessee Press, 1994. מסת"ב 0-87049-847-9.
- McPherson, James M. Battle Cry of Freedom: The Civil War Era. Oxford History of the United States. New York: Oxford University Press, 1988. מסת"ב 0-19-503863-0.
- Noe, Kenneth W. Perryville: This Grand Havoc of Battle. Lexington: University Press of Kentucky, 2001. מסת"ב 978-0-8131-2209-0.
- U.S. War Department, The War of the Rebellion: a Compilation of the Official Records of the American Civil War of the Union and Confederate Armies. Washington, DC: U.S. Government Printing Office, 1880–1901.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Kennedy, עמ' 127, ארמיית אוהיו כולה מנתה כ-60,000 חיילים
- ^ Noe, עמ' 373
- ^ 3.0 3.1 Kennedy, עמ' 127
- ^ Noe, עמ' 369
- ^ Eicher, עמוד 367
- ^ Kennedy, עמוד 124
- ^ Noe, עמודים 8-10
- ^ Noe, עמוד 31
- ^ Noe, עמ' 30
- ^ Noe, עמ' 31-32
- ^ Noe, עמ' 32-35
- ^ Breiner, Bragg's Kentucky Invasion
- ^ Noe, עמ' 129
- ^ Official Records, סדרה I, כרך XVI, חלק 1, עמ' 1023-24.
- ^ Noe, עמ' 94-95
- ^ Noe, עמ' 373-374
- ^ Noe, עמ' 375-377
- ^ Noe, עמ' 97, 377-380
- ^ Noe, עמ' 369-372
- ^ Noe, עמ' 118-119
- ^ Cameron, עמ' 97
- ^ Noe, עמ' 110-111
- ^ Noe, עמ' 136-139
- ^ Cameron, עמ' 98
- ^ Noe, עמ' 140
- ^ Noe, עמ' 144-159
- ^ Kennedy, עמ' 124
- ^ Noe, עמ' 169-171
- ^ Noe, עמ' 173-176; Cameron, עמ' 117
- ^ Eicher, עמ' 370
- ^ Noe, עמ' 193 ,186-188; Cameron, עמ' 117
- ^ Noe, עמ' 193-204
- ^ McDonough, עמ' 249
- ^ על פי גרסה נוספת, פרסונס נשאר לירות לבדו מאחד התותחים, חיילי הקונפדרציה התוקפים שהתרשמו מאומץ ליבו הניחו לו לסגת. McDonough, עמ' 253-254
- ^ Noe, עמ' 204-211
- ^ Noe, עמ' 250-256; Cameron, עמ' 136-144
- ^ Noe, עמ' 245-247
- ^ Noe, עמ' 256-260; Cameron, עמ' 145-150
- ^ Noe, עמ' 260-261; Breiner, The Battle of Perryville
- ^ Noe, עמ' 216-218; 238-241
- ^ Noe, עמ' 266-268
- ^ Noe, עמ' 219-228
- ^ Noe, עמ' 263-270; Cameron, עמ' 174-176
- ^ Breiner, The Battle of Perryville
- ^ Noe, עמ' 215
- ^ McDonough, עמ' 267-271
- ^ Noe, עמ' 277-283
- ^ McDonough, עמ' 270-271
- ^ Noe, עמ' 283-287; עמ' 291-292
- ^ בערב הקרב דנו ג'קסון, טריל וובסטר באפשרות ששלושתם ימותו למחרת ודחו אותה כבלתי סבירה. McDonough, עמ' 237; Noe, עמ' 272-274; Cameron, עמ' 181-182
- ^ Noe, עמ' 292-298
- ^ Noe, עמ' 290-291; Cameron, עמ' 183-184
- ^ McDonough, עמ' 285-286; Noe, עמ' 301-305
- ^ Noe, עמ' 369, 373
- ^ Noe, עמ' 313-315
- ^ Noe, עמ' 338-339
- ^ Noe, עמ' 339-343; Eicher, עמ' 371
- ^ McPherson, עמ' 858
