התכנסות כלכלית
התכנסות כלכלית (באנגלית: Convergence) היא השערה מתחום המקרו-כלכלה שלפיה כלכלות עניות יותר, במונחי תוצר לנפש, צפויות לצמוח בקצב מהיר יותר מאשר הכלכלות העשירות יותר ובכך לסגור את הפערים הקיימים ביניהן. לכאורה, בסופו של תהליך ההתכנסות כל הכלכלות אמורות להגיע ליחסים דומים של תוצר לנפש. אחד ההסברים המוצעים לכך שהתכנסות מוחלטת זאת לא מתרחשת במציאות היא שהפערים בשיעורי הצריכה והחיסכון של הכלכלות השונות גדולים מידי לגישור. לפי גישה זאת, התכנסות מוחלטת תתרחש בסופו של דבר בין שתי כלכלות (או יותר) המאופיינות בשיעורי צריכה וחיסכון זהים.
במדינות המתפתחות קיים פוטנציאל לצמיחה מהירה יותר מאשר במדינות המפותחות וזאת משום שיכולת הצמיחה הכלכלית מאופיינת בכך שהיא הולכת ופוחתת במרוצת הזמן עד שהיא שואפת לגבול סופי כלשהו, כלומר לשיעור צמיחה סופי. במדינות המתפתחות, המרחק מאותו גבול צמיחה רחוק יותר ולכן ניתן להדביק את המרחק הזה בקצב מהיר יותר. בנוסף, המדינות העניות יכולות להעתיק אמצעי ייצור ושיפורים טכנולוגיים שכבר פותחו על ידי המדינות המפותחות ובכך לחסוך זמן פיתוח.
בספרות הצמיחה הכלכלית, למושג "התכנסות" יכולות להיות שתי משמעויות: האחת, המכונה גם "סיגמת ההתכנסות" (מהאות הלטינית סיגמא המסמלת במתמטיקה את פעולת הסכימה), מתייחסת לירידה ברמת פיזור ההכנסות בין כלכלות, כלומר להצטמצמות הפערים הקיימים בין הכנסות הפרטים במשק. המשמעות השנייה, המכונה גם "ביתא-התכנסות" (מהאות הלטינית ביתא המסמלת במתמטיקה פרמטר ממשי), היא המשמעות המוזכרת לעיל, דהיינו צמיחה מהירה יותר של כלכלות עניות ביחס לצמיחתן של כלכלות עשירות.[1]
הערות שוליים
- ^ Andrey Korotayev, Julia Zinkina, Justislav Bogevolnov, and Artemy Malkov. Global Unconditional Convergence among Larger Economies after 1998?. Journal of Globalization Studies 2/2 (2011): 25–62.