קרב מורגרטן
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
.jpg) | ||||||||||||||||||
| מלחמה: הקמת הקונפדרציה השווייצרית הישנה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 15 בנובמבר 1315 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | רכס מורגרטן, שווייץ | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון שווייצרי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב מורגרטן (בגרמנית: Schlacht am Morgarten) התרחש ב-15 בנובמבר 1315, במעבר סאטן למרגלות רכס מורגרטן, במרכז שווייץ המודרנית. צבא אוסטרי של האימפריה הרומית ה"קדושה", בהנהגת הדוכס לאופולד אחיו של פרידריך מלך גרמניה, שהיה בדרכו לתקוף את הקנטונים היעריים (Waldstätten), אורי, שווייץ (Schwyz), ואונטרוולדן, הותקף על ידי מארב מתוכנן מראש של הכוחות השווייצרים. הניצחון המוחץ של השווייצרים נתפס כתחילת מאבק העצמאות של שווייץ, אשר בסופו הושגו הסכמים שגיבשו את תחילתה של שווייץ כיחידה פוליטית נפרדת ב"ברית הנצחית של שלושת הקנטונים היעריים" שמהווה מאז את הגרעין של שווייץ המודרנית.[1]
רקע
סיום עשרים שנות האינטרגנום הגדול של האימפריה הרומית ה"קדושה" (1254–1273), תקופה של העדר רציפות שלטונית, אשר החל עם סיום שלטונו של פרידריך השני על ידי האפיפיור אינוקנטיוס הרביעי ונגמר בבחירתו של רודולף הראשון מבית הבסבורג, איים על החופש של קהילות רבות ובהן הקנטונים היעריים - אורי, שווייץ, ואונטרוולדן.[2]
לצורך העמקת השליטה של ממלכתו במרכז שווייץ ודרומית לנהר הריין, רודולף הראשון חידש את ההתערבות השלטונית של הממלכה באזורים הללו, ובהתאם נפגעה האוטונומיה המעשית של הקנטונים היעריים. מנקודה זו החלה המגמה לאיחודם של אורי, שווייץ, ואונטרוולדן תחת ברית, אשר נבעה מהצורך המשותף של קהילות אלו להבטיח קיום ומסחר, ולהתאחד כנגד השלטון המלוכני לאחר שנהנו מחופש פעולה בזמן האינטרגנום.[3] התיעוד הראשון שקיים המאשר איחוד זה הוא משנת 1291, שנת מותו של רודולף הראשון.[4]
אלברכט הראשון, בנו של רודולף הראשון, ירש את הכתר שמונה שנים לאחר מות אביו (1298) כשהביס את מתחרו לכתר אדולף מנסאו.[5] בעשר שנות שלטונו עד רציחתו ב-1308, נשמר שקט יחסי בין האימפריה לקהילות השווייצריות, וזאת למרות מתחים גוברים ובמרכזם מרות רוחם של האיכרים המקומיים נגד פטירת המנזרים שבשטחם מתשלום מסים על ידי בית הבסבורג.[6]
לאחר רציחתו של אלברכט הראשון, היינריך מלוקסמבורג, נבחר למלך האימפריה הרומית ה"קדושה". היינריך חידש את ההכרה באמנת הזכויות של אורי, שווייץ, ואונטרוולדן, ויחד עם זאת מינה נציג מטעמו שישלוט על משולש הקנטונים, מהלך שניתק אותם משליטת בית הבסבורג.[7] עם מותו של היינריך, תוך כדי מאבקם לשלטון של בניו של אלברכט הראשון, הדוכסים פרידריך ולאופולד מאוסטריה, נגד הדוכס לוודויג מבוואריה עליונה, שלטון בו זכו ב-1314, החל המרד של הברית השווייצרית נגד בית הבסבורג שחששו מביטול החופש השלטוני שניתן להם.[8]
בליל 6 בינואר 1314, לוחמים משווייץ תחת הנהגתו של המושל המקומי (Landamann) וורנר שטאופכר תקפו את מנזר איינזידלן שהיה תחת חסות בית הבסבורג, ולקחו את הנזירות כבנות ערובה.[9] בית הבסבורג ראו בהתקפה זו של השווייצרים הכרזת מלחמה והחל להתכונן למערכה נגדם, כאשר במקביל הם החילו עליהם את חרם האימפריה.[10]
הקרב
במהלך סתיו 1315, הדוכס לאופולד, אחיו של המלך פרידריך, איגד סביבו צבא בארגאו שבצפון שווייץ, צבא אשר גודלו שרוי במחלוקת היסטוריונים, והחל בהכנות לתקיפת הברית השווייצרית. יוהאנס ויטודוראנוס מווינטרתור, המתעד האמין ביותר של קרב מורגרטן, כתב אודות הדוכס לאופולד וצבאו: "אנשי הצבא הזה התאחדו סביב מטרה אחת, והיא להכניע ולהשפיל את אותם איכרים שהתבצרו בין הרים וחומות".[11]
הדוכס לאופולד וחייליו יצאו לקרב עם ציפייה לניצחון קל. הוא תכנן לתקוף את שווייץ מעל מעבר סאטל תוך שהוא מגיע עם כוחו העיקרי ממרומי רכס מורגרטן מדרום, כאשר במקביל כוח משני יתקוף את אונטרוולדן. במקביל, אנשי הקונפדרציה השווייצרית, אשר תבעו כעת יותר מתמיד את דרישתם לחסינות מפני האימפריה והתערבותה הפוליטית בשטחם, החלו בהכנות משלהם לקרב.[11] הם היו ידועים בטכנולוגיות הצבאיות הייחודיות להם ובתעוזתם בקרב. הם פיתחו רומחים מיוחדים שהיו יעילים במיוחד בהפלת פרשים מסוסיהם, והיו מתורגלים היטב בטכניקות לחימת גרילה שאיפשרו להם להתמודד בקרב כמעטים מול רבים.[12]
ב-15 בנובמבר 1315, כוחות של שווייץ, מתוגברים בכוחות מאורי ואונטרוולדן, התמקמו במארב מעל למעבר סאטן על מנת להפתיע את הכוחות האוסטרים, תוך שהם בוחרים את האתר בו הקרב עתיד להתרחש בקפידה. האבירים האוסטרים, כבדים ומסורבלים כתוצאה מהציוד הכבד שסחבו, החלו לטפס במעבר, שהיה צר במיוחד, מאגם אאגרי לכיוון רכס מורגרטן. ההיסטוריון וויליאם דניסון מקקראקן מתאר רגע זה כך: "מאחוריהם היה המעבר הצר והתלול שממנו טיפסו, באגף הימני שלהם הייתה תלולית מפרידה, ומשמאלם רכס מורגרטן. כאן היה על הקרב להתרחש, וזאת אם לתיעודים המוקדמים של אותם אירועים כל משמעות".[13]
האוסטרים הופתעו למשמע צעקות הקרב של השווייצרים ממרום רכס מורגרטן, שהחלו לדרדר עליהם סלעים ובולי עץ. השווייצרים ניצלו את גורם ההפתעה ואת ההלם והבלבול ששררו בקרב האוסטרים והחלו לתקוף אותם תוך שהם עטים לכיוונם עם רומחיהם. לאופולד ולוחמיו החלו בנסיגה חזרה לכיוון האגם, שם רובם נטבחו והוטבעו על משקלם הרב במי האגם, כאשר רק מעטים מהם הצליחו לברוח לערי מקלט שהיו תחת חסות אוסטרית.[13]
המעבר במורגרטן נתפס כשטח מפתח בשליטה האזורית משום שיחסית לטופוגרפיה המצויה באלפים השווייצרים הוא אזור נמוך יחסית שאיפשר מעבר של צבאות ושל מסחר. באותו מקום ב-1798 בלם וניצח הצבא של רפובליקת שווייץ את הפלישה הצרפתית. בהתאם, קיבל אתר זה את התיאור "תרמופילאי של שווייץ" בסימן קרב תרמופילאי של מלחמת יוון-פרס מהמאה ה-5 לפנה"ס שנערך במצר יבשתי דומה.[14]
לקרב מורגרטן מקום בספרי הטקטיקה הצבאיים, וזאת משום שהושג בו אחד מהניצחונות הראשונים בימי הביניים של כוח רגלי של איכרים על צבא של אבירים ופרשים, ניצחון שהושג באמצעות יצירתיות בשדה הקרב שהצליחה לייצר עדיפות לכוח הנחות והקטן יותר.[15]
השלכות הקרב
קרב מורגרטן נתפס כקרב העיקרי הראשון בהיסטוריה השווייצרית,[16] וכמערכה שפתחה את המלחמה שבין הקנטונים היעריים עם אוסטריה שנמשכה מעל 150 שנה.[17] ב-9 בדצמבר 1315, פחות מחודש אחרי הקרב, הקונפדרציה של הקנטונים היעריים חידשה את הסכם הליגה מ-1291. לודוויג הבווארי, הידוע גם כלודוויג הרביעי, יריבו של פרידריך למלוכה ושנבחר במקביל אליו כמלך כחלק ממסכת מאבקים בתוך מועצת הבוחרים הנסיכים, הבחין בעוצמה שהפגינו השווייצרים ומיהר לחדש את ההכרה באמנת הזכויות שלהם תוך שהוא מבטל את כל הזכויות של בית הבסבורג על אותם שבטים.[18]
לקונפדרציה השווייצרית החלו להצטרף קהילות וערים מהסביבה - לוצרן (1332), ציריך (1351), ברן (1353, בירתה של שווייץ כיום) היו הראשונות להצטרף. הקונפדרציה אופיינה בשמירה על שלום פנימי (Landfriendenbund) והתחזקה בזכות שדרוג שיתוף הפעולה הכלכלי, הפוליטי והאסטרטגי.[19] חידוש חתימת ההסכם של הליגה השווייצרית מ-1291 ב-1315 לאחר קרב מורגרטן, נחשב כאירוע המכונן של שווייץ אשר ביסס את הגרעין הרעיוני והגאוגרפי שלה עד היום.[20]
ביבליוגרפיה
- "The Gunpowder Revolution, 1300-1500." In The Medieval World at War, edited by Matthew Bennet, by Michael Prestwich, 183-187. London: Thames & Hudson, 2009.
- Bonjour, E., H. S. Offler, and G. R. Potter. A Short History of Switzerland. Oxford: Oxford University Press, 1952.
- Church, Clive H., and Randolph C. Head. A Concise History of Switzerland. New York: Cambridge University Press, 2013.
- McCrackan, William Denison. The Rise of the Swiss Republic; a History. New York, New York: New York, H. Holt and Company, 1901.
- Semple, Ellen Churchill. "Mountain Passes: A Study in Anthropogeography." In Bulletin of the American Geographical Society, 191-203. 3rd ed. Vol. 33. New York, New York: American Geographical Society, 1901.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Bonjour, p. 126
- ^ Bonjour, 1952, p. 71
- ^ Bonjour, 1952, p. 74
- ^ Bonjour, 1952, p. 75
- ^ McCrackan, 1901, p. 118
- ^ McCrackan, 1901, p. 119
- ^ McCrackan, 1901, p. 120
- ^ Church, 2013, p. 27
- ^ McCrackan, 1901, p. 121
- ^ Bonjour, 1952, p. 25
- ^ 11.0 11.1 McCrackan, 1901, p. 123
- ^ Bennet, 2009, p. 186
- ^ 13.0 13.1 McCrackan, 1901, p. 125
- ^ Semple, 1901, p. 196
- ^ McCrackan, 1901, p. 12
- ^ Church, 2013, p. 27
- ^ Bonjour, 1952, p. 8
- ^ McCrackan, 1901, p. 127
- ^ Bonjour, 1952, p. 89
- ^ Church, 2013, p. 2