גריוט
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. |
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
גריוט (בלעז: Griot) הם היסטוריונים, גנאלוגיים, יועצים, דוברים, דיפלומטים, פרשנים, מוזיקאים, מלחינים, משוררים, מורים ומנחי טקסים אשר מקורם במערב אפריקה.
תפקידם הוא לספר את הסיפור השבטי, בניית זהות משותפת, יצירת סיפר לאורו מתחנכים בני השבט וביסוס המסורת השבטית.
הגריוט מעביר את היסטוריית השבט בעזרת ניגון, שירה, ריקוד ולעיתים אף בעזרת משחק. דרך אלו היה מאגד סביבו את בני השבט ובאמצעות נגינתו ושירתו היה מספר במופע שלם את סיפור השבט.
רקע היסטורי
שנים רבות הדעה המקובלת בקרב היסטוריונים הייתה כי לאפריקה אין היסטוריה.
הפילוסוף הגרמני הגל אמר בראשית המאה ה-19: "אפריקה היא היבשת שאינה חלק מההיסטוריה של העולם, שאין בה תנועה או התפתחות". ראייה זו אומצה על ידי היסטוריונים חשובים, אף בתקופה המודרנית. ההיסטוריון הבריטי טרוור רופר אמר: "כיום אין בכלל היסטוריה אפריקאית, ישנה רק ההיסטוריה של האירופאים באפריקה, ואילו השאר שרוי באפלה: ואפלה אינה נושא להיסטוריה". בעיניו, יש להתמקד אך ורק בהיסטוריה של אירופה אשר מסבירה את התפתחות האנושות. כלומר, אפריקה נתפסה כיבשת שהייתה שרויה במצב סטטי, חסר תנועה.
דעות אלו גרמו להיסטוריונים רבים לנטוש את המחקר על אפריקה ולהתעלם ממנה. אחרים, לעומת זאת, לא נטשו את המחקר על אפריקה והוכיחו את טרוור-רופר ודומיו על טעותם[1].
החוסר הגדול במקורות כתובים מתקופות מוקדמות באפריקה נובע מתרבות שונה של העברת ההיסטוריה. בניגוד לתרבות האירופית בה הכתיבה הייתה אמצעי התיעוד והנחלת המסורות והסיפורים ההיסטוריים לדורות הבאים, באפריקה התרבות הייתה של תיעוד בעל פה, באמצעות דקלומים, שירים וסיפורים. בעזרת כך נגלה שפע של תיעוד בעל פה לעיני ההיסטוריונים המאפשר לחקור את ההיסטוריה של אפריקה, דרך בחינת מסורות של סיפורים המועברים בעל פה מדור לדור. במקרים רבים סיפורים ומסורות אלו הועברו בעל פה על ידי אנשים שהיה זה תפקידם הרשמי. במערב אפריקה, בעלי תפקיד זה נקראים "גריוט"[2].
תפקיד הגריוט
על פי פול אוליבר (paul oliver), היסטוריון ארכיטקטורה אנגלי אשר כתב על סוגת המוזיקה האפרו-אמריקנית, "על אף שהגריוט צריך לדעת המון שירים מסורתיים במדויק וללא טעויות, עליו בנוסף להיות מסוגל לייצר מסורת לדורות על פי אירועים עכשווים, מקרים אקראיים והאווירה הכללית באותה התקופה. שנינותו יכולה להיות כבירה והידע שלו על ההיסטוריה המקומית ללא חטא"[3].
אף על פי שלעיתים הם ידועים כזמרי הלל, הגריוט מסוגלים להשתמש במומחיות הקולית שלהם לריכול, ליצירת סאטירה ולפרשנות פוליטית.
עיקר פועלו של הגריוט הוא שימור הזיכרון והמסורת בקרב הקהילה בה הוא חי. הגריוט למעשה היווה בעבר ארכיון חי. הגריוט, נהג לזמר ולשיר שירים מאולתרים לבני ומנהיגי הקהילה אודות אירועי היסטוריים מכוננים. על ידי המילים אשר יוצאות מפיו של הגריוט, העובדות והסיפורים המסורתיים מן העבר לובשים צורה ומקבלים חיים. רבים נוטים להשוות את דמות הגריוט לעץ עתיק או לספרייה מהלכת אשר משמרת את ההיסטוריה. ישנו אף פתגם האומר, כי בכל מלחמה בנוסף לצבא למפקדים ולחיילים, חשוב שיהיה גריוט על מנת שיוכל לספר על אודות המלחמה והקרב. כלומר, ללא נוכחות של גריוט, כל המתרחש בהיסטוריה יכול להיאבד לעד[4].
השורשים של התפקיד
תפקידיו של הגריוט השתנו משבט לשבט ומעת לעת משחר ההיסטוריה ועברו התאמות ושינויים בהתאם לצרכים המקומיים. ההיבטים השונים בתפקיד הגריוט והמשקל שתפסו בכל אזור הושפעו מהמצב הפוליטי והחברתי ששררו בו ולעיתים עברו תהפוכות לאור אירועים היסטוריים שקרו באזור.
התיעוד הכתוב הראשון בו דובר בבירור על הגריוט נכתב במאה הארבע-עשרה על ידי אבן בטוטה, בן הגזע הקווקזי מצפון מערב אפריקה, בכתביו על המסעות שערך ביבשת. לפי אלו, הגריוט שימשו כיועצים מכובדים של השליטים, כמורים של הנסיכים וכדיפלומטים שעסקו במשא ומתן בנושאים רגישים[2].
תיעודים מאוחרים יותר הראו כי באזורים מסוימים תפקיד הגריוט קיבל נופך פוליטי, כך שהגריוט היה מעיין שופר של השליטים בפני העם. בתקופות קדומות יותר הגריוט שימש כהיסטוריון המספר את סיפורי השבט לדורות הבאים במטרה לשמר את המסורות השבטיות ובתקופות מאוחרות יותר הגריוט נתפס כאמן גרידא – נגן, זמר או שחקן[4].
ירישת התפקיד
מרכזיות וחשיבות תפקיד הגריוט בקהילת השבט הייתה גבוהה מאוד. בתוך כך קיבל הגריוט מעמד חברתי משל עצמו. על כן, תפקיד הגריוט עבר מדור לדור, בשושלת משפחתית. כלומר אדם, מוכשר ומתאים ככל שיהיה, אינו יכול להפוך להיות גריוט אם לא נולד ככזה. הגריוט הוא אדם הנולד למשפחה של גריוט והוא גדל אל תוך תפקיד זה מראשית ימיו. כמו כן, אדם שנולד כגריוט לא יכול היה לבחור שלא לשאת על עצמו את תפקיד הגריוט בשבט. לימים, היטשטשו מעט הגבולות ולא רק מי שנולדו לתפקיד זה זכו לבצעו, אלא גם מי שבחרו בכך. כמו כן, תפקיד זה במקור בוצע על ידי בני משפחת הגריוט בלבד ולימים גם בנות המשפחה החלו לקחת חלק במילוי המשימה החברתית[4].
הגריוט בעיני הקהילה
באימפריה המאלית, באמצע המאה ה-14, לכל שליט היה גריוט משלו, שהיה דמות מפתח בחברה. בין תפקידיו של דמות הגריוט היה שימור הלגיטימציה למשילות האצילים. הגריוט, אשר לעיתים אף היווה יועץ פוליטי, חיבר והלחין שירים על אילן היוחסין והשושלת של האצילים ובכך שימר את הלגיטימיות למעמדם בקרב הקהילה. כמו כן, באותה המידה ביכולתו של הגריוט לפגוע במוניטין של דמות הנהגתית בקרב הקהילה על ידי רכילות, סאטירה וביקורת פוליטית, ואף להביא לסיום כהונתו. חשוב להבין כי בעיני הקהילה, רקע, יוקרה ושושלת מהווה קריטריון חשוב בבחירתם אותו. בעיניהם רקע כלכלי הוא קריטי כיוון שהם מעוניינים לקבל נתח מהעושר ומההצלחה של השלטון.
האצילים היו מודעים לכוח השפעת הגריוט על אנשי הקהילה, ולהיותו דמות מפתח ומנהיג חברתי ולכן, נהגו לתת לו מתנות ולגמול לו על פעולותיו. הגריוט היווה דמות חברתית ופעל במסגרת הציבורית ולכן לא הייתה לו מקור פרנסה. אותם התגמולים מאת האצילים, היוו לגריוט את פרנסתו העיקרית ולכן היו קריטיים עבורו[5].
הגריוט היווה דמות מפתח בקהילה ושימש כמנהיג רוחני, חינוכי ואף פוליטי. בנוסף לפועלו בשימור התרבות והמאורעות ההיסטוריים, הגריוט ניחן אף ביכולת אלתור והתייחס לנושאים אקטואליים שקרו בקרב בני הקהילה[6].
מקור השם
מקור השם גריוט הוא נושא מורכב ושנוי במחלוקת בספרות המחקרית בתחום. יש הטוענים כי מקור המילה "גריוט" כלל אינו אפריקני. המחסור במקורות היסטוריים כתובים באפריקה מקשה על היכולת לאשש או להפריך טענה זו. השימוש המודרני הראשון במילה "גריוט" נעשה רק במאה השבע-עשרה על ידי חוקרים צרפתים שתרו ביבשת האפריקאית והשתמשו במילה הצרפתית guiriot. חוקרים מעריכים כי בשלב מסוים, כנראה במחצית המאה השמונה-עשרה לערך, השתנתה המילה ל-griot. השינוי להערכתם הוא תוצאה של טעות דפוס שנעשתה במהלך עריכת הכתבים לפני הוצאתם לאור[2].
מחקרים מודרניים מטילים ספק אם נכון בכלל להשתמש במונח "גריוט" לתיאור בעלי התפקיד המולטי-פונקציונלי הזה בשבט או שמא ישנו מונח מקומי המיטיב לתארם. באזורים מסוימים המונח הרווח הוא jali או jeli. המונח jeli מגיע מן המילה המקורית jeliya, ומשמעותו מוזיקאי. המונח מגיע משבט המנדה (mande), משפחה של קבוצות אתניות ממוצא מערב אפריקאי מן המאה ה-13. המונח jali מגיע מהאימפריה המאלית ומקורו מן המילה השורשית ordjali (אשר משמעותו היא דם).
הנחה נוספת בנוגע לשורשי השם היא כי המילה הגיעה מהמונח הפורטוגזי criado, מונח אשר מתאר, בתרגום חופשי: "הוא אשר אוכל, לומד וחי בביתו של אדוניו". תאוריה זו משקפת את הקשר המסורתי בין הגריוט והאצילים[7].
עמדה אחרת גורסת כי המונח griot לא עושה צדק עם בעל התפקיד משום שאינו בהיר וחד משמעי, שכן תפקיד הגריוט הוא רב גוני ומורכב. הוויכוח באיזה מונח להשתמש נוכח מאוד בקרב בעלי תפקיד זה עצמם והן בקרב חוקרי התחום. בהיבט האטימולוגי, החוקרים מאמינים כי ככל שיתקרבו למציאת מקור המונח, יוכלו ללמוד על המקור הגאוגרפי המדויק של התפקיד. כך לא יצטרכו להסתפק בתיחום מערב אפריקה כאזור בו התחילה תרבות זו, כי אם במדינה ספציפית ואף אזור או שבט ספציפי בה[2].
הגריוט בתרבויות השונות
באימפריה המאלית
האימפריה המאלית, בפסגת כוחה (במאה ה-14) התפרסה ממרכז אפריקה (צ'אד וניגריה של ימינו) ועד מערב אפריקה (מאלי וסנגל בימינו). האימפריה נוסדה על ידי סונדיאטה קייטה (Sundiata Keita), שהישגיו נחגגים במאלי עד ימינו אנו. בפואמה Epic of Sundiata אביו של סונדיאטה קייטה- נארה מאגהאן קונטה (Naré Maghann Konaté) הביא לו גריוט שייעץ לו בזמן השלטון שלו בשם באלה פאסקה (Balla Fasséké), גריוט שנחשב להיות המייסד של שושלת הגריוטים- "הקויטה" (Kouyaté), שעדיין קיים עד עצם היום הזה.
כל משפחה אריסטוקרטית של גריוטים ליוו משפחות מיוחסות של מלכים לוחמים או שליטים בשם ג'אטיגי (jatigi). בתרבות המסורתית גריוט לא יכול להתקיים ללא ג'אטיגי וכך גם הפוך- הג'אטיגי לא יכול להתקיים ללא גריוט. ג'אטיגי כן יכול להלוות את הגריוט שלו לג'אטיגי אחר. לרוב הכפרים היה גריוט משלהם, אשר סיפר את סיפורי הכפר מילודה ועד מוות, חתונות, מלחמות, ציד, רומנים ועוד רגעים משמעותיים רבים אחרים[8].
בחברת המאנדה (mande)
חברת המאנדה, משמע, מדינות בהן יש דוברי שפת המאנדה (השפות המקומיות שהתפתחו במדינות אלה), שכן קשה לתחום מדינות אלה באופן חד משמעי מכיוון שמבחינה גאוגרפית גבולותיה משתנים בהתאם לאמונות דתיות ופוליטיות. ההגדרה במובן הצר יותר מתייחסת למולדת אחת שמרכזה בגבול בין מאלי וגינאה. משם התרחבה לבורקינה פאסו גינאה, סנגל, גמבינה, גינאה ביסאו, סיירה לאון, ליברה, חוף השנהב וגאנה[5].
בחברת המאנדה, הג'אלי (jali) היה היסטוריון, יועץ, בורר, משורר ומספר סיפורים. תפקידם העיקרי היה לשמש כהיסטוריונים אשר שימשו כמשמרי סיפורים עתיקים ומסורות דרך שירה. מסורת הג'אלי עברה מדור לדור, וכך גם היסטוריית החברה. פירוש השם "ג'אלי" הוא דם בשפת המאנינקה. אמונה רווחת הייתה שהם מקושרים לגופים רוחניים בנוסף לגופים חברתיים ופוליטיים. אנשי המאנדה האמינו שבכוח דיבורם של הג'אלי יכלו לשכתב היסטוריה ולחדש יחסים בין אנשים.
על אף סמכויותיו של הגריוט והכוח שהיה להם בזכות תפקידם, היחס שקיבלו הגריוטים במערב אפריקה שלילי למדי. בכתבי תומאס הייל נכתב כי בשל המסורת העתיקה, הגריוטים נתפשים בחברה כאנשים מובדלים, ושייכו אותם למעמד מצומצם משל עצמם. השיוך למעמד הזה הוביל לעיתים לקבורה בעצים בכדי לא לזהם את האדמה. עד ימינו, למרות המאבק המודרני בעמדות בחברה, צאצאים רבים של הגריוטים מתקשים להתחתן עם בני זוג שמחוץ למעמד שנוצר להם[2].
המוזיקה כחלק מתרבות הגריוט
בנוסף להיותם זמרים ופרשנים חברתיים, ברוב המקרים הגריוט הם גם מוכשרים אינסטרומנטאלית. הכלים בהם הם משתמשים הם ה"קורה" (Kora), ה"קסלם" (xalam), הגוג' (goje), הבלפון (balafon) וה-נ'גוני (ngoni).
הקורה (Kora) הוא הכלי המוביל והמשמעותי לרוב במסורת המוזיקלית של הגריוט. הקורה הוא כלי נגינה עתיק בעל 21 מיתרים שזכה לשימוש נרחב במדינות בהן מתגוררים אנשי המאנדה. התיעוד הכתוב הראשון שנמצא בדבר הקורה הוא מסוף המאה השמונה-עשרה, על ידי גבר סקוטי בשם מונגו פארק (Mungo Park), שהיה המערבי הראשון שטייל במדינות דוברי שפת המאנדה. הוא תיאר בכתביו את המוזיקה המקומית כשילוב בין שירים מאולתרים, שירי הלל למי שרק מוכן לשלם, דקלום אירועים היסטוריים או ליווי חיילים לקרב בדקלום מעשי גבורה של אבותיהם. כישורי הגריוט כנגן קורה חשובים להצלחתו בתפקיד לא פחות מכישוריו לספר את ההיסטוריה המקומית[5].
כאמור, הנגינה על הקורה, ועל כלים נוספים, היא מסורת של שושלות הג'לי (jeli) בלבד. ג'לי הוא השם בו מכנים בני המנינקה את אמני המוזיקה והליריקה, שנדדו עם כליהם ושיריהם (בדומה למשוררים הנודדים של אירופה- הבארדים) במערב אפריקה. ג'ליים הם בדרך כלל אמנים שהתמקדו בתחום מסוים והתמקצעו בו במשך חיים שלמים ואף דורות בקרב מספר משפחות מצומצם ברחבי מערב אפריקה. הג'ליה, אמנות הג'לי היא תחום מוזיקה המקושר באופן קרוב לאליטות של המנדינקה, ומוערך על ידי כל. אך ורק לג'לי מותר לנגן על הקורה, הבאלה והקוני (ובמחוזות מסוימים בדון דון ובטאמה), ולשיר על אספקטים מסוימים הנוגעים לחברה ולחיים הפוליטיים של בני המנדה. העולם המוזיקלי-לירי הייחודי אותו יצרו הג'ליים נוגע ומוכר לכל אך נגיש בפועל למעטים. ג'לי "עמוק" נועד להקשבה בלבד על מנת ליצור אצל המאזין השראה לפעול בעולם אך ניתן לעיתים גם למצוא את הג'לי המרקיד וה"קליל" יותר. מדובר בצורה מסוימת של מוזיקה קאמרית המיועדת להינגן בחצר הפתוחה של פטרון או כקונצרט המנוגן באולמות או אצטדיונים בערים הגדולות כיום[9].
השימוש במוזיקה אפשר לעמים היושבים במערב אפריקה לספר את סיפורם מדור לדור ללא צורך בשימוש במילה הכתובה. יתרה מכך, השימוש במוזיקה והפיכת סיפורי ההיסטוריה של הקהילה לטקס בפני עצמו, יצרו סיבה לקהילות להתאגד סביב מספר הסיפורים ובכך חיזקו את הלכידות ביניהם. מכאן שתפקיד הגריוט כמספר סיפורים עונה לא רק על הצורך החברתי של הנחלת המורשת לדורות הבאים, אלא גם כמי שמאגד את הקהילה דרך המוזיקה[10].
דמות הגריוט כיום
כיום ניתן לראות כי תפקיד הגריוט השתנה והפך לתרבותי. אם בעבר הגריוט שימש כמנהיג חברתי ויועץ פוליטי בקהילה בה הוא חי, כיום הגריוט מוכר לא רק בקרב בני השבט שלו אלא במדינות בעולם וזאת בשל התפקיד התרבותי אותו הוא ממלא כיום. הגריוטים נוסעים ברחבי העולם ועיקר עיסוקם כיום הוא ביצוע הופעות. היקף החשיפה שלהם התרחב והם מופיעים בהרבה מדינות. דוגמה לכך הוא טומאני דיאבטה (Toumani Diabaté), שבדומה לנגני גריוט אחרים, הוא צאצא לשושלת עתיקה של נגנים ששורשיה במאלי. בעשרים ושבע השנים האחרונות הוציא כחמישה-עשר אלבומים שהקנו לו פרסום ואהדה רבים גם מחוץ לארצו. אלבומו האחרון הושק בשנה שעברה, והוא כולל דואטים על כלי הקורה יחד עם בנו סידיק. כצאצאים למשפחת גריוט מפוארת, המוזיקה המסורתית של טומאני וסידיקי ממשיכה להתכתב עם מושגים היסטוריים ותרבותיים גם כיום. מעבר לעולם המוזיקה, ניתן כיום לראות את דמות הגריוט בעולם המדיה בין אם זה בסרטים בקולנוע או בסדרות בטלוויזיה.
בנוסף לתפקיד התרבותי, הגריוט כיום, לוקח חלק חשוב בכל טקס דתי ומסורתי. דמות הגריוט נוכחת ומנהלת את הטקס בין אם זה חתונה, לוויה, טבילה וכו'. כאמור, חשיבותם של הגריוטים בעולם המודרני כיום במדינות אפריקה היא עצומה. הם נקראים לכל המפגשים החברתיים והאירועים החשובים במקום מגוריהם, ובחתונות ובטקסי הענקת שם לילוד הם חלק בלתי נפרד מהאירועים עצמם. הם הראשונים שיחזיקו את הרך הנולד והאחרונים שייגעו בגופת הנפטר. כאמור, הגריוט עדין משמש כדמות חשובה בקהילה בה הוא חי, אם כי סמלית וחברתית ולאו דווקא פוליטית. ישנן מדינות אשר מספקות לוויה רשמית לגריוט חשוב שנפטר או מנפיקות בולים לזכרו. דוגמה לכך ניתן לראות במדינה מאלי, אשר לאחר פטירתו של הגריוט בנזומאנה סיסוקו (Banzumana Sissoko) הנפיקה בולים בדמותו.
גם כיום, דמות הגריוט היא דמות ציבורית וחברתית ולכן אין הוא מקבל משכורת חודשית רשמית בכל חודש. בעקבות כך, ניתן לראות כיצד אנשים גומלים לגריוטים על עבודתם בכך שמעניקים להם מתנות כגון כרטיסי טיסה, כסף, מכוניות ובתים. דוגמה נוספת לכך ניתן לראות במעריץ אשר העניק לגריוט מטוס פרטי[2].
הגורמים לשינויים בתפקיד הגריוט
עם כניסתו של המשטר הקולוניאלי למדינות אפריקה החלו להתערער מעמדם של משפחות האצולה והתפתחה יריבות בין האליטות המסורתיות לבין האליטות החדשות אשר נוצרו על ידי בתי הספר הקולוניאליים. בעקבות זאת, משפחות האצולה הסתמכו עכשיו יותר מתמיד על דמות הגריוט. הם הבינו כי מעמדם יכול להתעצם ולעלות רק על ידי תמיכה ולגיטימציה מהעם אשר תגיע בעקבות שבחיו, פעילותיו ופרסומו של הגריוט אודותיהם. אף האליטות החדשות הבינו כי ניתן להשיג כוח ולגיטימציה רק בעזרת הגריוט, והם אכן פנו אל הגריוטים בכדי לחזק את מעמדם. הגריוטים, לא באמת ניהלו קשר ארוך טווח עם אותם אצילים, ולא באמת נחשפו במו עיניהם לשושלת ההיסטורית שלהם. בני הקהילה הבינו כי לא ניתן לסמוך על דבריהם של הגריוטים, וכי דבריהם ושיריהם אינם משקפים את האמת אודות השושלת המשפחתית של אותם אצילים.
כאמור, עמדותיהם וסיפוריהם של הגריוטים באשר לאצילים היו מלווים בעובדות ונתונים שקריים. בעקבות כך, נוצר משבר אמון בין חברי הקהילה לגריוט- אנשי הקהילה הטילו ספק בנוגע לאמיתות סיפוריהם של הגריוטים. דברים אלו הובילו לערעור מעמדו של הגריוט בקרב הקהילה ולביטול תפקידו כדמות מפתח ומנהיג פוליטי בקרב בני קהילתו.
סיבה נוספת אשר גרמה לשינוי בתפקיד הגריוט הייתה העובדה כי כוח ההכרעה ומתן הלגיטימציה למשטר עבר לכוחות הצבאיים עם כניסתו של המשטר הקולוניאלי. עם הופעתן של האליטות החדשות התהליכים והמינויים הפוליטיים בשלטון כבר לא התבססו על שושלת משפחתית. כאמור, באותה העת התפתחו הליכים פורמליים בכל הנוגע למילוי משרות ציבוריות ותפקידי מפתח בחברה. כתוצאה מכך התערער תפקידו של הגריוט, בתור הדמות אשר נותנת לגיטימציה לאצילים בקרב בני הקהילה[2].
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Jhon Reader, "Africa: The Hidden History", The New Work review of books, 1998
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 Thomas Hale, From the griot of Roots to the Roots of Griot: A New Look at the Origins of a Controversial African Term for Bard, Oral Tradition, 12, 1997, עמ' (2). 249-278
- ^ Oliver, Paul, Savannah Syncopators: African Retentions in the Blues, Littlehampton Book Services Ltd, 1970
- ^ 4.0 4.1 4.2 Jhon James, "THE GRIOTS OF WEST AFRICA – MUCH MORE THAN STORY-TELLERS", 2012
- ^ 5.0 5.1 5.2 Schulz, Dorothea, "Praise without enchantment: Griots, broadcast media, and the politics of tradition in Mali", Africa Today, 1997, עמ' 44 (4). 443-64
- ^ אדם רוטברד ואופיר בלום, "קווים לדמותה של הקורה: חלומות, היסטוריה וטומאני דיאבטה", באתר "הארץ", 25/10/2015
- ^ Origin of the Word Griot
- ^ Barbara G. Hoffman, The Roles of the Griot in the Future of Mali: A Twenty-First-Century Institutionalization of a Thirteenth-Century Traditional Institution, African Studies Review 60, 2017-04, עמ' 101–122 doi: 10.1017/asr.2017.8
- ^ Charry, Eric, Hip Hop Africa; New African Music in a Globalizing World, Indiana University Press: Bloomington, Indianapolis, USA, 2012
- ^ Barbara G. Hoffman, Thomas A. Hale, Griots and Griottes: Masters of Words and Music, African Arts 33, 2000, עמ' 16 doi: 10.2307/3337686
29818871גריוט