ניהון שוקי
ניהון שוקי (ביפנית: 日本書紀 – דברי ימי יפן), או ניהונגי (日本紀), הוא הספר השני העתיק ביותר בהיסטוריה של יפן הקלאסית. זהו ספר מפורט ומסוגנן יותר מקוג'יקי, העתיק ממנו, והוא משמש כלי חשוב בידי היסטוריונים וארכאולוגים, מפני שהוא מתאר בפירוט את כרוניקות יפן העתיקה, אם כי החלק הראשון שלו נחשב בעיקר מיתולוגי. הספר נערך על ידי הנסיך טונרי, בנו של הקיסר טמו, ב-720, ובסיוע יסומארו פוטו נו אסון.[1]
הספר נפתח בתיאור בתיאור הבריאה היפני ושבעה דורות של יצורים אליליים, וממשיך בתיאור מיתוסים ואירועים היסטוריים עד המאה ה-8. מקובל שהחלק האחרון, שבו תיאור תקופת שלטונם של הקיסרים טנג'י, טמו וג'יטו, הוא תיאור היסטורי מהימן. הספר מתמקד במעלותיהם של קיסרי יפן הטובים, ובמגרעותיהם של אלה הפחות טובים, וסוקר גם קשרים דיפלומטיים עם מדינות אחרות. הוא כתוב בסינית קלאסית, כשם שהיה נהוג במסמכים רשמיים באותה עת. קוג'יקי, לעומתו, כתוב בשילוב של סינית ושל ותעתיק פונטי של יפנית (בעיקר עבור שמות ושירים).
תהליך האיסוף
תורמים
ניתן ללמוד על תהליך איסוף הסיפורים באמצעות ניתוח הסגנון שבו נכתב כל פרק. אף על פי שהטקסט כולו נכתב בכתב סיני, ניתן להבחין בין טקסטים שערכו כותבים יפנים, לבין טקסטים שנכתבו על ידי דוברי סינית כשפת אם.
הפניות
ניהון שוקי מתבסס על מסמכים עתיקים יותר, בעיקר על מסמכים שנשמרו בארמון הקיסר החל מהמאה ה-6. הוא מכיל אף מסמכים וסיפורים שנשלחו משבטים שונים ברחבי המדינה ששירתו את החצר הקיסרית. עם המסמכים עליהם מתבסס ניהון שוקי נמנים טנאוקי וקוקי, המוזכרים בטקסט ואשר נכתבו על ידי הנסיך שוטוקו וסוגה נו אומקו, אולם אלה אבדו בשרפה ב-645.
בתיאור יחסי החוץ, ניתוח טקסטואלי מעלה שהכותבים היפנים התבססו על מספר מסמכים שכתבו מלומדים קוריאנים מממלכת פקצ'ה שעברו ליפן, וזה עולה מהשימוש בשמות מקומות ובשמות מלכים בשפת פקצ'ה.[2]
תקופות שלטון
החלק הראשון של ניהון שוקי, החל בתאריך ההיסטורי של יסוד יפן ב-660 לפנה"ס וכלה ברשימת הקיסרים הראשונים, הוא אגדי או מיתולוגי.[3] עם זאת, אין זה אומר שהדמויות המופיעות בו לא היו קיימות, אלא שאין בנמצא מספיק מקורות על מנת לבסס את המידע כאמת.
תקופות השלטון של קיסרים אלה, או מלכים, שכן יפן הייתה אז ממלכה, אינן ודאיות, וסביר שהמחברים הגזימו במניין שנותיהן על מנת להדגיש את המוצא העתיק של המשפחה הקיסרית, ולתת להן משמעות נומרולוגית. למשל, שנת היסוד 660 לפנה"ס נבחרה, ככל הנראה, מכיוון שבלוח השני הטאואיסטי שנה זו היא שנת "שין-יו", או שנה המתאימה להפיכות. מחברי ניהון שוקי קבעו ששנת 600 לספירה היא שנת הפיכה גם כן בעקבות הרפורמות של הנסיך שוטוקו, ומכיוון שהלוח הטאואיסטי פועל ביחידות זמן בנות 21 מחזורים בני שישה חלקים, ספרו המחברים 1260 שנה לפני השנה 600 והגיעו לשנת 660 לפנה"ס.
שמונה מלכים לא מתועדים
בפרק הרביעי של ניהון שוקי מופיעים שמונה מלכים רק במניין שנות חייהם ושלטונם, שנת הפיכתם ליורשי עצר, שמות המלכות ומקום קבורתם. מלכים אלה נקראים "קֶשי האצ'ידאי" (欠史八代, שמונה דורות ללא היסטוריה) מכיוון ששמם לא נקשר באגדות ובסיפורים. ייתכן שמלכים אלה נוספו לחיבור על מנת למלא את החלל בין המלכים האמיתיים לג'ימו, הקיסר הראשון של יפן.
לקריאה נוספת
- Aston, William G. Nihongi: Chronicles of Japan from the Earliest Times to AD 697. Cosimo, Inc., 2008. מסת"ב 9781605201443.
- Sakamoto, Tarō. The Six National Histories of Japan. UBC Press, 1991. מסת"ב 9780774803793.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ניהון שוקי |
הערות שוליים
25769236ניהון שוקי