קונצפטואליזם
במטאפיזיקה, קוֹנְצֶפְּטוּאַלִיזְם היא תאוריה שמסבירה את האוניברסליות של הפרטים כמסגרות מומשגות הממוקמות בתוך המוח החושב. שרויה בין נומינליזם לריאליזם, התפיסה הקונצפטואליסטית ניגשת למושג המטאפיזי של אוניברסליים (אנ') מנקודת מבט השוללת את נוכחותם בפרטים מחוץ לתפיסת הנפש אותם.[1] הקונצפטואליזם הוא אנטי-ריאליסטי (אנ') לגבי אובייקטים מופשטים (אנ'), בדיוק כמו ריאליזם מתון (אנ') (ההבדל ביניהם הוא שהריאליזם המתון מקבל שיש עובדות בלתי תלויות בתודעה לגבי האם האוניברסליים מומחשים).
היסטוריה
פילוסופיה של ימי הביניים
ההתפתחות של הטרמינולוגיה הסכולסטית המאוחרת הביאה להופעתו של הקונצפטואליזם, שנבע מדוקטרינות שנחשבו בעבר לנומינליסטיות. ההבחנה הטרמינולוגית נעשתה על מנת להדגיש את ההבדל בין הטענה כי מעשים מנטליים אוניברסליים מתכתבים עם אובייקטים מכוונים אוניברסליים לבין הפרספקטיבה שפוסלת את קיומם של אוניברסליים מחוץ לנפש. נקודת המבט הקודמת של דחיית האוניברסליות האובייקטיבית הוגדרה באופן מובהק כקונצפטואליזם.
פייר אבלר היה הוגה דעות מימי הביניים שעבודתו מסווגת כיום כבעלת הפוטנציאל הרב ביותר בייצוג שורשי הקונצפטואליזם. השקפתו של אבלר הכחישה את קיומם של אוניברסליים ממשיים בתוך הדברים. ויליאם איש אוקאם היה הוגה דעות מפורסם אחר של סוף ימי הביניים שהיה לו פתרון קונצפטואליסטי למהדרין לבעיה המטפיזית של אוניברסליים. הוא טען שלמושגים מופשטים אין יסוד מחוץ למוח.[2]
במאה ה-17 זכה הקונצפטואליזם לאהדה במשך כמה עשורים במיוחד בקרב הישועים: פדרו אורטאדו דה מנדוסה (אנ'), רודריגו דה אריאגה (אנ') ופרנסיסקו אוביידו (Francisco Oviedo) הם הדמויות הראשיות. אף על פי שהמסדר חזר במהרה לפילוסופיה הריאליסטית יותר של פרנסיסקו סוארס (אנ'), לרעיונותיהם של הישועים הללו הייתה השפעה רבה על הפילוסופיה המודרנית המוקדמת.
פילוסופיה מודרנית
הקונצפטואליזם אומץ במפורש או במרומז על ידי רוב ההוגים המודרניים המוקדמים, כולל רנה דקארט, ג'ון לוק, ברוך שפינוזה, גוטפריד וילהלם לייבניץ, ג'ורג' ברקלי ודייוויד יום - לעיתים קרובות בצורה פשוטה למדי בהשוואה לתאוריות הסכולסטיות המשוכללות.[3]
לפעמים המונח מיושם אפילו על הפילוסופיה השונה בתכלית של עמנואל קאנט, שגורס שלאוניברסליים אין קשר עם דברים חיצוניים מכיוון שהם נוצרים באופן בלעדי על ידי המבנים והתפקודים הנפשיים האפריוריים שלנו.[4]
בפילוסופיה המודרנית המאוחרת, הוחזקו עמדות קונצספטואליסטיות על ידי גאורג וילהלם פרידריך הגל.
פילוסופיה עכשווית
בתקופה עכשווית, פילוסופיה של המתמטיקה של אדמונד הוסרל התפרשה כצורה של קונצפטואליזם.[5]
הריאליזם הקונצפטואליסטי (Conceptualist realism, השקפה שהעלה דיוויד ויגינס (אנ') ב-1980) קובע שהמסגרת המושגית שלנו ממפה את המציאות.
אף על פי שהוא נפרד מהוויכוח ההיסטורי בנוגע למעמדם של אוניברסליים, קיים ויכוח משמעותי בנוגע לאופי הרעיוני של החוויה מאז יציאתו לאור של "השכל והעולם" (Mind and World) על ידי ג'ון מקדואל (אנ') ב-1994.[6] אבן הבוחן של מקדואל היא ההפרכה המפורסמת שווילפריד סלרס סיפק למה שהוא כינה "מיתוס הנתון" (Myth of the Given) - התפיסה שכל ידע אמפירי מבוסס על פריטים מסוימים שהונחו או 'נתונים', כגון נתוני חושים.[7] לפיכך, בדחיית מיתוס הנתון, מקדואל טוען לקונצפטואליזם תפיסתי (perceptual conceptualism), לפיו תוכן תפיסתי הוא מושגי "מהיסוד", כלומר כל חוויה תפיסתית היא סוג של חוויה מושגית. פילוסופיית ההצדקה (אנ') של מקדואל נחשבת לסוג של מסדתנות (אנ'): היא צורה של מסדתנות כיוון שהיא מאפשרת ששיפוטים מסוימים מתחייבים מניסיון, והיא צורה קוהרנטית של השקפה זו מכיוון שהיא טוענת שניסיון יכול להצדיק שיפוטים מסוימים מכיוון שניסיון הוא קונצפטואלי בלתי ניתן להפחתה.
מניע ברור של הקונצפטואליזם העכשווי הוא שסוג התפיסה שממנה נהנים יצורים רציונליים כמו בני אדם הוא ייחודי בעובדה שיש לו אופי קונצפטואלי. מקדואל הסביר את עמדתו:
טענתי בתוקף שהיחס התפיסתי שלנו לעולם הוא מושגי עד להשפעות העולם על יכולות הקליטה שלנו. יש להבין את הרעיון של המושגי שאני מתכוון לעורר בקשר הדוק עם רעיון הרציונליות, במובן זה שזה פועל בהפרדה המסורתית של בני אדם בוגרים, כבעלי חיים רציונליים, משאר בעלי החיים בממלכת בעלי החיים. יכולות מושגיות הן יכולות השייכות לרציונליות של הסובייקט שלהם. אז דרך נוספת לנסח את טענתי היא לומר שהחוויה התפיסתית שלנו חדורת רציונליות. כמו כן, הצעתי, בדרך אגב, שיש לומר משהו מקביל על הסוכנות שלנו.
הקונצפטואליזם של מקדואל, על אף שהוא נבדל למדי (פילוסופית והיסטורית) מהקונצפטואליזם המקורי, שותף לדעה כי אוניברסליים אינם "ניתנים" בתפיסה מחוץ לתחום התבונה. אובייקטים מסוימים נתפסים, כביכול, כבר חדורים במושגיות הנובעת מהספונטניות של הסובייקט הרציונלי עצמו.
היישום הרטרואקטיבי של המונח "קונצפטואליזם תפיסתי" על פילוסופיית התפיסה (אנ') של קאנט שנוי במחלוקת.[8] רוברט האנה (Robert Hanna) טען לפרשנות מתחרה ליצירתו של קאנט המכונה אי-קונצפטואליזם תפיסתי (perceptual non-conceptualism).[9]
קישורים חיצוניים
- Conceptualism, Encyclopædia Britannica. Vol. 6 (11th ed.). 1911.
הערות שוליים
- ^ "Conceptualism." The Oxford Dictionary of Philosophy. Simon Blackburn. Oxford University Press, 1996. Oxford Reference Online. Oxford University Press. 8 April 2008
- ^ "Turner, W. "William of Ockham." The Catholic Encyclopedia. Vol. 15. New York: Robert Appleton Company, 1911. 27 Oct. 2011
- ^ David Bostock, Philosophy of Mathematics: An Introduction, Wiley-Blackwell, 2009, p. 43: "All of Descartes, Locke, Berkeley, and Hume supposed that mathematics is a theory of our ideas, but none of them offered any argument for this conceptualist claim, and apparently took it to be uncontroversial."
- ^ De Wulf, Maurice. "Nominalism, Realism, Conceptualism." The Catholic Encyclopedia. Vol. 11. New York: Robert Appleton Company, 1911. 27 Oct. 2011
- ^ Zahar, Elie (2001). Poincaré's Philosophy: From Conventionalism to Phenomenology. Chicago: Open Court Pub Co. p. 211. מסת"ב 0-8126-9435-X.
- ^ McDowell, John (1994). Mind and World. Cambridge: Harvard University Press. ISBN 978-0-674-57610-0.
- ^ "Wilfrid Sellars".
- ^ "The Togetherness Principle, Kant's Conceptualism, and Kant's Non-Conceptualism" – Stanford Encyclopedia of Philosophy
- ^ Robert Hanna, "Kantian non-conceptualism", Philosophical Studies 137(1):41–64 (2008).
36818696קונצפטואליזם