קלייר שנו

קלייר שנו

קלייר לי שנו (באנגלית: Claire Lee Chennault; ‏6 בספטמבר 1893 - 27 ביולי 1958, ניו אורלינס) היה טייס ולוטננט גנרל אמריקני. כקצין בחיל האוויר האמריקני הטיף לחיזוק כוח מטוסי היירוט בחיל. ב-1937 פרש ועסק בייעוץ בענייני תעופה עבור הסינים, שלחמו באותה עת בפלישה היפנית (מלחמת סין-יפן השנייה). בתחילת שנות הארבעים, עוד בטרם ארצות הברית הצטרפה באופן פעיל למלחמת העולם השנייה, שנו ייסד את "קבוצת המתנדבים האמריקנית הראשונה" (1st American Volunteers Group, AVG), שנודעה בשם "הנמרים המעופפים". אלה לחמו כנגד היפנים במלחמת העולם השנייה. הן שנו והן ה-AVG חזרו והצטרפו לחיל האוויר האמריקני ב-1942. לאחר תום מלחמת העולם השנייה שנו נשאר עוד מספר שנים באזור המזרח הרחוק ועסק כאזרח בענייני תעופה בעלי אופי צבאי.

ביוגרפיה

שנותיו המוקדמות ותחילת הקריירה הצבאית

קלייר שנו נולד בקומרס (Commerce) שבטקסס וגדל בלואיזיאנה. בשנים 1910-1909, עת למד באוניברסיטת לואיזיאנה, סיים במקביל גם תוכנית להכשרת קציני מילואים (ROTC - Reserve Officers' Training Corps). בדצמבר 1911 שנו נישא לנל ת'ומפסון (Thompson), ולזוג נולדו במשך השנים ששה בנים ושתי בנות.

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה שנו סיים את בית הספר לקצינים שבפורט בנג'מין הריסון (Fort Benjamin Harrison) בלורנס (Lawrence), אינדיאנה, והופנה לחטיבה האווירית של חיל הקשר האמריקני. במהלך המלחמה שנו למד לטוס במסגרת שירות האוויר, קודמו של חיל האוויר (שהוקם ב-1926), וסיים אימוניו כטייס קרב ב-1922. עד 1923 שירת שנו ביחידה שעסקה בפטרולי גבול. עד 1926 שירת בהוואי, ולאחר מכן באגף הפיתוח של ענף היירוט. בין השנים 1931 - 1936 שירת שנו כאחראי על אגף היירוט בבית הספר לאימוני טיסה של חיל האוויר בשדה התעופה מקסוול שבאלבמה. כן הוביל ואירגן את קבוצת האירובטיקה של פיקוד מטוסי הקרב בחיל האוויר.

המעבר לסין

בשל בעיות שמיעה (שהיו נפוצות בין טייסים באותם ימים) וחילוקי דעות בעניינים טקטיים עם מפקדיו, שנו התפטר או אולץ להתפטר מתפקידו בחיל האוויר, אותו עזב בדרגת קפטן ב-30 באפריל 1937. כאזרח הוא נסע לסין, אליה הגיע ביוני, והצטרף שם לקבוצת אמריקנים שהדריכו את הסינים באימוני טיס. תחילה חתם עם הסינים על חוזה לשלושה חודשים, בשכר של 1,000 דולר לחודש, סכום שווה ערך לכ-15,000 דולר ב-2011, לצורך עריכת סקר על חיל האוויר הסיני. מספר שבועות לאחר בואו פלשו היפנים לסין והחלה מלחמת סין-יפן השנייה. שנו הפך ליועץ לענייני תעופה לממשלה הסינית. בתפקידו זה סקר את לחימת הטייסים הסינים, וכן סייע בתכנון מבצעים ובהקמת "טייסת בינלאומית" המורכבת משכירי חרב זרים. כאשר החל מ-1938 החלו הסובייטים לסייע אף הם יותר ויותר לסינים, עבר שנו לקונמינג כדי לנהל שם אימוני טיסה עבור חיל האוויר הסיני, ולבנותו על פי המודל האמריקני.

הקמת הנמרים המעופפים

בקיץ 1940 פסק הסיוע הסובייטי לסינים. אי לכך, שלחו הסינים את שנו לארצות הברית כיועץ לשגריר הסיני שם, וביקשו מהאמריקנים מטוסים, ציוד לאחזקתם וטייסים. שנו הגיע לארצות הברית בנובמבר. בקשת הסינים אושרה על ידי הנשיא פרנקלין רוזוולט, אלא שארצות הברית לא הייתה באותה עת במצב מלחמה עם יפן ולכן לא יכולה הייתה להענות לבקשה בגלוי. לכן, התארגנו האמריקנים והסינים כך שמשלוח המטוסים והטייסים ייעשה באופן בלתי רשמי. בינתיים גייס שנו מאה טייסים וכ-200 צוותי קרקע ואנשי מנהלה לצורך בניית הכוח האווירי האמור. שנו הניח, בנוסף, את היסודות להקמת כוח מפציצים ולכוח מטוסי קרב נוסף, שלא הגיעו לבסוף לידי ביטוי, כיוון שארצות הברית הצטרפה בסוף 1941 למלחמה באופן רשמי, כצד לוחם פעיל. כן שימש שנו כיועץ לקניית כמאה מטוסי קרב.

הכוח, ששמו 1st American Volunteer Group, (קבוצת המתנדבים האמריקנית הראשונה, AVG), הפליג לבורמה, קיבל את מטוסיו והתאמן.

"הנמרים" בקרב

AVG התבססה משני עבריה של דרך בורמה: שתי טייסות בקונמינג וטייסת אחת במינגאלאדון, לא הרחק מרנגון, בנובמבר 1941. בדצמבר הכריזה ארצות הברית מלחמה על יפן, וב-20 באותו חודש התנגשה ה-AVG לראשונה עם היפנים.

קלייר שנו, מפקד 'הנמרים', במשרדו בקונמינג, מאי 1942

דוקטרינת לחימה

כיוון ששנו שהה זמן רב בסין בעת הקמת "הנמרים המעופפים", אותו ניצל ללמידת אופן הלחימה היפני, על יתרונותיו וחסרונותיו, הוא פיתח עבור ה-AVG שיטות לוחמה השונות מאלו הנלמדות בזרועות האוויר האמריקניות או מאלו של הבריטים, אך המתאימות הן לאויב והן ליתרונו המספרי המתמיד. את טייסיו הוא הנחה להשיג תמיד בטרם קרב יתרון גובה (בכך נעזר רבות ביעילותה של רשת ההתראה הסינית). משיתרון הגובה הושג, עליהם לתקוף תמיד תוך כדי צלילה. משנסיימה הצלילה צריך לצלול שנית על מנת לחמוק בטרם נפתח סיבוב לחימה נוסף באותו קרב אוויר.

מטוסים מן הטייסת השלישית ('מלאכי הגיהנום', Hell's Angels) של 'הנמרים המעופפים', מעל סין. צולם על ידי אחד 'הנמרים', רוברט ט. סמית, 1942

על הקרבות בשבעת החודשים הבאים, ראו הנמרים המעופפים.

חזרה לחיל האוויר

ה-AVG שולבו ביולי 1942 בחיל האוויר האמריקני, ועוד קודם לכן שנו חזר לשרת בחיל האוויר בדרגת קולונל. הוא קודם במהרה לדרגת בריגדיר גנרל. יחד עם זאת, הוא נותר מפקדם של "הנמרים המעופפים" עד לפירוקם, שכן חוזהו עם הסינים נותר בתוקפו.

שנו נותר בזירת פעולתו עם "הנמרים המעופפים": בורמה ודרום מזרח סין. הוא מונה למפקד חיל האוויר ה-14, אך חילוקי דעות עם מפקד הכוחות האמריקניים בזירה, הגנרל ג'וזף סטילוול, שנסובו סביב עניינים טקטיים, יחד עם מנהגו לעקוף את שרשרת הפיקוד, הובילו להתפטרותו בשנית בקיץ 1945.

לאחר המלחמה

עם תום מלחמת העולם השנייה המשיך שנו בסיוע אווירי לסינים. ב-1946 היה ממקימי חברת Civil Air Transport ("תובלה אווירית אזרחית") או Chinese Air Transport ("תובלה אווירית סינית", CAT). החברה רכשה מטוסי תובלה מעודפי בעלות הברית ממלחמת העולם השנייה ועסקה בתובלה אווירית כסיוע לצד המפלגה הלאומית הסינית במלחמת האזרחים הסינית, וכן לצרפתים במלחמתם בהודו-סין כנגד הקומוניסטים. כמו ה"נמרים המעופפים", עסקה החברה בסיוע לגורמים במזרח הרחוק שארצות הברית חפצה ביקרם, אך תחת כסות פרטית, לא ממשלתית.

הוא התגרש מאשתו הראשונה נל לאחר 35 שנות נישואין. לאחר מכן נישא בשנית לעיתונאית צ'ן קסיאנגמיי, אשר שינתה את שמה הפרטי לאנה. לזוג נולדו שתי בנות.

שנו הלך לעולמו, כתוצאה מסרטן הריאות, בניו אורלינס, בשנת 1958.

לקריאה נוספת

• Byrd, Martha, Chennault: Giving Wings to Tiger, Tuscaloosa, University of Alabama Pess, 1987
• Meilinger, Phillip S. U.S. Air Force Leaders: A biographical Tour. Journal of Military History, Vol. 62. No. 4. Oct. 1998. pp. 833 - 870
• Samson, Jack, Chennault, Doubleday, New York, 1987
• Scott, Robert Lee, Jr. Flying Tiger: Chennault of China. Santa Barbara, California: Greenwood-Heinemann Publishing, 1973. מסת"ב 0-8371-6774-4.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קלייר שנו בוויקישיתוף

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24019062קלייר שנו