קולג' לאו בק
 | |
 | |
| מכללה | |
|---|---|
| השתייכות | רפורמים |
| תקופת הפעילות | 1956–הווה (כ־68 שנים) |
| מייסדים | ורנר ואן דר ציל |
| בעלי תפקידים | |
| מנהל | דבורה קהאן-האריס |
| ראש המכללה | אלסדייר ניסבט |
| מיקום | |
| מיקום | איסט אנד 80, לונדון, אנגליה |
| http://www.lbc.ac.uk | |
קולג' ליאו בק הוא מוסד רפורמי במימון פרטי, הנמצא בלונדון ומרכז להכשרת מורים בחינוך יהודי. היא הוקמה על ידי ד"ר ורנר ואן דר ציל בשנת 1956, ומשתייכת לתנועה ליהדות רפורמית. הקולג' קרוי על שם הרב הרפורמי היהודי-גרמני ליאו בק.
הסמכות ל"רבנות" מקולג' ליאו בק מוכרות ברחבי העולם על ידי התנועות הליברליות, הרפורמיות וקונסרבטיביות. נכון להיום, הקולג' הכשיר למעלה מ-170 מנהיגים, ובוגריו מכהנים כראשי קהילות רפורמיות בבריטניה ובעולם כולו. הקולג' היה שחקן מרכזי בהכשרת מנהיגי הקהילות היהודיות של ברית המועצות לשעבר,[1] והוא נמצאת בראש החץ של דיאלוג הדתות האברהמיות בממלכה המאוחדת מזה עשרות שנים. בנוסף לכך הקולג' מכשיר מורים, ומספק ייעוץ חינוכי לבתי ספר לדת ובתי ספר יהודיים.
היסטוריה
לפני הקמת הקולג' לא היה מוסד להכשרת מנהיגים רפורמיים בממלכה המאוחדת, והחפצים בהכשרה כזו קיבלו זאת בארצות הברית או בקולג' היהודי האורתודוקסי שבמדינה (שלימים החליף את השתייכותו והפך למוסד רפורמי אף הוא). בשנת 1956 הקים ד"ר ורנר ואן דר ציל את הקולג', במטרה להכשיר מנהיגים ליברלים ורפורמיים. ורנר ראה את המוסד כממשיך אחרון לבית המדרש הגבוה למדעי היהדות[2] של ברלין ובית המדרש לרבנים בברסלאו,[1] שנחרבו בשואה. זמן קצר לאחר מכן התקבלה הצעתו של ואן דר ציל[3] לקרוא לקולג' על שם מורו, ד"ר ליאו בק.
מיקום
הקולג' שכן במקור בבית הכנסת במערב לונדון והתרחב לבניין חדש באתר בית הכנסת בשנת 1963.[4] בשנת 1981 עבר הקולג' למקום גדול יותר בצפון פינצ'לי, יחד עם מוסדות אחרים בתנועה הפרוגרסיבית (לימים נקרא המקום מרכז שטרנברג).
הקרבה למוסדות הנוספים הובילה לצמיחה משמעותית בפעילות הקולג', שפנתה מעתה גם לפעילויות לקהל הרחב. מחלקת הכשרת המורים של הקולג' התרחבה משמעותית ובסופו של דבר הפכה למוסד עצמאי בשם המרכז לחינוך יהודי (Center of Jewish Education).[1] בשנת 2001 שולב המרכז לחינוך יהודי עם הקולג', והפך לקולג' ליאו בק-המרכז לחינוך יהודי (LBC-CJE).[5]
צוות
בשנותיו הראשונות של הקולג' כמעט כל חברי הסגל היו ניצולי השואה ופליטים מגרמניה הנאצית.[4] בשנת 1972 הפך אלברט פרידלנדר למנהל ובמהלך כהונתו גדל משמעותית מספר הסטודנטים.[1] חברי הפקולטה כללו גם את הרב לואיס ג'ייקובס[6] ואת קארן ארמסטרונג.
בשנת 1985 הפך פרופסור ג'ונתן מגונט למנהל הראשון במשרה מלאה,[5] תפקיד שמילא במשך 20 שנים עד לפרישתו בשנת 2005.[1] הוא הוחלף על ידי פרופסור מארק ספרשטיין בשנה שלאחר מכן. ספרשטיין סיים את כהונתו ביולי 2011 וממשיך ללמד במכללה כפרופסור להיסטוריה יהודית והטפה.
המנהלת הנוכחית (מאז ספטמבר 2011)[5] היא דבורה קאהן-האריס, בוגרת הקולג' ואחת מהמנהיגות הראשונות שהנהיגה סמינר מיינסטרימי.[7]
לעיתים מצטרפים אל סגל המרצים גם פרופסורים אורחים מישראל, ואף כאלו הנמנים עם היהדות האורתודוקסית (כדוגמת פרופסור אבישלום וסטרייך).[8]
ספרייה
בספריית הקולג' 60,000 ספרים, כולל תרומות של ספרים מספריית הוֹכשוּלֵה (Hochschule) לשעבר ומהדורות נדירות רבות.[1]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 Jonathan Romain (2006). "50 Years: An Overview". History. Leo Baeck College. אורכב מ-המקור ב-29 בדצמבר 2012. נבדק ב-4 באפריל 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Adele Berlin and Maxine Grossman (eds) (2012). Oxford Dictionary of the Jewish Religion. Oxford University Press. ISBN 9780199759279.
{{cite book}}:|last=has generic name (עזרה) - ^ "Obituary: Rabbi Werner van der Zyl" (PDF). AJR Information. 39 (6): 9. ביוני 1984.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 4.0 4.1 Hillel Avidan (Spring 2006). "My Student Years at Leo Baeck College". European Judaism. 39 (1): 49–52. JSTOR 41443812.
- ^ 5.0 5.1 5.2 "History". Leo Baeck College. אורכב מ-המקור ב-29 בדצמבר 2012. נבדק ב-3 באפריל 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםNeuberger - ^ Simon Rocker (1 באפריל 2011). "Leo Baeck picks its first woman head". The Jewish Chronicle. נבדק ב-5 בספטמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ אבישלום וסטרייך, באתר המרכז האקדמי למשפט ולעסקים רמת גן
32642339קולג' לאו בק