קוג'יקי
קוג'יקי (ביפנית: 古事記 – תיעוד עניינים עתיקים) הוא הכרוניקה העתיקה ביותר בנמצא של ההיסטוריה של יפן, והיא מתוארכת לראשית המאה ה-8. כרוניקה זו נכתבה על ידי או נו יסומארו, לבקשת הקיסרית גנמיי. זוהי אסופת מיתוסים אליליים העוסקים ביצירת איי יפן ובקאמי. מיתוסים אלה, בלוויית אלה המופיעים בניהון שוקי, מהווים את הבסיס שממנו צמחה דת השינטו.[1]
מבנה
קוג'יקי מכיל מספר שירים הכתובים בכתב סיני, אך הסימניות משמשות סימנים פונטיים, ואין להן משמעות מסוימת, מכיוון שהטקסט נכתב ביפנית של היאמטו, בין סוף המאה ה-7 לראשית המאה ה-8. הוא נחלק לשלושה חלקים: קמיצומאקי (גלגול עליון), נאקאצומאקי (גלגול אמצעי) ושימוצומאקי (גלגול תחתון). הקמיצומאקי מכיל את ההקדמה ומתמקד באלילות גמורה. הנאקאצומאקי פותח בסיפורו של הקיסר ג'ימו, הקיסר הראשון, וסיפור כיבוש יפן, ומסתיים בקיסר ה-15 אוג'ין. רבים מהסיפורים המופיעים בו הם מיתולוגיים, ואינם מקור היסטורי מהימן. מסיבות שאינן ידועות, מופיעים פרטיהם של הקיסרים השני עד התשיעי, אך ייתכן שקיסרים אלה נוספו לחיבור על מנת למלא את החלל בין המלכים האמיתיים לג'ימו. השימוצומאקי סוקר את התקופה מהקיסר ה-16 ועד הקיסר ה-33, ובניגוד לחלקים הקודמים אינו מכיל אזכורים רבים לאלים.
כתבי יד
לקוג'יקי שני כתבי יד: איסֶה ואוּראבֶּה. האחרון מכיל שלושים ושישה טקסטים, כולם העתקים משנת 1522 שכתב אוראבה קננאגה. כתב היד איסה מתחלק בעצמו לשניים: שינְפּוּקוּג'י-בּוֹן (真福寺本) שנכתב ב-1372, והוא הטקסט העתיק ביותר בנמצא, ודוֹקה-בון (道果本). הדוקה-בון נחלק בתורו לשלושה:
- טקסט הדוקה-בון מ-1381; ממנו נותר רק החצי הראשון של הכרך הראשון.
- טקסט הדושו-בון (道祥本) מ-1424; ממנו נותר רק הכרך הראשון, אך הוא מכיל פגמים רבים.
- טקסט השוּניוּ-בון (春瑜本) מ-1426; מכיל כרך אחד בלבד.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Kasulis, Thoms P. Shinto: The Way Home. University of Hawaii Press, 2004. מסת"ב 9780824828509.
- Philippi, Donald L. Kojiki. University of Tokyo Press, 1977. מסת"ב 9780860083207
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: קוג'יקי |
הערות שוליים
- ^ Kasulis, עמ' 72.
