קלייר מוניס
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה. קלייר מוניס (בצרפתית: Claire Monis; 10 בפברואר 1922 – 25 באוקטובר 1967) הייתה זמרת, שחקנית ולוחמת בתנועת ההתנגדות הצרפתית נגד הנאצים היא הייתה ניצולת שואה וחברה בתזמורת הנשים באושוויץ. לאחר מלחמת העולם השנייה, מוניס הייתה מפיקה של סרטי קולנוע ותוכניות טלוויזיה.
ביוגרפיה
מוניס נולדה ב-10 בפברואר 1922 ברובע העשירי של פריז.[1] הוריה, אברום (כינוי אלברט) מוניס, נגן כלייזמר ואקורדיון וסוזן אייזנשטיין, במקור מרוסיה, שהיגרו לצרפת בתחילת המאה ה-20. הם ברחו מהפוגרומים האנטישמיים ברוסיה. הם נישאו[2] ב-7 במאי 1921 ברובע השמונה-עשר של פריז וקיבלו אזרחות צרפתית בשנת 1928 עם שתי בנותיהם.[3] בני הזוג הקימו חנות רהיטים "Aux Galeries Saint-Maur", שלימים הפכה למפעל לייצור ארונות "Les Meubles Monis".
בשנת 1938 זכתה מוניס בתחרות "music-hall des jeunes", תחרות שאורגנה על ידי הפדרציה הצרפתית של בני נוער קומוניסטים, שהובילה אותה להשתתף עם הקומיקאי פייר דאק בערב הגאלה שהוקדש לנוער.[4] בנוסף, היא השתתפה בקונצרטים ברדיו, בעיקר בתוכניתו של שארל טרנה עבור תחנת Radio Cité.[5][6]
פעילות תנועת ההתנגדות וגירוש
מוניס הייתה לוחמת התנגדות בתנועת ההתנגדות הצרפתית ופעלה ברשת הריגול רובין-באקמאסטר[7] שהוקמה על ידי ז'אק וויל והיא הייתה המזכירה שלו. היא השתמשה במסע ההופעות שלה (סדר שירים ושינויי מילים) כדי ליידע את רשת הריגול שלה.
מוניס נעצרה ב-22 ביוני 1942[8] בפלאס דו-קומבטא מס' 6 בפריז, ונשלחה לכלא פרנס, ולאחר מכן נכלאה ב-10 בספטמבר 1942 במצודת אאוטון.
היא הכריזה על עצמה שאינה יהודיה וניסתה לשווא להשיג תעודת טבילה קתולית. ובכל זאת, המנהל החדש של מעמד העם היהודי (תחת הקומיסריון הכללי לשאלה יהיהודית), אמיל בוטמי, דרש את תעודת הלידה של אביה, שלא ניתן היה לספקה. כתוצאה מכך, מוניס סווגה כ"100% יהודיה",[9][10] ב-22 בדצמבר 1943. היא נשלחה למחנה הריכוז דרנסי[11] לפני שגורשה לאושוויץ[12] בטרנספורט מס. 66 ב-20 בינואר 1944. היא הייתה בת 21. היא ניצלה מהשמדה לאחר שגויסה לתזמורת הנשים של אושוויץ כזמרת בתזמורת בראשות אלמה רוז'ה.[13][14][15] שם היא פגשה נשים צרפתיות אחרות, כולל הלן רודנר ופאני רובק, שגם היא שרדה. כל הניצולים הועברו ב-31 באוקטובר 1944 למחנה ברגן-בלזן, לשם הגיעו ב-2 בנובמבר 1944. המחנה שוחרר ב-15 באפריל 1945 על ידי הצבא הבריטי. מוניס הוחזרה לצרפת במשאית ב-17 במאי 1945 לפריז. היא השיגה את התעודה שלה במסגרת תנועת ההתנגדות.
אחרי המלחמה
ספר מאת פרופסור סוזן איישייד[16] מפרט את מערכות היחסים בין ניצולי התזמורת, כולל הנרטיב של פניה פנלון מ-1976, המנוגד לאלו של ויולט ז'אקו סיברסטין,[17] אניטה לסקר-וולפיש וכן הלנה דוניץ'-ניווינסקה.[18][19]
מוניס פגש את צ'ארלס-אנרי קאהן (1915–1999) ב-1945 בעצרת גאוליסטית ונישאה לו ב-1947 ברובע השמיני של פריז. מנישואים אלה נולדו שני ילדים, אחד מהם היה פיליפ קאהן ב-1952. הם נפרדו ב-1957 והתגרשו ב-1961. מוניס גידל את בנו פיליפ לבדו.
מוניס המשיכה את הקריירה שלה ככנרת וכזמרת (קלאסית, כלייזמר וג'אז) וקיבלה לעיתים קרובות את חבריה מהרזיסטנס ונגנים סביב הפסנתר המשפחתי.
מוות
מוניס נפגעה ממכונית מול חנות הוריה ברחוב 11 Rue du Faubourg du Temple, ברובע האחד עשר של פריז. היא מתה כמה ימים לאחר מכן כתוצאה מתאונה זו, ב-25 באוקטובר 1967 בביתה ברובע השישה-עשר של פריז.[20] היא נקברה ב-27 באוקטובר 1967 בבית הקברות באנייה בפריז.[21] המילים "Mort pour la France" נוספו לתעודת הפטירה שלה בשנת 1977.[22][23]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Table décennale 1913-1922 du 10e arrondissement". le site des archives de la ville de Paris. pp. 3/21. נבדק ב-14 במאי 2021.
{{cite web}}: (עזרה). - ^
"acte de mariage n° 1668 dans le 18e arrondissement de Monis-Aisenstein". le site des archives de la ville de Paris. pp. 29/31. נבדק ב-14 במאי 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "matchID - Moteur de recherche des décès". Deces.matchid.io. נבדק ב-8 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ La fédération des jeunesses communistes de France vous invite au gala de la jeunesse - du music-hall : Pierre Dac, le roi des loufoques et Claire Monis, in le quotidien L'Humanité, édition du 23 novembre 1938.
- ^ Radio-Cité, le poste le plus écouté, vous offre ce soir, in le quotidien L'Intransigeant, édition du 27 juin 1938.
- ^ "Les principales émissions d'aujourd'hui, in le quotidien l'Excelsior". Retronews.fr.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^
"Titres, homologations et services pour faits de résistance". le site du ministère des Armées. נבדק ב-14 במאי 2021.
{{cite web}}: (עזרה). - ^ Serge Klarsfeld - Jean-Pierre Stroweis. "Le Mֳémorial de la Déportation des Juifs de France - en ligne"..
- ^ Joly, Laurent (2006). Vichy dans la "solution finale". Grasset et Fasquelle. ISBN 978-2-24663-841-4.
- ^
Eischeid, Susan (25 ביוני 2016). The Truth about Fania Fénelon and the Women's Orchestra of Auschwitz-Birkenau. ISBN 978-3-31931-038-1.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Archives de la Préfecture de Police de Paris". FRAPP-ID04-004-04..
- ^
"Mémorial de la Shoah". le site du Mémorial de la Shoah. נבדק ב-14 במאי 2021.
{{cite web}}: (עזרה). - ^ "Orchestre des femmes à Auschwitz - Birkenau". Musiques-regenerees.fr. נבדק ב-2021-11-05.
- ^ "Musique dans les Camps de Concentration (Auschwitz)". Musiques-regenerees.fr. נבדק ב-2021-04-16.
- ^ "Orchestre des femmes d'Auschwitz". le blog www.memoiresdeguerre.com d'un anonyme. 21 במאי 2020. נבדק ב-14 במאי 2021.
{{cite web}}: (עזרה). - ^
Eischeid, Susan (25 ביוני 2016). "The Truth about Fania Fénelon and the Women's Orchestra of Auschwitz-Birkenau". p. 43. ISBN 978-3-31931-038-1.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Key Issues of Distortion and embellishment in Fania Fenelon's Playing for Time". Researchgate.net. נבדק ב-8 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Dr. Susan Eischeid Honored with Presidential Excellence Award for Research". Valdosta.edu (באנגלית). 12 באוקטובר 2017. נבדק ב-15 במאי 2021.
{{cite web}}: (עזרה). - ^ Dunicz Niwińska, Helena (2013). "Ones of the Girls in the Band, Museum Auschwitz Birkenau". p. 102. ISBN 978-8-37704-057-7.
- ^ "Registre de la mairie de Paris". Archives.paris.fr.
{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^
"Cimetière de Bagneux - inhumation de Claire Monis". Le site des archives de la ville de Paris. p. 10. נבדק ב-14 במאי 2021.
{{cite web}}: (עזרה). - ^ "Acte de décès -- Mairie de Paris -- acte #1376". Paris.fr.
- ^ Avis du Secrétariat d'Etat aux anciens combattants, décision N°100.348.99.205.EC du 21 février 1977
