קהילת יהודי סוקולוב פודלסקי
הקהילה היהודית בסוקולוב פודלסקי שבפולין התקיימה החל מ-1424 עד להשמדתה בשואה.
תולדות הקהילה[1]
ראשית הקהילה
סיפור חייהם של האוכלוסייה היהודית בעיירה נמשך למעלה מ-700 שנים, בו התקיים אורח חיים יהודי. אותו אורח חיים יהודי היה זהה לקהילות רבות בעיירות נוספות ברחבי פולין.
סוקולוב רכשה את מעמדה כעיירה בשנת 1424, וכבר באותם ימים הייתה אוכלוסייה יהודית האזור. כמו בעיירות רבות בפולין, לאוכלוסיות היהודיות הייתה שפה, דת, ספרות, מוזיקה ואף חוקים משלהם.
בית הכנסת הראשון בסוקולוב נבנה בשנת 1650.
התפתחות הקהילה
עד שנת 1650 לא נמצא הרבה עדויות באשר לחיי הקהילה היהודית. בשנה זו היהודים קיבלו זכויות שונות להיות בעלי מקצוע כגון סוחרים ובעלי מלאכה, על ידי בוגוסלב ראדזיוויל, הבעלים של העיירה. הם היו אוכלוסייה משכילה מאוד - הן גברים והן נשים – הם שלטו בשפה הפולנית כמו בשפת האם שלהם- היידיש. בסוקולוב הייתה באותם ימים אוכלוסייה חסידית גדולה.
בית הכנסת החדש נבנה ברחוב דלוגה, בשנת 1845. הבניין הזה עדיין קיים כיום, אם כי עכשיו הוא משמש בתור חנות בגדים. אחד הרבנים המפורסמים ביותר בסוקולוב היה יצחק זליג מורגנשטרן (1866–1939).
עם תחילת המאה ה -20, המצב הכלכלי הפך את החיים בסוקולוב לקשים מאוד. היו שביתות רבות שפעלו על ידי עובדים קתולים ויהודים. אנשים רבים עבדו 14–16 שעות ביום בבתי חרושת, על מנת להרוויח כסף שהספיק בקושי להאכיל את משפחותיהם. במפעל הסוכר בסוקולוב, אשר נוהל על ידי אדם קתולי שהמיר דתו מן היהדות, ולכן יהודים נמנעו מלעבוד שם. במהלך תקופה זו, אזרחי סוקולוב רבים, יהודים ופולנים כאחד היגרו לארצות הברית ולמערב אירופה בכדי לשפר את סיכוייהם לפרנסה כלכלית.
בין מלחמות העולם
על אף המצב הכלכלי בשנת 1930, היהודים בעיירה היוו כ -60% מתושבי העיירה כולה, הם מנו כ־5000 יהודים. היהודים היו בעיקר חייטים, אופים, סנדלרים, חנוונים, וסוחרי בקר. בין שתי מלחמות העולם, היה תיאטרון יהודי בסוקולוב, שתי ספריות יהודיות וקבוצת ספורט - הפועל. בשנת זו גברה המצוקה כלכלית בד בבד עם הגברת האנטישמיות. בעידודה של הממשלה הלאומית החדשה של פולין תושבי העיר מנעו מהיהודים לעבוד. לעיתים, המשטרה מלובלין נקראה לסוקולוב על מנת להגן על היהודים מפני פעולות האוכלוסייה המקומית אשר הרשויות המקומיות בסוקולוב תמכו בפעולותיהם. החיים היהודיים בסוקולוב השתנו לחלוטין ברגע שמלחמת העולם השנייה החלה.
אישים מרכזיים בתולדות הקהילה
רבנים
- רבי משה צבי וינגרטן שימש כרב העיר עד שנת ה'ת"ר[2], נאלץ לעזוב בעקבות הלשנה ועבר לכהן ברבנות שדליץ, אך המשיך לשמור על קשר עם הקהילה בסוקולוב. מהתקופה בה כיהן כרבה של סוקולוב סופרו אודותיו כמה מעשי מופת. רבי משה צבי ביסס מקורות הכנסה לקהילה היהודית בעיר על ידי הטלת מיסים על שחיטה כשרה, יין לקידוש, שמרים וקמח. חובת המס נשארה גם לאחר שעזב את רבנות העיר.
- הרב יצחק זליג מורגנשטרן (1866-1939) שכיהן גם כרבה הרביעי של קוצק. בשנת 1924, ביקר הרבי בירושלים, צפת, חברון, טבריה ותל אביב. הוא היה מומחה רפואי, ודיפלומט פוליטי. תמך ציבורית בהתיישבות המחודשת בארץ ישראל. הוא ניהל את הישיבה בסוקולוב, ותלמידים הגיעו מכל רחבי פולין וממקומות אחרים באירופה על מנת ללמוד בה.
מוסדות מרכזיים בקהילה
מוסדות לימוד
בסוקולוב פודלסקי היו כמה חצרות חסידים. ילדי הקהילה למדו בחדר המסורתי ובתלמוד תורה, בבית הספר "יבנה" של "המזרחי" ובבית הספר היסודי הממלכתי, ובנות למדו בבית הספר של רשת "בית יעקב".[1]
גורל יהודי הקהילה בשואה
הקמת הגטו
בשנת 1939 הנאצים הקימו גטו בסוקולוב, אשר פקד על כל היהודים להתרכז באותו המתחם אשר היה בשני הרחובות אשר סבבו את בית הכנסת המרכזי, ודחסו כ -5,000 בני אדם לתוכו. הגטו נודע בתנאי המחיה הירודים באופן קיצוני - צפיפות רבה, רעב ומחסור, הגבלות בלתי אפשריות, חשיפה להתעללויות, תנאי היגיינה ירודים ועוד. חלק ניכר מיהדות אירופה ניספה עוד בשלב הגטאות. לאלה ששרדו את הגטאות, היה הגטו תחנת מעבר בדרך לגורל קשה יותר במחנות ההשמדה.
בקיץ 1941 הגטו נסגר בבטון ולבנים והיה בלתי ניתן לצאת. מאוחר יותר, 2000 פליטים מלודג' וקליש הוכנסו בכח לגטו זה. רעב ומוות היה לרוב.[1]
השמדת הקהילה
שנה לאחר מכן, החלו הגרמנים לגרש יהודים אל יעד בלתי ידוע. בין ה-22 בספטמבר 1942 (יום אחרי יום כיפור) וה-25 בספטמבר 1942, תושבי הגטו נאלצו להתרכז בכיכר העיר. רבים ניסו לברוח אבל נורו על לידי הנאצים או על ידי פולנים אשר שיתפו פעולה עם הנאצים. במהלך אותם ארבעה ימים, 5,800 יהודים הובלו בקרונות בקר אטומים לטרבלינקה, שם נרצחו עם הגעתם.
רוב הקהילה היהודית בסוקולוב הושמדה על ידי הנאצים. היהודים ששרדו יצאו מן העיר לישראל או לארצות הברית. נותרו רק מעטים שזוכרים את העולם היהודי התוסס בעיירת מולדתם, סוקולוב, אשר איננו עוד.[1]
בית הקברות היהודי
בקיץ 1941,הוסרו מצבות בבית הקברות היהודי. חלקם שימשו ליצירת מדרגות ומרפסות בבניין בכיכר השוק של שוובסקי (הם הוסרו משם בשנת 2013) ומדרכות ליד הבניינים שבהם הוצבו הגרמנים.
לאחר המלחמה צמח שם יער אורנים והוקם פארק עירוני. לא נותרה אף אבן אחת שתהיה עדות מוחשית לקיומו של בית הקברות במקום. בשנת 2009, בזכות מאמצי הקהילה היהודית בוורשה, הונחה אבן גרניט באחת מסמטאות הפארק, עליה מונצחת ההיסטוריה של מקום זה ויהודי סוקולוב, בכל שנה ב 22 בספטמבר, יום השנה לחיסול גטו סוקולוב והשמדת יהודי סוקולוב, נאמר עבורם קדיש במקום.[3]
לאחר השואה
לאחר סיום המלחמה חיו בסוקולוב כ98 איש ממוצא יהודי שגרו בעיירה או בסביבה לפני 1939. רובם שהו בבניין אחד. בגלל המצב הכלכלי הקשה, היעדר משאבים כספיים לקיום וחוסר רצונם של פולנים למסור רכוש ליהודים, היהודים מסוקולוב ומהעיירות הסמוכות עזבו את העיר. בנוסף, הם הרגישו שייכות עוד למה ששייך לעולם הישן שנחרב. ברחוב בוז'נצה נותר רק בניין בית המדרש הישן. אבן אחת גדולה נותרה במקום בית הכנסת הגדול מלבד זאת לא נשאר דבר.[4]
לקריאה נוספת
- שמחה פוליקביץ, אין שאטן פון טרעבלינקע חורבן סאקאלאוו-פאדליאסקי, תל אביב תשי"ז.
קישורים חיצוניים
- סוקולוב פודלסקי, באתר השטעטל הווירטואלי
- סוקולוב פודלסקי, באתר יד ושם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 סוקולוב פודלסקי, באתר המכון הבין-לאומי לחקר השואה - יד ושם
- ^ בהקדמת מדפיס מהר"ם צבי - מהדורת ה'תשנ"ה (מכון תפארת התורה), נכתב שכהונתו בשדליץ (אליה עבר מסוקולוב) התחילה בשנת ה'ת"ר.
- ^ Stary cmentarz żydowski w Sokołowie Podlaskim | Wirtualny Sztetl, sztetl.org.pl
- ^ היסטוריה | שטעטל וירטואלית, באתר sztetl.org.pl
29284797קהילת יהודי סוקולוב פודלסקי