קאלושין
 | |
| מדינה |
 פולין |
|---|---|
| פרובינציה |
 מזוביה |
| מחוז | מינסק מזובייצקי |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 2,905 (2006) |
| קואורדינטות | 52°12′N 21°48′E / 52.200°N 21.800°E |
| http://www.kaluszyn.pl | |
קאלושין (בפולנית: Kałuszyn) היא עיירה במחוז מינסק מזובייצקי שבפרובינציית מזוביה בפולין, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.
תולדות היישוב
קאלושין נזכרת מהמאה ה-15, עת הייתה מרכז מסחר ומלאכה ליישובי סביבתה. בשנת 1718 הוענקו לקאלושין זכויות עיר, ונקבעו בה ימי שוק קבועים.
בחלוקת פולין השלישית, בשנת 1795, נכללה העיירה בתחום פרוסיה, ובשנת 1815 נכללה בשטח פולין הקונגרסאית. במהלך המאה ה-19, עת הייתה בבעלות הגנרל רוז'ניצקי, התפתחה העיירה. בשנים 1889 ו-1902 פגעו בעיירה שריפות קשות.
יהודי קאלושין
יהודים ישבו בעיירה עוד לפני שהוכרזה כעיר, ועד אמצע המאה ה-18 היו כפופים לקהילת ונגרוב הסמוכה. בשנת 1920 פרעו ביהודי היישוב חיילי הצבא הכחול ורציחת 28 מהם.
בין מלחמות העולם נמנו בעיירה כ-5,200 יהודים, כשני שלישים מתושביה, והתקיימה בה פעילות של המפלגות היהודיות השונות, תוך קיום בתי ספר עברי, ישיבה ומרכזי הכשרה חלוציים. כמו כן, הייתה העיירה למקום מושבם של אדמו"רים מבית דומברובה רבי אלחנן אונגר (בנו של רבי מרדכי דוד אונגר וחתנו של "השרף ממוגלינצא"), בניו רבי אבי עזרא זעליג ורבי יעקב יצחק, וחתנו של רבי זעליג, רבי נפתלי שפירא. כמו כן פעל בעיר רבי מאיר שלום רבינוביץ, נכדו של "היהודי הקדוש" מפשיסחה.
בשואה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הגיעו לעיירה פליטים יהודים מוורשה, וב-10 בספטמבר 1939 הופצצה בידי הגרמנים, תוך הרג 42 אנשים בה, רובם יהודים. למחרת נכנסו הגרמנים לעיירה, והעלו באש את רוב בתיה, חלקם על יושביהם.
ב-12 בספטמבר 1939, כאשר בוססה השליטה הגרמנית בעיירה, הצעידו אלו את כל יהודיה לכנסייה מקומית, תוך ביצוע מעשי התעללות ורצח בהם בדרך. בכנסייה הוחזקו היהודים כשלושה ימים ללא מזון. לאחר מכן הוכרחו היהודים לאסוף את המתים בסביבת העיירה בעגלות, כאשר הם רתומים להן במקום סוסים. בימים שלאחר מכן רצחו הגרמנים בעיירה כ-1,000 יהודים, ואת האחרים לקחו הגרמנים והפולנים המקומיים לעבודות כפייה, תוך שוד רכושם.
בסוף 1939 הובאו לעיירה למעלה מ-1,000 יהודים שגורשו מפביאניצה ומקאליש, עד שמספר יהודי העיירה הגיע לכ-4,000 איש, ואלו התגוררו בצפיפות רבה במספר בתים מועט בה, תוך תמותה גבוהה שלהם ממחלות. ראש היודנרט בעיירה, הרופא הציוני אברהם גמזו, הוצא להורג לאחר שסירב להיענות לדרישות הגרמנים לספק להם רשימות של יהודים למסירה. כך גם היה באשר לראש הקהילה, ראובן מיכלזון, אשר סירב להיענות לדרישת הגרמנים להסב בית כנסת בעיירה לאורוות סוסים. עד סוף 1939 הוטלו על יהודי העיירה גזירות שונות, ובהן חובת ענידת סרט זרוע.
בקיץ 1940 רוכזו יהודי העיירה בגטו שהוקם בה, בו הועסקו בעבודות כפייה, במסגרתן נרצחו מעת לעת בידי הפולנים והגרמנים. בפברואר 1941 גורשו כ-550 יהודים מהגטו לגטו ורשה, לאחר שעברו חיטוי משפיל. כעבור כשבועיים שולחו לגטו ורשה כ-450 יהודים נוספים מהגטו. באביב 1941 פוצצו הגרמנים את בית הכנסת הגדול בעיירה, והטילו על יהודים מגיל 10 ומעלה בה לרצף במצבות בתי העלמין היהודיים המקומיים את כבישי העיר, ולבנות באבני בתי היהודים את שטח שדה התעופה הסמוך. עם הבאת יהודים נוספים לעיירה, נמנו בה כ-4,000 איש ביוני 1941. כ-300 נערות יהודיות מהגטו נלקחו ממנו בנובמבר 1941 ליעד לא ידוע, ממנו לא שבו.
ב-25 בספטמבר 1942 פשטו שוטרים גרמנים ופולנים על הגטו שבעיירה, וריכזו את כ-3,000 יהודיו בכיכר השוק בה, תוך ירי בחולים בבתיהם ורצח המנסים להימלט. משם, הובלו היהודים לתחנת הרכבת במרוזי, וממנה הוסעו בקרונות משא למחנה ההשמדה טרבלינקה. 30 יהודים בעלי מלאכה שהושארו בעיירה שולחו גם הם לטרבלינקה כעבור זמן קצר.
לאחר ריקון הגטו בעיירה, העבירו אליו הגרמנים כ-2,500 יהודים נוספים ממחנות עבודה ומיישובים בסביבת העיירה. ב-9 בדצמבר 1942 פשטו על הגטו שוטרים גרמנים ופולנים, וכן חיילים אוקראינים ולטבים, ושילחו את כל יושביו לטרבלינקה, תוך רצח יהודים רבים במהלך האקציה.
מכ-5,200 יהודי קאלושין ומאלפי היהודים הנוספים שרוכזו בגטו שהוקם בה שרדו את השואה יהודים בודדים.
קישורים חיצוניים
- ספר יזכור לקהילת קאלושין, בספריית העיר ניו יורק
- קאלושין באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- קלושין (Kałuszyn), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- קאלושין באתר השטעטל הווירטואלי (באנגלית)