קלודיה גולדין

קלודיה גולדין

לידה	14 במאי 1946 (גיל: 78)
פרסים והוקרה	פרס נובל לכלכלה (2023)

קלודיה גולדין (באנגלית: Claudia Goldin; נולדה ב-14 במאי 1946) היא יהודיה אמריקאית, זוכת פרס נובל לכלכלה 2023, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת הרווארד ומנהלת הפיתוח של התוכנית לכלכלה אמריקאית בלשכה הלאומית למחקר כלכלי (National Bureau of Economic Research). כיהנה כנשיאת האגודה האמריקנית לכלכלה בשנים 2013–2014, וב-2016 הוענק לה IZA Prize in Labor Economics בגין "עבודתה לאורך הקריירה בתחום ההיסטוריה הכלכלית של נשים בחינוך ובשוק העבודה". ב-2020 הוענק לה פרס נמרס לכלכלה כהוקרה על "תובנותיה פורצות הדרך לגבי ההיסטוריה של הכלכלה האמריקאית, התפתחות התפקידים המגדריים ומשחק הגומלין בין טכנולוגיה, הון אנושי ושוקי עבודה".

ביוגרפיה

גולדין נולדה בניו יורק ב-1946. למדה בתיכון ברונקס למדע (Bronx High School of Science) ובאוניברסיטת קורנל, וב-1972 השלימה את הדוקטורט בכלכלה באוניברסיטת שיקגו.

תחומי המחקר של גולדין כוללים היסטוריה כלכלית, כלכלת עבודה, כלכלה ומגדר, וחקר הכלכלה בתחומי העבודה, החינוך וכלכלת המשפחה. בין מחקריה האחרונים נמנים: "The Quiet Revolution that Transformed Women's Employment, Education, and Family", המתאר ומנתח שינויים בהשתתפות נשים בשוק העבודה, לאורך המאה העשרים, "The Homecoming of American College Women: The Reversal of the Gender Gap in College" (יחד עם לורנס כץ ואיליאנה קוזיימקו), אשר בו חקרו את העלייה הניכרת בהשתתפות נשים בלימודים אקדמיים, ו"A Pollution Theory of Discrimination: Male and Female Occupations and Earnings", אשר עוסק בפערי שכר בין גברים ונשים.

ב-1990 הפכה גולדין לאישה הראשונה שזכתה לקבל קביעות במחלקה לכלכלה של אוניברסיטת הרווארד. היא משתפת פעולה לעיתים קרובות עם לורנס כץ, אשר בדומה לה הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת הרווארד, ושהוא "בן זוגה למחקר, כמו גם לחייה האישיים".

מחקריה

(2008) “Transitions: Career and Family Life Cycles of the Educational Elite”

בחיבור מחקר זה שיתפה גולדין פעולה עם לורנס כץ. גולדין וכץ בוחנים במחקר זה את המגמה של נשים להינשא וללדת בגילאים מבוגרים יותר, עם הפיכתן למשכילות יותר וכניסתן הגוברת לשוק העבודה. החל משנות ה-70 של המאה ה-20, גל של נשים החל להשקיע משאבים רבים בפיתוח וקידום הקריירה שלהן. הגיל החציוני לנישואים בקרב נשים בוגרות קולג', שעמד על 22.5 שנים, מאז שנות ה-50 של המאה ה-20 ועד ראשית שנות ה-70 של המאה ה-20 (עבור קבוצת הנשים שנולדו משנות ה-30 של המאה ה-20 ועד 1950 בערך), גדל בשתיים וחצי שנים בין 1972 ל-1979 (עבור הנשים שנולדו בין 1950 ל-1955). חלקן של הנשים שטרם ילדו בגיל 40, גדל מ-20 אחוזים, בהתייחס לאלו שסיימו את לימודיהן בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20, לכדי 28%, מכלל אלו שסיימו את לימודיהן בשנות ה-70 של המאה ה-20. נשים בוגרות קולג' הרחיבו מאוד את השכלתן בבתי ספר מקצועיים; למשל, שיעור הנשים בקרב סטודנטים לרפואה או משפטים בשנתם הראשונה ללימודים, עמד על 10 אחוזים ב-1970, אך גדל לכדי 40 אחוזים ב-1990. במחקר, גולדין מספקת תיאור מפורט אודות מצבן של הנשים באוניברסיטת הרווארד בשנות ה-70, ה-80 וה-90 של המאה העשרים. היא הראתה גידול ניכר בשיעור הסטודנטיות, כמו גם גידול משמעותי בשיעור הסטודנטיות שהיו נשואות בתוך שנתיים מסיום לימודיהן לתואר. על אף העובדה שיותר סטודנטיות החלו את לימודיהן באוניברסיטה, ושהן לא התחתנו מיד, שיעור מסיימות התואר שעבדו במשרה מלאה במשך שנה שלמה, בקרב הנשים שסיימו את לימודיהן בשנת 1990, נמוך ב-1.7%, בהשוואה לבוגרות 1970.

(2006) "The Quiet Revolution that Transformed Women's Employment, Education, and Family"

לפני המהפכה השקטה (משנות ה-70 של המאה העשרים עד ימינו), באו מה שגולדין כינתה, שלושה שלבים התפתחותיים: "נשים עובדות עצמאיות" (משלהי המאה ה-19 ועד שנות ה-20 של המאה ה-20), "הקלת המגבלות על נשים נשואות בכוח העבודה" (משנות ה-30 של המאה ה-20 ועד 1950) ו"שורשי המהפכה" (מ-1950 עד 1970). בשלב הראשון, הנשים העובדות היו בדרך כלל רווקות צעירות, אשר עבדו כפועלות ייצור, ככובסות או כעובדות משק בית. נשים אלו החזיקו בידע מועט אודות משמעות עבודתן בהיבט הכולל של ייצור המוצר, ורק מעטות מהן זכו לחינוך ראוי. במעבר לשלב השני, פריון גורמי העבודה של נשים נשואות גדל ב-15.5%, בשל הביקוש הגובר לעובדי משרד והשתתפות נשים ב-High school movement (מונח המתאר את העידן בו נרשמה צמיחה חזקה בתפוצת בתי ספר תיכון ברחבי ארצות הברית, בין 1910 ל-1940). בשלב השלישי היצע כוח העבודה הנשי הפך גמיש יותר ושיפר את תגובתו לשינויים בשכר. בעידן זה, רוב הנשים לא היו המפרנסות העיקריות ומשכורתן נתפסה כ"משכורת שנייה", והן עבדו במשרות צווארון ורוד כמזכירות, מורות, אחיות, עובדות סוציאליות וספרניות. על אף העובדה שהאפשרות לרכישת השכלה גבוהה הייתה קיימת, רוב הנשים לא ביססו קריירות, ופנו ללימודים בקולג' בעיקר במטרה למצוא בן זוג, ולא לצורך הרחבת השכלתן. לטענת גולדין, השינוי בהשתתפות בכוח העבודה הנשי נבע משינויים בגורמים דוגמת אופקי הקידום שראו לנגד עיניהן הנשים, זהות נשית, וגיל הנישואים הממוצע.

במאמרה של גולדין, המונח "אופק" מתייחס לדרך בה נשים תפסו את מעורבותן בכוח העבודה לאורך השנים, בתקופה ההשקעה בהון האנושי, וביחס לשאלה האם מעורבותה של האישה תהיה לטווח הארוך או לטווח הקצר. "זהות" מתייחסת למידת האינדיבידואליות שאישה מוצאת במשֹרתהּ, בעיסוקהּ, או בקריירה שלה. לבסוף, קבלת ההחלטות כרוכה בשאלה האם האישה מחליטה ביחס לכוח העבודה, במשותף עם בן-זוגה, אם היא נשואה או במערכת יחסים ארוכת טווח, או שמא היא תופסת מקום משני שבו הזמן מוקצה על ידי מעורבותו של בן זוגה בהחלטות ביחס לכוח העבודה. מה שהגדיר את "המהפכה השקטה", מלבד שלוש התקופות ההתפתחותיות, היה השינוי שסומן במעבר מקבלת החלטות סטטית לקבלת החלטות דינמית.

על פי גולדין, גורם מפתח למהפכה השקטה היה הפיתוח של טכנולוגיות חדשות לפיקוח ילודה. נשים צעירות נישאו וילדו בשיעור נמוך יותר, אם במדינות שבהן חיו הייתה גישה חוקית מוקדמת לכך. נשים יכלו לדחות את מערכות היחסים שלהן ולהמשיך בפיתוח הקריירה שלהן באמצעות רכישת השכלה גבוהה. גולדין וכץ ציינו כי הגלולה אושרה על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) ב-1960, לשימושן של נשים נשואות. השימוש בגלולה התפשט לנשים צעירות שאינן נשואות בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20, בד בבד עם השינוי החוקי בהגדרת גיל הבגירות. כך, הם מצאו שוני ביחס לממוצע הלאומי של נשים שנולדו בשנים 1930–1965, בהתאם לשאלה אם הן חיו במדינה בה ישנה גישה חוקית מוקדמת לגלולות. היה הבדל של −0.02 ביחס לנישואין בגיל 23, לעומת הממוצע הארצי של 0.41. היה הבדל של −0.07 מהממוצע הארצי של לידה ראשונה בגיל 22. היה הבדל של 0.004 מהממוצע הארצי ביחס לגיל רכישת מקצוע, והבדל של 0.016 מהממוצע הארצי, ביחס להפיכה לעורכת דין או רופאה.

(2001) "Decreasing (and then Increasing) Inequality in America: A Tale of Two Half-Centuries"

גולדין חיברה את המאמר בשיתוף עם לורנס כץ. במאמר זה מחלקים גולדין וכץ את המאה ה-20 בארצות הברית לשתי תקופות. המחצית השנייה של המאה ה-20 נחשבת לתקופה בה התרחב אי-השוויון החברתי, בעוד שבמחצית הראשונה הצטמצם אי-השוויון. הם בחנו, בין היתר, את ה"דחיסה הגדולה" (Great Compression - מושג שטבעה גולדין בצוותא עם רוברט מרגו, ומתייחס לעשור של דחיסות יוצאת דופן בשכר בארצות הברית, החל בראשית שנות ה-40 של המאה ה-20. בתקופה זו, אי-השוויון הכלכלי בין העשירים לעניים, נעשה קטן בהרבה לעומת המצב ששרר בתקופות קודמות) של המשכורות בשנות ה-40 של המאה ה-20, כמו גם רפורמות שיצאו לפועל בתחום החינוך, דוגמת ה-High school movement, בעשור הראשון של המאה ה-20.

(2001) "The Human Capital Century and American Leadership: Virtues of the Past"

במאה ה-20, השקעה בהון האנושי נחשבה בעיני האומות המתועשות כחשובה יותר מהשקעה בהון הפיזי או הטכנולוגי. מאמר זה מציג את הסיבות לכך שארצות הברית השקיעה בהון האנושי באמצעות חינוך על-יסודי, בצורה משמעותית בהרבה משהשקיעו מדינות עשירות אחרות באותה התקופה.

המאמר בוחן את הדרכים בהן התקדם החינוך העל-יסודי בארצות הברית במהלך המאה ה-20, וטוען כי הסיבות העיקריות לקידום החינוך היו אתיקה של שוויוניות (בניגוד למערכת חינוך לאליטות, ששררה ברבות ממדינות אירופה), וגורמים ראשוניים אשר הובילו לחינוך ליברלי, במקום לחינוך מקצועי, רמת תשואה גבוהה על חינוך על-יסודי, ניעות גאוגרפית, ומערכת חינוך מבוזרת.

עם המידות הטובות שתרמו לתבנית החינוך האמריקני נמנות פתיחות, מימון ציבורי, שליטה מקומית, נייטרליות מגדרית, הפרדת הדת מהמדינה ותוכנית לימודים אקדמית. high school movement, שהביאה לכדי ביטוי את המעלות הללו, יצרה קבוצה גדולה יותר של עובדים משכילים שאיפשרה ניידות חברתית וגאוגרפית ותרמה לצמיחה כלכלית פוטנציאלית. לעומת זאת, התבנית החינוכית של אירופה נקבעה על ידי ממשלה מרכזית ונשארה פתוחה פחות בשנות ה-50 של המאה ה-20, תוך התמקדות במתן תוכניות הכשרה לתחומים ולמקצועות טכניים, בצורה של הסדרי לימוד-עבודה לבני נוער בגילאים המבוגרים יותר.

גולדין קובעת כי רבות מהמעלות שאפיינו את מערכת החינוך האמריקנית, בחלק המוקדם של המאה ה-20, עשויות להיתפס כיום כחטאים של ההווה. המערכת הפתוחה והסלחנית, שיצרה בעבר ניידות חברתית וגאוגרפית, נראית כיום כסובלת ממחסור בסטנדרטים מחמירים. שיעורי ההרשמה הגבוהים לבתי ספר תיכוניים, שבעבר נתפסו כראיה לפתיחותה של מערכת החינוך האמריקנית, אינם מרמזים בהכרח על חינוך איכותי. יתרה מזאת, המערכת המבוזרת, שבאמצעותה המחוזות המקומיים המתחרים על התושבים משתתפים בהשקעות חינוכיות שפעם טיפחו את צמיחתם של בתי הספר, עשויה להוביל עתה להבדלים גדולים במימון. בסופו של דבר, המימון הציבורי שאיפשר פעם לכל אחד להצטרף ולכולם ללמוד על בסיס שווה, מציג כעת פערים על בסיס החלוקה בין הערים העניות והעשירות.

(2008) The Race Between Education and Technology

במחקר זה, שכתבה בשיתוף עם לורנס כץ, חקרה גולדין את ההאטה הכלכלית שחוותה ארצות הברית בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20. כץ וגולדין טענו שהיה זה הגידול באי השוויון הכלכלי בסוף המאה ה-20, ולא האטה בגידול בתוצר או התכנסות כלכלית בין אומות, שעמד בשורש הבעיות הכלכליות של ארצות הברית.

פרסים

• פרס קרוליין שואו בל מטעם האגודה האמריקנית לכלכלה לשנת 2005.
• פרס R.R. Hawkins, מחלקת הפרסומים המחקריים והמקצועיים של ה-Association of American Publishers (איגוד המוציאים לאור בארצות הברית) לשנת 2008.
• פרס Richard A. Lester לספר המצטיין ביחסי עבודה ובכלכלת עבודה לשנת 2009.
• פרס נמרס לכלכלה לשנת 2020.
• פרס נובל לכלכלה לשנת 2023.

מחקרים נבחרים

• Goldin, Claudia Dale. Understanding the Gender Gap: An Economic History of American Women. New York: Oxford University Press, 1990, מסת"ב 978-0-19-505077-6.
• Goldin, Claudia Dale and Lawrence F. Katz. The Race Between Education and Technology. Cambridge, Mass.: Belknap Press of Harvard University Press, 2008, מסת"ב 978-0-674-02867-8.
• Glaeser, Edward L. and Claudia Dale Goldin. Corruption and Reform: Lessons from America’s History. Chicago: University of Chicago Press, 2006, מסת"ב 978-0-226-29957-0.
• Bordo, Michael D., Claudia Dale Goldin, and Eugene Nelson White. The Defining Moment: The Great Depression and the American Economy in the Twentieth Century. Chicago: University of Chicago Press, 1998, מסת"ב 978-0-226-06589-2.
• Goldin, Claudia Dale and Gary D. Libecap. Regulated Economy: A Historical Approach to Political Economy. Chicago: University of Chicago Press, 1994, מסת"ב 978-0-226-30110-5.
• Goldin, Claudia Dale et al. Strategic Factors in Nineteenth Century American Economic History: A Volume to Honor Robert W. Fogel. Chicago: University of Chicago Press, 1992, מסת"ב 978-0-226-30112-9.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קלודיה גולדין בוויקישיתוף

• קלודיה גולדין, באתר פרס נובל (באנגלית)
• קלודיה גולדין, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
• קלודיה גולדין, באתר ResearchGate
• קלודיה גולדין, באתר SSRN
• רונית דומקה, כלת פרס נובל לכלכלה ל-2023: קלודיה גולדין מהרווארד, באתר TheMarker‏, 9 באוקטובר 2023
• קלאודיה גולדין מהרווארד זכתה בפרס נובל לכלכלה, באתר ynet, 9 באוקטובר 2023

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39087148קלודיה גולדין