קרב אמבה אלגי (1941)
 | ||||||||||||||||||
| חיילים הודים באמבה אלגי | ||||||||||||||||||
| מערכה: המערכה במזרח אפריקה במלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 4 במאי 1941 – 19 במאי 1941 (16 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | אמבה אלגי, מזרח אפריקה | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון לבעלות הברית | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
הקרב על אמבה אלגי התרחש במאי 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, חלק מהמערכה במזרח אפריקה. לאחר התבוסה האיטלקית בקרן באפריל 1941, הנסיך אמדאו, דוכס אאוסטה, החזיר את כוחותיו למעוז ההר באמבה אלגי. להר היו גלריות חצובות בסלע כדי להגן על הכוחות המגינים ולהחזיק תחמושת ומחסנים בשפע, והחיילים האיטלקיים חשבו שהם בלתי ניתנים לחדירה. אולם לפי מקורות אחרים, ניתן היה להתקיף בקלות את המבצר הודות למיקומו ולשטח ההררי, אך חסר מזון ומים, כך שהמרשל אנריקו קאוויליה מאוחר יותר מתח ביקורת על הדוכס על שבחר בו לקרב האחרון שלו, וכינה את אמבה אלגי "סלע ללא מים ולא אוכל".
הכוחות הלוחמים
איטליה
לפני הקרב מנו הכוחות האיטלקיים באזור כ-7,000 חיילים, בהם גדוד מקלעים, גדוד ארטילרי (40 תותחי הרים 65 מ"מ 65/17 דגם 1913) וגדוד חי"ר.
בעלות הברית
מספר הכוחות הבריטיים היה 41,000, מתוכם 25,000 חיילים בריטים (הועברו מהודו) ו-16,000 אתיופים. כוחות אלו כללו גם את הדיוויזיה ההודית, חטיבה מדרום אפריקה ויחידות נפרדות נוספות. לאחר כיבושה של דסה, הצטרפה לכוחות בעלות הברית קבוצת גרילה אתיופית.
מהלך הקרב
ההתקפות הראשוניות על הגישות לאמבה אלגי על ידי כוחות בריטיים בפיקודו של מייג'ור-גנרל מיין מצפון, החלו ב-4 במאי לתקוף מהצד המזרחי והמערבי.
הייתה לחימה קשה בשטח ההררי המשונן, אך לחייליו של מיין הצטרפו ב-12 במאי גם הבריגדה הדרום אפריקאית הראשונה של בריגדיר דן פיאנאר, שכבשה את חיל המצב האיטלקי של דסי (20 באפריל) שנמצא 200 מייל (320 ק"מ) דרומית לאמבה אלגי, ועד 14 במאי אמבה אלגי הייתה מוקפת לחלוטין. תקיפה סופית תוכננה למחרת, אך תקיפה של פגז ארטילריה פגעה במזבלה של דלק איטלקי, ושלחה זרם נפט למי השתייה האיטלקים האחרונים שנותרו, ואילצה את חיל המצב לסיים את התנגדותו.
המפקד האיטלקי החל במשא ומתן על הפסקת אש ב-16 במאי 1941. הדוכס מאאוסטה וחיל המצב שלו נכנעו למפקד הבריטי, לוטננט-גנרל סר אלן קנינגהם, ב-19 במאי 1941. הדוכס וחיל המצב זכו לכבוד המלחמה. כניעה זו סימנה את סופה של כל שליטה איטלקית משמעותית במזרח אפריקה, אם כי כמה כוחות מצב ימשיכו להילחם עד 1943.
תוצאות הקרב
חיילים איטלקיים נלחמו באומץ נגד הכוחות המוחלטים של בעלות הברית, אך בהיעדר אספקת מים ומזון, נאלצו להיכנע לכוחות בעלות הברית ב-17 במאי. המפקד המובס, אמדאו, נשללה הזכות לשאת נשק אישי מתוך הכרה בגבורתם של חייליו (אם כי ייתכן שהדבר נבע מהשתייכותו לשושלת המלוכה האיטלקית).
לאחר לכידתו של אמבה אלגי, הקבוצה העיקרית של החיילים האיטלקיים באתיופיה חדלה להתקיים. רק החיילים של פייטרו גאזטרי בדרום המדינה ובקונגו הבלגית (עד 6 ביולי) וגוגלילמו נאסי באזו בגונדר (עד 28 בנובמבר 1941) המשיכו להילחם בכוחות בעלות הברית. ב-5 במאי 1941, לאחר חמש שנות גלות, חזר היילה סלאסי הראשון לאתיופיה. המושל הכללי של מזרח אפריקה האיטלקית ומפקד הכוחות האיטלקיים באזור נכנעו. חלק גדול ממרכז וצפון אתיופיה שוחרר מהשלטון האיטלקי.
בתרבות הפופולרית
הסרט סיירת אמבה אלגי, שצולם ב-1953 על ידי פלאביו קאוואלארה, מהלל את ההגנה האיטלקית מול הבריטים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
33196648קרב אמבה אלגי (1941)