קונו-הנס פון בות
 | |
| גנרל קונו-הנס פון בות | |
| לידה |
9 באפריל 1884 סאברן, האימפריה הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
22 במאי 1955 (בגיל 71) הביכטסוואלד, גרמניה המערבית  |
| השתייכות |
האימפריה הגרמנית רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1903–1945 (כ־42 שנים) |
| דרגה |
 גנרל חיל הרגלים (ורמאכט) |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-21 מפקד הקורפוס ה-1 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
גנרל קונו-הנס פון בות (בגרמנית Kuno-Hans von Both; 9 באפריל 1884 - 22 במאי 1955) היה מפקד בכיר בוורמאכט שפיקד על כוחות במלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
קריירה מוקדמת
פון בות נולד ב-9 באפריל 1884 בסאברן, שהשתייכה לאימפריה הגרמנית. בשנת 1903 התגייס לצבא הגרמני הקיסרי, והצטרף לרגימנט הגרנדירים ה-89 (הדוכסות הגדולה מקלנבורג-שוורין ה-1). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הועבר לרגימנט הרובאים ה-90 (הדוכסות הגדולה מקלנבורג-שוורין ה-8 - הקיסר וילהלם), ולחם בשורותיו במהלך המלחמה. ב-25 בפברואר 1915 הועלה לדרגת האופטמן, וב-25 בנובמבר 1917 מונה למפקד הגדוד ה-1 של ברגימנט המילואים ה-90. ב-10 במאי 1918 נפצע במהלך הקרבות, וב-25 באוקטובר 1918 מונה לקצין מטה בדיוויזיה ה-226. על פעולותיו בקרבות קיבל את עיטורי הפור לה מריט, צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה, צלב האבירים של מסדר בית הוהנצולרן עם חרבות, אות הפציעה בשחור, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.
לאחר המלחמה הצטרף פון בות לפרייקור, ולאחר מכן הצטרף לרייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. באביב 1920 מונה פון בות למפקד פלוגה ברגימנט הרגלים ה-6, וב-1 באוקטובר 1922 מונה לקצין מטה בדיוויזיה ה-4 של הרייכסווהר. בתחילת שנת 1927 מונה למפקד הגדוד הממונע ה-4, וב-1 באוקטובר 1927 מונה לקצין מטה בפיקוד התותחנים ה-4. ב-1 בינואר 1928 הועלה לדרגת מיור, וב-1 בפברואר 1930 מונה כמדריך בבית הספר לטקטיקה של חיל הרגלים בדרזדן. ב-1 באפריל 1931 הועלה לדרגת אוברסט לוטננט, וב-1 באוקטובר 1931 מונה למפקד הגדוד ה-2 ברגימנט הרגלים ה-5 (הפרוסי). ב-1 בדצמבר 1933 הועלה לדרגת אוברסט. ב-1 בפברואר 1934 מונה למפקד רגימנט הרגלים ה-6, וב-6 באוקטובר 1936 מונה כמפקד בית הספר הצבאי בהנובר. ב-1 בינואר 1937 הועלה פון בות לדרגת גנרל מיור, ב-1 באוקטובר 1938 הועלה לדרגת גנרל לוטננט, וב-10 בנובמבר 1938 מונה למפקד הדיוויזיה ה-21.
מלחמת העולם השנייה
עם פרוץ המלחמה היה פון בות מפקד הדיוויזיה ה-21, ופיקד עליה במהלך הפלישה לפולין כחלק מהקורפוס ה-21 במסגרת הארמייה השלישית, וב-20 באוקטובר 1939 מונה למפקד הקורפוס ה-1. במהלך המערכה על צרפת לחם פון בות עם הקורפוס שבפיקודו כחלק מהארמייה הרביעית, ולאחר מכן כחלק מהארמייה ה-18 במסגרת קבוצת ארמיות B, וב-1 ביוני 1940 הועלה לדרגת גנרל חיל הרגלים.
במהלך מבצע ברברוסה לחם פון בות עם הקורפוס שבפיקודו כחלק מהארמייה ה-18, ולמשך זמן קצר כחלק מארמיית הפאנצר הרביעית ומהארמייה ה-16 במסגרת קבוצת ארמיות צפון, וב-9 ביולי 1941 קיבל על פעולותיו את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל. ב-9 בספטמבר 1942 קיבל פון בות על פעולותיו את עיטור הצלב הגרמני בזהב, וב-1 באפריל 1943 מונה למפקד יחידת האבטחה האחורית של קבוצת ארמיות צפון. בשנת 1944 מונה פון בות למפקד הכוחות הגרמניים במזרח הונגריה, וב-1 ביולי 1944 למפקד יחידת האבטחה האחורית של קבוצת ארמיות דרום אוקראינה. ב-8 באפריל 1945 פרש פון בות מתפקידו, וב-2 במאי 1945 נפל בשבי בעלות הברית.
לאחר המלחמה
פון בות שוחרר מהשבי ב-17 באפריל 1947. לאחר שחרורו התגורר בעיר הביכטסוואלד, עד למותו ב-22 במאי 1955, והוא בן 71 שנים.
קישורים חיצוניים
- קונו-הנס פון בות באתר lexikon-der-wehrmacht בגרמנית
