קלמניה
קלמניה הוא מתחם באזור השרון, ששימש בראשיתו כחווה חקלאית שהוקמה בשנת 1927. בשנות האלפיים הוא מקום משכנה של המדרשה לאמנות של מכללת בית ברל ליד כפר סבא.
היסטוריה
חוות קלמניה הוקמה בשנת 1927 על ידי משה גרָדינגר ונקראה על שמו של קלמן אביו. החווה הוקמה על שטח קרקע שבין קלקיליה, טירה והכפר מיסקי. החזון היה להקים משק חקלאי גדול שישמש בעתיד עורף לאספקת תוצרת חקלאית ליישוב העירוני המתפתח.
משה גרדינגר פנה אל ישראל רוקח, מראשי היישוב, ובקשו למצוא לו אדם מתאים שינהל את האחוזה. רוקח המליץ על ברוך בן עזר (ראב), בנו של יהודה ראב ממקימי פתח תקווה. ברוך בן עזר שהיה תלמידו של אהרן אהרונסון ומנהל עבודה בתחנת הניסיונות של אהרונסון הגיש תוכנית סדורה להקמת החווה ולניהולה על פי תורתו של אהרונסון. בתוך שנתיים נטעו מטעים, הוקמה בריכת מים המתמלאת ממי באר שנחפרה במקום, הוקמו מבנים המשמשים כבית מכונות, רפת ובניין מגורים בין שתי קומות. כן הוקמו מטבח וחדר אוכל כדי למלא את צורכיהם של הפועלים. היה זה המשק החקלאי הגדול והמצליח ביותר בארץ במחצית הראשונה של המאה ה-20 והוא פעל כעשור שנים.
ההכנסות העיקריות של החווה, באמצע שנות השלושים, היו בעיקר ממשק החלב. הסיבה לכך היא חוסר היכולת לשווק את ההדרים בגלל המרד הערבי בשנות 1936–1939. כעשר שנים נוהל המשק בידי ברוך ובהמשך, משנת 1944 ועד מכירתו נוהל על ידי בנימין ראב אחיו של ברוך. במשק זה נערכו ניסויים חקלאיים אשר קידמו את פיתוח הענף בארץ ישראל, ובכך היווה מרכז מחקר ופיתוח חקלאי באותה העת, ואף שימש כמרכז לימודי חקלאות ליהודי הארץ, ובהם תלמידי מקווה ישראל. החל משנות ה-30 פעלה במקום מפקדה של פלוגות השדה של תנועת ההגנה, אשר עליהם פיקד יצחק שדה.
בסוף שנות השלושים, חלה גרדינגר והוא החל לחפש קונים לחווה. בשנת 1945 עברה חוות קלמניה לידי מוסדות ההתיישבות העובדת. חלק מהקרקעות עברו לידי הקרן הקיימת לישראל. הקרן הקיימת מסרה חלק מהקרקעות להשלמת המשבצת הקרקעית של מושב צופית. גם מושב שדה ורבורג קיבל קרקעות וכן כמה ממתקני הפרדס ובתי הפועלים.
משה גרדינגר נפטר ב-9 ביוני 1946. בניין החווה שימש במשך שנים כמרכז הכשרה וסמינרים של תנועת העבודה. בהדרגה הפך המקום למוסד חינוכי ללימודי חקלאות ובשנת 1952 צורף למוסד החינוכי בית ברל הסמוך, והפך למרכז חינוכי תרבותי ורעיוני לפועלי ארץ ישראל, ובכך הפך לבית הספר הארצי להכשרת מדריכי נוער של אגף הנוער במשרד החינוך והתרבות. אחרי ויכוחים רבים האם למכור את הבניין למשקיעים פרטיים, החליט המוסד להשאירו בידיו, לשפצו ולמסור אותו לבית הספר לאמנויות ברמת השרון. בשנת 1995 הפך המקום למשכנה של המדרשה לאמנות של בית ברל.
לקריאה נוספת
- אהוד בן עזר: הלילה בו תלו את סרג'נט מורטון. תל אביב, הוצאת ידיעות אחרונות, 1994
- אהוד בן עזר: ספר הגעגועים, אור יהודה, כנרת זמורה ביתן, 2009
- עירית עמית כהן: החידה מאחורי הברושים, ירושלים, הוצאת מאגנס. תשס"ו, ע' 34
- עירית עמית כהן: קלמניה - חוה בשרון, עת-מול: עתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, י"ט (3): 14-15, 1994
- שלמה מוסמן: טירה כפרית בלב הפרדסים, טבע וארץ: כתב-עת לטבע ולידיעת הארץ, כ"ח (4): 45, 1986
- א' ציוני (וילקנסקי): משק מפואר היה ליד זיכרון לברל כצנלסון, העולם, 31.10.1945
קישורים חיצוניים
