קרב אפאי
 | ||||||||||||||||||
| חיילים אוסטרלים בחזית המערבית | ||||||||||||||||||
| מערכה: החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 18 בספטמבר 1918 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | אפאי, צרפת | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון של מדינות ההסכמה | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב אפאי היה קרב במלחמת העולם הראשונה שאירע ב-18 בספטמבר 1918, שהתנהל בין הארמייה הבריטית הרביעית (תחת פיקודו של הגנרל הנרי רולינסון) נגד המאחזים הגרמניים בקדמת קו הינדנבורג במסגרת מתקפת מאה הימים. הכפר אפאי נלכד על ידי הדיוויזיה ה-12 של בריטניה באותו הקרב.
רקע
פילדמרשל דאגלס הייג, המפקד העליון של חיל המשלוח הבריטי בחזית המערבית, נמנע מלבצע כל תקיפה עד להסתערות על קו הינדנבורג, בעקבות האבידות הרבות שספג ההרכב הבריטי מקרבות קודמים באותה השנה, מעל ל-600,000 נפגעים מאז מרץ, 180,000 מהם נפגעו בששת השבועות האחרונים. רולינסון נשאר מרוסן בעצתו של הייג ונאלץ להימנע מקרבות כדי להבטיח שחייליו יזכו למנוחה טובה לקראת המתקפה הקרבה בקו. כשהגיעו החדשות על הניצחון של הארמייה השלישית בקרב הוורינקורט, הייג שינה את דעתו. יום לאחר הניצחון בהוורינקורט, ב-13 בספטמבר, הייג אישר את תוכניתו של רולינסון לנקות את עמדות המוצבים הגרמניות בקרקעות הגבוהות לפני קו הינדנבורג והחלו ההכנות.
הקרב
טנקים מעטים סופקו להתקפה, אז הכוחות הבריטיים נאלצו להסתמך על ארטילריה כדי להכין את הדרך להתקפה אבל בגלל שארטילריה תהרוס את אינטרס ההפתעה לא ניתן היה לבצע הפגזה מוקדמת. במקום, 1,488 התותחים הפציצו עם פתיחת חילופי האש ותמכו בחיילי החי"ר בעזרת מטח פגזים, בנוסף לחיילים הייתה זמינות לכ-300 מקלעים. כל שלושת החילות של הארמייה הרביעית לקחו חלק, עם חמישה קורפוסים של הארמייה השלישית באגפם הימני ובאגפם השמאלי הארמייה הראשונה הצרפתית (תחת פיקודו של דבני). המטרה הייתה אזור מבוצר שעומקו כ-4.8 קילומטרים ואורכו כ-32 קילומטרים, אזור זה נתמך על ידי תעלות מגן ונקודות חזקות. הארמייה השנייה והארמייה ה-18 של האימפריה הגרמנית הגנו על אזור זה.
ב-18 בספטמבר בשעה 5:20, החלה ההתקפה והחיילים החלו להתקדם. הסיוע הצרפתי שהובטח לא הגיע, מה שגרם להצלחה חלקית של תשעת הקורפוסים באותו האגף. שלושת הקורפוסים באגף השמאלי נתקלו גם הם בבעיה כאשר תקפו את הביצורים שהוקמו על "הגבעה", אחוזות קלמונט וגילמונט, שהוחזקו בנחישות על ידי חיילים גרמנים, אמנם הכפר נכבש על ידי הדיוויזיה הבריטית ה-12. במרכז, שתי הדיוויזיות האוסטרליות בפיקודו של גנרל ג'ון מונש השיגו הצלחה דרמטית מוחלטת. לדיוויזיה האוסטרלית הראשונה והדיוויזיה האוסטרלית הרביעית, היה כוח של כ-6,800 אנשים ועד סוף אותו היום תפסו 4,243 שבויים, 76 תותחים, 300 מקלעים ושלושים מרגמות תעלה. הם השתלטו על כל המטרות שלהם והתקדמו כ-4.8 קילומטרים על חזית של כ-6.4 קילומטרים. בצד האוסטרלי היו 1,260 נפגעים (265 הרוגים, 1,057 פצועים ו-2 שבויים)[3].
במהלך הקרב 119 חיילים מהגדוד הבריטי הראשון מרדו וסירבו לבצע התקפה שתסייע ליחידה הבריטית הסמוכה. בעקבות נטישה זו של החיילים בשדה הקרב, הואשמו החיילים בעריקה (האשמות כלפיי כל החיילים חוץ מאחד ירדו עם שביתת הנשק).
ההתקפה נפסקה עם ניצחון מדינות ההסכמה, עם 11,750 שבויים ו-100 תותחים שנתפסו[4].
תוצאות
למרות שהניצחון באפאי לא היה הצלחה מסחררת, הוא סימל באופן מובהק את היחלשותם של הכוחות הגרמניים ועודד את מדינות ההסכמה לנקוט בפעולות נוספות במהירות (עם המשך ההתקפות בקרב תעלת סן קנטן) לפני שיוכלו הגרמנים לחזק את עמדותיהם. כישלון שלושת הקורפוסים לתפוס את מטרתם האחרונה (המאחזים הגרמניים בכפרים) פירושו שהכוחות האמריקאים שיהיו מעורבים בקרב הבא (הקרב בתעלת סן קנטן) יתקלו בקושי בעקבות ההתקפה החפוזה לפני הקרב.
בבית הקברות שבעמק דיליש באפאי קבורים כ-158 חיילים מהדיוויציה ה-12 של בריטניה שמתו במהלך הקרב, בבית קברות סמוך שנמצא גם כן באפאי, בית קברות ווד פארם, קבורים אנשים נוספים שמתו במהלך הקרב ובקרבות נוספים שנערכו באזור זה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ The Battles of the Hindenburg Line, The Long, Long Trail
- ^ Bean, C. E. W. (Charles Edwin Woodrow), 1879-1968., The Australian Imperial Force in France during the main German offensive, 1918, St. Lucia: University of Queensland Press in association with the Australian War Memorial, 1983, עמ' 905, 928
- ^ A. G. Butler, עמוד 723
- ^ Battle of Epéhy, Military History Encyclopedia on the Web
24186464קרב אפאי