קליעה
קליעה היא מיומנות פגיעה במטרה באמצעות כלי ירי או השלכת חפצים מרחוק. כיום הקליעה היא בעיקר מיומנות מלחמתית (קליעה למטרה ברובה) וספורטיבית (קליעה למטרה ברובה אוויר, באקדח אוויר או בחץ וקשת או בכדור).
היסטוריה
הקליעה כמיומנות קיימת מאז המצאת הנשק בתקופת הפרה-היסטורית, כאשר על בני האדם היה להשליך אבנים וחניתות על מנת לצוד בעלי חיים למאכל.
בעקבות המצאת כלי נשק כמו קלע, פגיונות הטלה וגרזני השלכה התפתחה מיומנות הקליעה גם לכלים אלה.
ההתפתחות המשמעותית בתחום הקליעה חלה עם המצאת הקשת: כלי הירי הראשון בכינון ישיר, בו על היורה לכוון את קשתו לנקודה מסוימת במרחב על מנת שהחץ יפגע במטרה. כדי להיות קלע טוב בקשת נדרש היורה לעבור אימונים מרובים ואכן, בעקבות הקשת הוקמו מטווחי קליעה בהם אומנו קשתים באופן מסודר. שיא האימונים בקליעה למטרה בקשת היה בבריטניה (אנגליה וויילס) של ימי הביניים, בה בפקודת המלך הפכה את הקליעה לספורט עממי וכל בן כפר חויב להתאמן באמצעות הקשת הארוכה. ידועים בפולקלור סיפורים על תחרויות ירי במטווחים במסגרת הטורניר האבירי, בהן קשתים יורים במטרות עגולות, עליהן תבנית של טבעות קונצנטריות ובמרכז עיגול, הסיפור הידוע ביותר מסוג זה הוא על הקשת פורע-החוק רובין הוד. בשאר אירופה הועדף השימוש ברובה קשת שדרש פחות אימונים פיזיים והצריך מיומנות של "כוון ולחץ".
עם המצאת הרובה החלו הקשתות להיזנח לטובתו. הרובים הראשונים היו מאד לא מדויקים ולכן הדגש באימונים היה על תפעולם (שהיה מסורבל ומורכב) ופחות על קליעה. כדי שהכדורים בכל זאת יפגעו במטרה סודרו הרובאים במספר שורות צפופות על מנת ליצור מסת אש מספקת כך המטרה תיפגע מאחד הכדורים שנורו. עם עליה בדיוק הרובה והמצאת הרובה מחורק-הקנה (rifle), שבקנהו יש סלילים המגבירים את הדיוק באופן ניכר, התפתחו אימוני הקליעה גם ברובים. בעקבות התפחות זו נכנסו לשימוש גם כוונות מתקדמות יותר, כאשר הנפוצה שבהן הייתה כוונת הברזל המסמתכת על עקרונות פיזיקליים, בליסטיים וגאומטריים יסודיים, ונמצאת עד היום בשימוש על כל כלי הירייה הקלים (מרמת האקדח ועד לרמת המקלע) לצד כוונות אופטיות מתקדמות יותר.
במאה ה-19 החלו גם לאמן כוח מיוחד של רובאים בעלי מיומנות לבצע קליעות מדויקות במיוחד מטווח רחוק, קלעים אלה היו למעשה הצלפים הראשונים. עם חידוש המשחקים האולימפיים התמסד ענף הקליעה כענף ספורט אולימפי.
במהלך המאה ה-20 חל שיפור ניכר בדיוקם של הרובים ובתקופת מלחמת העולם השנייה אימוני הצלפים מוסדו והוקמו בתי ספר להכשרתם. כמו כן, התפתחו רובים ייעודיים לצליפה המציעים דיוק גבוה הרבה יותר ממה שמאפשר רובה רגיל. על רובים אלו ניתן היה להתקין כוונות טלסקופיות, באמצעותן אפשר להבחין בפרטיה של מטרה מרוחקת.
המיומנות של פגיעה במטרה באמצעות ארטילריה (תותח, מרגמה או רקטה) איננה נקראת "קליעה" כי אם "טיווח". הסיבה לכך היא שכלי נשק אלה יורים לטווחים ארוכים במסלולים בליסטיים ומיומנות הפגיעה באמצעותם דורשת כישורים שונים מאלה של הרובאי או הקשת, ולרוב היא תלויה בעבודת הצוות של מספר אנשים ולא בזה של אדם בודד.
ראו גם
טכנולוגיות קליעה
קישורים חיצוניים
- תחרות קליעה כלל צה"לית, ל"ג בעומר תש"י. יומני כרמל מאי 1950 (התחלה 1:36)
- וילרד ק. סמית, למד לקלוע, מערכות 10, ינואר 1942
22602201קליעה