קרב מותול

קרב מותול

מלחמה: מלחמת יוגורתה
תאריכים	108 לפנה"ס
קרב לפני	קרב סותול
קרב אחרי	קרב זאמה
מקום	נהר מותול, נומידיה
תוצאה	ניצחון רומאי.
הצדדים הלוחמים הרפובליקה הרומית ממלכת נומידיה מפקדים קווינטוס קאיקיליוס מטלוס פובליוס רוטיליוס רופוס יוגורתה בומילקר כוחות 35,000 20,000 רגליים ופרשים. בערך 84 פילים אבדות כבדות קלות יחסית

קרב מותול, היה אחד הקרבות הקשים ביותר במלחמת יוגורתה. בקרב זה הפתיע המלך יוגורתה, את הכוח הרומאי תחת פיקודו של מטלוס, הרומאים הצליחו בסוף להדוף את ההתקפה הנומידית אם כי במחיר כבד.

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

המלך יוגורתה, איור מימי הביניים.

ליגיונר רומאי, איור מודרני.

רקע

ערך מורחב – מלחמת יוגורתה

לפני מותו, ציווה מיקיפסה מלך נומידיה, (ממלכה באזור אלג'יריה של ימינו.) שממלכתו תחולק בין בניו, היימפסל, ואדהרבעל, לבין אחיינו יוגורתה. אולם השלושה היו מסוכסכים, ובשנת 117 לפנה"ס רצח יוגורתה את היימפסל והשתלט על ממלכתו. לאחר מכן התקיף את אדהרבעל שפנה אל הרפובליקה הרומית בבקשת עזרה. הרומאים חילקו את הממלכה לשניים. אולם יוגורתה הפר את ההסכם, כבש את ממלכתו של אדהרבעל והוציא אותו להורג. צבא רומאי נשלח לאפריקה אולם הגיע להסכם תמוה עם יוגורתה וחזר לאיטליה. יוגורתה זומן לרומא כדי להסביר את מעשיו, אולם יוגורתה ניצל את שהותו ברומא כדי לרצוח את בן דודו מאסיווא, מעשה שעורר זעם ברומא. הוא הוחזר לאפריקה ללא פגע כיוון שהובטח לו שלא יפגעו בו.

בין השנים 112 לפנה"ס ו-109 לפנה"ס, נעשו מספר ניסיונות רומאיים לכבוש את נומידיה. הניסיון המשמעותי ביותר היה בשנת 110 לפנה"ס, אולם מפקד הכוח הרומאי כותר בידי הנומידים בקרב סותול והובס. המפלגות השונות ברומא האשימו זו את זו בתבוסה. בשנת 109 לפנה"ס נשלח קווינטוס קאיקיליוס מטלוס לזירה, הוא הבין שהמשמעת הלקויה בצבא הרומאי הייתה אחת הסיבות הבולטות לכישלון, ועל כן חיזק את המשמעת והגביר את ערנות החיילים, כן דאג שיתאמנו היטב. יוגורתה ניסה להגיע להסכם שלום עם מטלוס אולם מטלוס דחה את הצעותיו והחל בכיבוש של נומידיה. תושבי הכפרים הקטנים לא התנגדו לכובש הרומאי, וגם העיר החשובה ואגה נכבשה ללא קרב. יוגורתה החליט להתגונן בכוח הנשק, והציב מארב למטלוס באזור הנהר שההיסטוריון גאיוס סאלוסטיוס קריספוס מכנה "מותול", שמו של הנהר כיום אינו ברור.

הצדדים הלוחמים

הצבא נומידי

נומידיה הייתה ממלכה קטנה ונידחת בצפון אפריקה. הנומידים היו עם ממוצא ברברי. נומידיה הייתה ברובה מורכבת מכפרים קטנים ומעט ערים גדולות. במהלך המלחמה הפונית השנייה פרצה בנומידיה מלחמת אזרחים, במהלכה הנומידיים המערביים תחת הנהגתם של סיפאקס וסופוניסבה תמכו בקרתגו, והמזרחיים תחת הנהגת מסיניסה תמכו ברומא. המלחמה הסתיימה בניצחון מסיניסה, שהפך למלך נומידיה כולה. וכן זכה בחלק מהערים שקרתגו איבדה. מסיניסה היה גם בין היזמים של המלחמה הפונית השלישית, ולאחר חורבן קרתגו הפכה נומידיה למעצמה החזקה ביותר באגן המזרחי של הים התיכון. לאחר מסיניסה מלך מיקיפסה, ולאחר מכן פרצה מלחמת הירושה בין יוגורתה לאדהרבעל.

הצבא הנומידי נודע באיכות פרשיו שבאו ברובם משכבות האצולה השבטית. בעתות מלחמה היו מגייסים מיליציה מקרב האזרחים. הפרשים הנומידיים היו ברובם פרשים קלים, הם לחמו ללא שריון גוף ולא נהגו להשתמש באוכף או רסן. לרוב הם נהגו להשליך כידוני הטלה תוך כדי דהירה, אם כי השתמשו גם בחרב קצרה ובמגן קל. הנומידים למדו מהקרתגים את השימוש בפילי מלחמה, הפילים בצבא הנומידי היו פילים מזן פיל צפון אפריקני. הם היו קטנים יותר מהפילים האסייתיים אם כי אוזניהם היו גדולות יותר, וגבם קעור. גובהם היה 2.5 מטר והם היו כנועים ונוחים לאילוף. משקלם היה כמעט 6 טון, והם נשאו על גבם מגדל שבתוכו ישבו שניים שלושה אנשים קשתים או מטילי כידונים. מלבד זאת היה גם נהג שכיוון את הפיל. במקרה שהפיל איבד שליטה נהגו לתקוע גרזן או איזמל בין עיניו.

הפיקוד על הצבא היה נתון בידי המלך, ובהיעדרו בידי אחד מבני האצולה שהיה מתמנה על ידו.

הצבא הרומי

ערך מורחב – הצבא הרומי בתקופת הרפובליקה התיכונה

במאה הרביעית לפני הספירה, לאחר מספר תבוסות שספג הצבא הרומי (וביחוד לאחר ביזת רומא בידי הגאלים) נעשתה רפורמה בשיטת הלחימה. המבנה שבו נעשה שימוש החל מתקופה זו נקרא המבנה המאניפולרי, על שם המאניפולוס, שהיווה את יחידת הבסיס בצבא. המאניפולוס הורכב מקבוצת חיילים רגלים הומוגנית, בת 60 או 120 חיילים (כתלות בסוג החיילים בקבוצה). בתקופה זו התפתחו בצבא ארבעה סוגי חיילים. האסטאטים, פרינקיפים וטריאריים, שהיו מאורגנים במאניפולים, ווליטים, ששימשו כחיל רגלים קל. הלגיון היה מאורגן בארבעה קווים, בקו הקדמי היו הוליטים, ומאחוריו שלושה קווים, כאשר כל קו מורכב מעשרה מאניפולים זהים.

המבנה המאניפולרי הוכיח את עצמו במשך למעלה ממאתיים שנה, עד לקרבות נגד חניבעל במלחמה הפונית השנייה. למרות כל גמישותו, המאניפולוס היה פגיע להתקפה מן האגף והיה קטן מכדי לעמוד במשימה עצמאית. הכמות הגדולה של האבדות גרמה למחסור חמור בכח אדם בצבא, מה שגרם להורדה משמעותית של הסטנדרטים הנדרשים לגיוס לצבא. בתקופת המלחמה הפונית השנייה הופיע לראשונה הקוהורטה, כתחליף למאניפולוס. לאחר מכן, התפתחה הקוהורטה ליחידת המשנה העיקרית של הצבא. הקוהורטה הייתה יחידה הומוגנית, ונתנה ללגיון את היכולת להיערך במספר קווים משתנה.

הפרשים הרומיים היו באיכות ירודה לאין ערוך מהפרשים הנומידיים. מה גם שלנומידים היה מספר פרשים רב יותר. ובנוסף על כך הסוסים הנומידיים היו רגילים לקרקע הטרשית והסלעית של נומידיה. הפיקוד על הצבא הרומאי היה נתון בידי הקונסול.

מהלך הקרב

מחנהו של מטלוס חנה על הר הסמוך לנהר. הנומידים מיהרו ותפסו עמדות על גבעה הסמוכה להר. יוגורתה הפקיד חלק מפיליו וחייליו בידי בומילקר והורה לו לתפוס עמדות הסמוכות לנהר. מטלוס הבחין בנומידים שניצבו על הגבעה, אולם משראה שהם אינם מתכוונים לתקוף, שלח חלק מנשיו אל הנהר והורה להם לתפוס עמדות לקראת בוא יתר הכוח. לאחר שמטלוס סיים לרדת מההר, מיהרו הנומידים והשתלטו עליו. לאחר מכן הסתערו על הצבא הרומאי ממארבים מתוכננים מראש, וחוללו אנרכיה גמורה במבנה של הצבא הרומאי. סאלוסטיוס מתאר את המהומה ששררה בצבא הרומאי:

אכן היו פני המערכה כולה מתחלפים, מפוקפקים, מעוררים זוועה ורחמים. המובדלים מאנשיהם מקצתם נסוגו, קצתם תקפו. לא היו שומרים עוד את אותותיהם ושורותיהם, ובאשר באה סכנה על אדם, שם עמד בפניה והדפה. כלי זין וקלעים, סוסים ואנשים, אויבים ואזרחים נתערבו אלה באלה, דבר לא נעשה על פי עצה ולא על פי פקודה, בכל משל המקרה.

— גאיוס סאלוסטיוס קריספוס, "מילחמת יוגורתה"

הקרב נמשך כל היום, ובצהריים כבר פחת הלחץ הנומידי והרומאים הצליחו להתלכד מחדש ולתפוס עמדות על אחת הגבעות.

בינתיים פובליוס רוטיליוס רופוס הגיע לנהר, בומילקר חשש שהוא עלול להצטרף אל מטלוס ולכן מיהר להתקיף את רוטיליוס בעזרת פיליו. אולם הפילים הסתבכו בענפים והתבלבלו, רוטיליוס מהיר להתקיף והנומידים המבוהלים נמלטו. רוטיליוס שראה שמטלוס מתמהמה יותר מדי החליט לצעוד אליו. בלילה היה נדמה למחנה מטלוס שמחנה רוטיליוס הוא מחנה הנומידים, אולם הסיירים גילו את האמת ושני המחנות התאחדו.

תוצאות הקרב

מטלוס הניח לפצועיו כמה ימים לנוח, בעוד יוגורתה וניצולי צבאו נמלטו. יוגורתה הקים צבא חדש גדול מן הראשון, אולם מורכב מאיכרים שלא היו מנוסים במלחמה. השלב הבא של מלחמת יוגורתה היה ברובו מלחמת גרילה.

ראו גם

• מלחמת יוגורתה
• גאיוס מריוס

לקריאה נוספת

• גאיוס סאלוסטיוס קריספוס. קאטילינה, יוגורתא, קטעים מדברי הימים. תרגמה מרומית שרה דבורצקי. ירושלים, מוסד ביאליק, תשכ"ח (1968).

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24124034קרב מותול