קהילת יהודי חוז'וב
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | בית כנסת |
| כתובת | 12 Wolności |
| מיקום | חוז'וב |
| מדינה |
 פולין |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1874–הווה (כ־150 שנה) |
| תאריך פירוק | 1940 |
| חומרי בנייה | לבנים |
| אדריכל | Benno Groetschel |
| סגנון אדריכלי | אדריכלות מורית, נאו-רומנטית |
| מידות | |
| שטח | 360 מטרים רבועים |
| מידע טכני | |
| קיבולת | 402 מושבים באולם המרכזי |
קהילת יהודי חוז'וב, הוקמה בשנת 1865 כקהילה יהודית עצמאית שהתקיימת בעיר חוז'וב (בפולנית: Chorzów, נהגה [ˈxɔʐuf] להאזנה (מידע • עזרה); בגרמנית: Königshütte, נהגה: [ˈkøːnɪçsˌhʏtə], קניגסהיטה; בשלזית: Chorzůw) הנמצאת בשלזיה שבדרום פולין. העיר מהווה חלק מרכזי במטרופולין של שלזיה עילית, שבו כשני מיליון תושבים. בשנת 1939 לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ־2,800 יהודים ולאחריה לא נשאר זכר לקהילה היהודית.[1] בית הכנסת המפואר נהרס עד היסוד ובמקומו נבנה קניון ומרכז בילויים .[2] בית הקברות גם הוא נהרס. המצבות שהיו בו נעקרו והועברו לבית הקברות היהודי בעיר ביטום. כל מתחם בית הקברות היהודי בעיר הפך לפארק לרווחת תושבי העיר .[3]
היסטוריה
היהודים הראשונים הגיעו לחוז'וב בסוף המאה ה-18. בתעודות של הכפר חוז'וב מוזכר ב־1675 לראשונה היהודי יעקב מאירוביץ .[4] בשנת 1790, הועסק מהנדס כרייה סלומון איזאק באזור העיירות זאבז'ה, חוז'וב ורודה שלונסקה שבשלזיה, על פי דרישת משרד הכרייה הגבוה בוורוצלב. הוא היה כורה מוסמך וגאולוג שחיפש מרבצי פחם. בזכות עבודתו התגלו מרבצי פחם עשירים באזור זאבז'ה. [5] אזכורים נוספים של יהודים החיים בחוז'וב היו גם בשנת 1829.
ימים ראשונים
עד לשנת 1854 יהודי חוז'וב היו כפופים לקהילת יהודי ביטום (בויטן). בשנת 1860, כ־600 יהודים התגוררו בעיר. קהילה יהודית עצמאית התארגנה בחוז'וב רק בשנת 1865. עם הקמת הקהילה הוכפפו תחת הסמכות השיפוטית של רבנות קהילת חוז'וב היהודים שחיו בחמישה כפרים הסמוכים לעיר, (Łagiewniki, Hajduk, Świętochłowice, Nowa Wieś Lipin). בעשור הראשון של מאה ה-20 היו בקהילה היהודית כ־270 משלמי מס-קהילה והללו הכניסו לקופתה כשני-שלישים מתקציבה. תקציבו של ועד הקהילה נע בין 33,316 ב־1901 ל־38,583 מארק ב־1913. במקום התקיים בתחילה בית תפילה צנוע, ובין השנים 1873- 1875 נבנה הבית-הכנסת. רבה הראשון של חוז'וב היה הרב ש. גולדנברג, שכיהן בשנים 1890- 1913. בסוף המאה ה-19 פעלו בקהילה חברות הצדקה: חברה קדישא, "חברת נשים" (נוסדה ב־1863), "ארגון של נערות", וכן "חברת עזרה לבעלי-מלאכה יהודים". בשנת 1912 התאחדו כל החברות האלה ל"חברת עזרה" - "אונטרשטיצונגספאריין". בשנת 1907 הייתה בחוז'וב חברת עזרה לעניים ועוברי-אורח יהודים. בשנת 1910 נוסדו במקום ארגונים פוליטיים ותרבותיים. הוקמו סניפים של ההסתדרות הציונית בגרמניה ו"ארגון אזרחי גרמניה בני דת משה", וכן נוסדו אז "האגודה להפצת הספרות וההיסטוריה של העם היהודי" ו"ארגון הנוער היהודי". כבר בשנות השבעים של המאה ה-19 היה במקום בית ספר יהודי יסודי, שבשנת 1873 הועבר לרשות העירייה. [6]
התאחדות קהילות בתי הכנסת בשלזיה העליונה (בגרמנית: Oberschlesische Synagogen-Gemeinden) נוסדה בשנת 1872. קהילת יהודי חורז'וב נכללה גם היא בהתאחדות זו. בשנת 1874 נבנה בית הכנסת הגדול והמפואר בחוז'וב ברחוב וולנושי ( Wolności ) .[7]
עד מלחמת העולם השנייה
עם פרוץ מלחמת-העולם הראשונה עזבו רוב היהודים את חוז'וב לגרמניה. במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1916, פריץ פרידלנדר, יזם יהודי מגלביצה, הקים מפעל חנקן בחוז'וב על בסיס הסכם בין ממשלת גרמניה לבין חברת המניות המשותפות בבוואריה [8] Bayerische Stickstoffwerke A.G.
בשנת 1922 לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, בהחלטת המעצמות, הפכה חוז'וב לחלק מפולין, דבר שגרם לכך שרוב יהודי המקום עזבו לגרמניה. כך הראו יהודי העיר את התנגדותם לשילוב העיר בפולין, עוד בטרם הדיון שנערך בבית הדין של שלזיה עילית ב־20 במרץ 1921. בחוז'וב עצמה הצביעו 31,864 (74.5%) מצביעים שהעיירה תישאר בגרמניה ו- 10,764 (25.2%) מצביעים בעד שילובה בפולין. הקהילה היהודית שהצטמקה בעקבות ההגירה מערבה לגרמניה גדלה בחזרה בעקבות הגירת יהודים מהמזרח, בעיקר מאגן דוברובה, אך גם מאזורי פולין הקונגרסאית לשעבר. היהודים שזה עתה הגיעו נתקלו בקשיים רבים ובחוסר אמון מצד יהודי גרמניה שנשארו בעיר. הם נתפסו כאיום לאור התחרות הכלכלית הגוברת, רבים חששו שהם יפיצו רעיונות פרו-פולניים. באוקטובר 1924, ההגירה והחשדנות האלה הובילו לסכסוך גלוי בין היהודים ממוצא פולני והיהודים ממוצא גרמני, בעיר. היהודים ממוצא פולני ניצחו בבחירת נציגי הקהילה היהודית בחוז'וב, דבר שגרם להתמרמרות והתנגדות עזה עוד יותר מצד המיעוט היהודי מהמוצא הגרמני. קבוצה של 70 יהודי גרמניה העשירים והמשפיעים ביותר עזבה את הדיונים בין שני הפלגים והפסיקה להגיע לבית הכנסת. באותה תקופה מילא את תפקיד הרב היהודי הגרמני, ד"ר גולדשמידט. הוא התפטר מתפקידו בעקבות אירועים אלה. מאותו הרגע נערכו התפילות בבית הכנסת על ידי ד"ר צ'סקל לוין, שהגיע לחוז'וב מקטוביץ'.
התארגנות כלכלית לאחר מלחמת העולם הראשונה
לאחר העברת העיר חוז'וב לפולין בשנת 1922 התיישבו בחוז'וב, כמו בשלזיה כולה, יהודים שהגיעו למקום מרחבי פולין. עם התפתחותה של העיר גדלה גם האוכלוסייה היהודית בחוז'וב. חוז'וב כעיר תעשייתית, שרוב תושביה פועלים ופקידים במפעלי ברזל, כימיה ומכרות פחם, לא הועסקו היהודים במפעלים אלא שהם התפרנסו ממסחר (זעיר ברובו), המלאכה הזעירה והמקצועות החופשיים. כדי לעמוד במצב הכלכלי הקשה בשנות העשרים, הקימו יהודי חוז'וב מספר ארגונים כלכליים ומקצועיים. כך, למשל, בשנת 1927 נוסד "בנק יהודי קואופראטיבי לאשראי", בשנת 1928 הוקם "ארגון בעלי מלאכה", ובשנת 1936 הוקם הארגון "ציונים בעלי מקצוע" ליד ההסתדרות הציונית. הסוחרים הקימו אף הם את אגודותיהם: "אגודת הסוחרים" ו"אגודת הסוחרים הזעירים", שמנתה בשנת 1938 כ־150 חברים.
המשבר הכלכלי הזיק ביותר לסוחרים קטנים ולבתי מלאכה זעירים כגון צורפים וכדומה. הם לא עמדו בתחרות בשוק המצטמצם ופשטו את הרגל במספרים גדולים. במיוחד היה קשה מצבם של המובטלים, שמספרם הלך וגדל. בעצומה שהגישו המובטלים של חוז'וב בשנת 1934 למשרד-העבודה בווארשה הודגש שהם דורשים הפניות לעבודות ציבוריות לכל חבריהם, בלי הבדל דת ולאום. לקראת פסח תרצ"ט נזקקו לקמחא-דפסחא כמה מאות משפחות יהודיות בחוז'וב. לאחר מלחמת-העולם הראשונה התמנה וועד הקהילה היהודית על ידי שלטונות העיר וחידש את פעילותו. באותה תקופה גדלו צורכי הקהילה היהודית בסעד לעניים. לכן הוועד הקציב מתקציבו, שבשנת 1938 שעמד על סך 75,800 זהובים, סך 10,700 זהובים לעניי העיר. בקהילה הוקמו, חברת "גמילות חסדים", וכן "חברת נשים" (שנוסדה, כאמור, בשנת 1863). "חברת נשים" הייתה פעילה במיוחד בתחום הסעד. בשנות השלושים "חברת נשים" ארגנה מטבח, שבו נתנו יום-יום 100 ארוחות-צוהריים חמות לילדים. כן ניתנו מטעמה ארוחות חמות לנזקקים מבוגרים. לקראת החורף אספו חברות הארגון בגדים לנצרכים, ומדי שנה בשנה ארגנו קייטנה לילדים. בשנת 1933, עם עלייתו של היטלר לשלטון, הקימה הקהילה היהודית וועד עזרה ליהודי גרמניה, שפעל עד למלחמת העולם השנייה. הוועד התמקד בעיקר בפליטים מגרמניה שחזרו לחוז'וב. פעיל במיוחד בארגון הסעד היה רב העיר, ד"ר תיאודור קולברג. [9] בגבור סכנת המלחמה בין פולין לגרמניה הנאצית, הקימה הקהילה היהודית ועד ציבורי לגיוס כספים לצורכי הצבא הפולני. יהודי חוז'וב תרמו אז סכום נוסף לרכישת 2 מקלעים.
התארגנות פוליטית
בתקופה שבין שתי המלחמות התקיימה פעילות עניפה של סניפי הארגונים הציוניים שבמקום; משנה לשנה נתרבו תחומי הפעולה של הארגונים וגדל מספר החברים בהם. בבחירות לקונגרס הציוני בשנת 1927 הצביעו 88 מצביעים, ואילו בשנת 1935 כבר הגיע מספר המצביעים ל־752. חלוקת הקולות הייתה כלהלן: בשנת 1927 - "ציונים כלליים" 21, "המזרחי" 5, "התאחדות" 55, "פועלי-ציון" 7; בשנת 1935 קיבלו "הציונים הכלליים" 366 קולות, "המזרחי" 157 ו"הרשימה של ארץ-ישראל העובדת" 229 קולות. בשנת 1938 המזכירות המחוזית של ההסתדרות הציונית של שלזיה העילית קבעה את מושבה בחוז'וב. בין תנועות-הנוער בלט ארגון הנוער העברי "עקיבא", שנוסד בשנת 1929 ובשנת 1935 מנה 120 חברים. מקובלים במיוחד בעיר היו ערבי "עונג שבת" שערך הארגון בעיר. בשנות השלושים נתקיימו בעיר גם ארגוני-נוער אחרים: "בני ציון", "גורדוניה", "השומר הדתי". בעיר פעל גם התא של "בני ברית". הסניף המקומי של ויצ"ו, אחד הגדולים באזור, שיתף פעולה עם "חברת הנשים" שבעיר, בתחומים רבים של עשייה חברתית-ציבורית הרצאות, קורסים שונים, התעמלות לנשים וילדים ועוד. בהשפעת הציונים נבחר בשנת 1930 נציג יהודי אחד למועצת העירייה. בעדו הצביעו אז 723 קולות.
ארגוני חינוך
בין שתי מלחמות העולם התקיים בעיר בית-ספר יסודי ממלכתי לילדי ישראל על ידי הקהילה היהודית. ( בין המלחמות בית הספר היהודי בעיר שכן בבניין התחנה האפידמיולוגית והסניטרית הנוכחית ברחוב ק. ווילקייגו 6 ( K. Wielkiego )) .[10] היה בעיר גם "חדר" בחסותו של הרב קולברג. בנוסף התקיימו במקום שיעורים לעברית מטעם אגודת "תרבות". המפלגות והארגונים קיימו גם הם קורסים למיניהם כגון: היסטוריה של העם היהודי, עברית, חוגים למלאכה ועוד. אגודת ספורט "מכבי" המקומית הייתה אחת הגדולות באזור; בשנת 1936 השתתפו כמעט כל הצעירים בעיר בפעילות ספורטיבית באגודת ספורט "מכבי".
אגודת הספורט היהודית "מכבי"
אגודת ההתעמלות והספורט היהודית "מכבי" בחוז'וב הוקמה בשנת 1934, היא המשיכה את מועדון הספורט היהודי שהוקם עשר שנים קודם לכן, שפעילותו השעתה בגלל המשבר הכלכלי. בשנת 1936 מנתה מכבי חוז'וב, מאה חברים, בעיקר יהודים מגרמניה. בשנים 1934–1935 נשיא המועדון היה יאן פרוינד, ומשנת 1935 ועד פרוץ המלחמה - הרב תאודור קולברג. [11]
עליית האנטישמיות
בשנות השלושים חברו יחד בפעולה אנטישמית בחוז'וב שתי קבוצות קיצוניות: אנשי פלוגות האס אה (בריונים ומובטלים נאצים) ואנשי המפלגה הנאציונאל-סוציאליסטית הגרמנית (הבלתי ליגאלית), שפעלו בקרב הגרמנים בשלזיה. בשנת 1935 אירעו מספר מקרי התנפלויות על יהודים. יהודים, מבוגרים וילדים, הוכו בחוצות העיר, יהודים הושלכו מקרונות החשמלית בשעת הנסיעה; נופצו שמשות חנויותיהם, בתיהם ואף בבתי הכנסת. הודבקו כתובות אנטישמיות על קירות הבתים. חרם הוכרז על המסחר היהודי ופגע קשה בסוחרים; ליד החנויות היהודיות הועמדו משמרות, שמנעו כניסתם של קונים לא-יהודים. בשנת 1936 הועמדו לדין 40 אנשי פלוגות האס אה בעיר באשמת ארגון והשתתפות בהפגנה אנטישמית. אף על פי שהרדיפות קבלו תוקף חוקי בחוקי נירנברג כבר ב־15 בספטמבר 1935. [12] בחוקים הללו בודדו היהודים משכניהם הלא יהודים, זכויות הפרט שלהם נפגעו מאוד.[13] יהודים רבים פוטרו מעבודתם ומרופאים ועורכי דין נלקח רישיון העבודה.
בסתיו 1937, בעקבות הגבלת השחיטה הכשרה, היו יהודי חוז'וב מחוסרי בשר כשר במשך 10 שבועות.
מלחמת העולם השנייה
בשנת 1939 לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ־2,800 יהודים ולאחריה לא נשאר זכר לקהילה היהודית.[1]הצבא הגרמני כבש את חוז'וב כבר בימים הראשונים של ספטמבר 1939. במחצית השנייה של ספטמבר 1939 הוקם היודנראט. תפקידו הראשון היה לבצע מיפקד של כל יהודי חוז'וב והעיירות הסמוכות: ליפין (אנ'), נובה-ווייש, שוויינטוחלוביצה, שיימיאנוביצה, טארנובסקה גורי. הרכוש היהודי הוחרם והעסקים הועברו לידי "הנאמנים". כבר בספטמבר עזבו את עירם חלק ניכר מיהודי העיר שמוצאם מפולין ופנו מזרחה. אחדים מצאו מפלט בערים השכנות של מחוז קראקוב. ב־20 ו- 27 באוקטובר גורשו מחוז'וב גברים יהודים משלזיה העילית לניסקו במסגרת "תוכנית ניסקו" ושם אולצו לחצות את הגבול הסובייטי. אף-על-פי כן חזר חלק מן המגורשים לעיר.
בדצמבר 1939, אילצו הנאצים את רוב היהודים לעזוב את חוז'וב ולעבור, בעיקר לדומברובה גורניצ'ה. לפני סוף 1939 הנאצים שרפו והרסו את בית הכנסת המקומי. בינואר 1940 נאלצו יהודי חוז'וב למסור לגרמנים את כל חפצי הפרווה שברשותם וב־15 ביוני 1940 גורשו רוב היהודים מחוז'וב לאולקוש. השאר נשלחו ליאבוז'נו. מאוחר יותר כולם הועברו למחנה הריכוז הנאצי הגרמני אושוויץ-בירקנאו. [14] בעיר נשארו באורח בלתי- ליגאלי יהודים אחדים שמוצאם מגרמניה, וגם הם נכלאו וגורשו בשנת 1940. סך הכל נצלו מהשמדה 22 יהודים מתושבי העיר; 14 מהם בזכותו של ה"פולקסדויטשה" גורבל, שהבריח אותם בשעת חיסול הגיטו בסוסנובייץ והחביאם.
בחוז'וב הוקמה שלוחה של מחנה-המוות באושוויץ ועל-ידו מחנה לעבודות כפייה ליהודים. ידוע שב־1944 הגיעה למחנה זה קבוצה של כ־50 ילדים יהודים מאושוויץ שהועסקו במפעלי תעשייה צבאית (מפעל לתותחים) ליד קטוביץ. בקיץ 1944 אירע במחנה ניסיון בריחה של שלושה יהודים. הללו חפרו תעלה מתחת לגדר, אך נתפסו ונתלו לעיני כל האסירים. היו גם ניסיונות בריחה נוספים. לקראת גמר המלחמה הועברו כל היהודים למחנה מאוטהאוזן. ימים ארוכים הוסעו הובלו היהודים ברכבות משא בלא אוכל ושתייה. רבים מהם נספו בדרך. במכרה האשלגן שבסביבת חוז'וב היה ביולי 1943 מחנה-עבודה ליהודים שרובם מצרפת. האסירים, ובהם ילדים בני 14- 15, עבדו במכרה, חיו מתחת לפני האדמה, ורק אחת לשבועיים היו יוצאים לאור היום.
לאחר מלחמת העולם השנייה
בתום המלחמה, לאחר השחרור מהמחנות חזרו לחוז'וב כ־120 יהודים שניצלו מן השואה וגם כאלה ששהו בזמן המלחמה בברית-המועצות. בשנות הארבעים האחרונות התקיים בחוז'וב ישוב יהודי קטן בן כמה מאות נפשות שגילה פעילות ציבורית ותרבותית. במקום הוקם בית-יתומים יהודי, ובו היו במארס 1946 כ־90 ילדים בגילאי 3–17. בגלי ההגירה של היהודים מפולין לארצות המערב ולישראל נטשו היהודים את העיר. הקהילה היהודית בחורזוב לא קמה לתחייה.
בתי הכנסת
בעיר הוקמו שני בתי כנסת.
בית הכנסת הראשון
בית הכנסת הראשון בחוז'וב, וכנראה גם בית המדרש, נבנה בסביבות שנת 1850 ברובע ארדמנסוויל ( Erdmannswille) בחלק המרכזי של רחוב וולנושי - Wolności. לא ידוע המיקום המדויק. אך ייתכן שמראה הבניינים יכול לרמוז על הבניין שהיה בית הכנסת העתיק, שהזכיר ד"ר כהן - הרב מקטוביץ' בנאום שנשא רגע לפני טקס חנוכת בית הכנסת החדש בחוז'וב שהוקם ברחוב וולנושי 12 ( ul. Wolności 12 ) .[15]
בית הכנסת הגדול
בית הכנסת הגדול בחוז'וב נבנה בשנת 1874. בכתובת: רחוב וולנושי 12 (12 Wolności). הוא נחנך ב־23 בספטמבר 1875. בעת פתיחתו היו בקהילה היהודית בעיר כ־900 יהודים .[16]
במהלך מלחמת העולם השנייה, בסתיו 1939, הנאצים שרפו את בית הכנסת אך קירותיו המשיכו לעמוד. כעבור שנה בסתיו 1940 נהרסו קירות בית הכנסת עד היסוד[17] על ידי יהודי העיר שהנאצים כפו עליהם לעשות זאת. במקומו הוקם במהלך המלחמה, מתחם בונקר הגנה מפני אש. לאחר תום המלחמה, בניין בית הכנסת לא נבנה מחדש. לאחר חיסול בונקר ההגנה הוקמו במקום חניון ובזאר. נכון לשנת 2016 במקום עומד מרכז קניות בשם אוטניק "Hutnik" שנמצאים בו: סופרמרקט של רשת החנויות PSS Społem, מסעדת מקדונלד'ס ובנק ING.
-
קירות בית הכנסת הגדול שעומדו לאחר השרפה הגדולה בסוף שנת 1939 ולפני שנהרס עד היסוד בסתיו 1940. -
צילום מסתיו 1940 לפני גמר ההריסה של בית הכנסת -
מרכז הקניות בשם אוטניק "Hutnik" שהוקם במקום בו עמד בית הכנסת הגדול של העיר חוז'וב
ארכיטקטורת בית הכנסת
בית הכנסת הגדול היה בניין שנבנה מלבנים. הוא תוכנן על ידי האדריכל בנו גרואצל ( Benno Groetschel ). הבניין תוכנן להיות מבנה מלבני בסגנון הנאו-רומנטי עם אלמנטים של אדריכלות מורית, עם קשתות רבות, הרבה עמודי ברזל יצוק מעוטרים ובנוסף עיטורים רבים.[17]
לבית הכנסת היו שלוש שערים שהיוו את הכניסה הראשית לבית הכנסת (האמצעית לגברים ושתי הכניסות הצדדיות לנשים) בצמוד לבית הכנסת שכן בית ספר יהודי. מצד רחוב וולנושצ'י הייתה הכניסה המיועדת לרב ולזקנים. רחוב קצר חבר את בית הכנסת לתחנת הרכבת.
האולם הראשי שהיה בקומת הקרקע, היה בגודל 19 מטרים אורך ו- 19 מטרים רוחב. מהכניסה עד לאולם הראשי היתה. מבואה. האולם המרכזי הכיל 402 מושבים לגברים. עזרת הנשים הייתה בשלוש גלריות/ מרפסות שהיו מעל לאולם הראשי והקיפו אותו משלושה צדדים. הגלריות נתמכו מתחת על ידי עמודי ברזל יצוק. מספר המקומות בעזרת הנשים התאים למספר הנשים.
בית הקברות
בית העלמין היהודי בחוז'וב הוקם בשנת 1862, זמן קצר לאחר הקמת הקהילה היהודית במקום. בית הקברות היה ממוקם בקצה הדרומי של העיר, מחוץ לשטח הבנוי, ברחוב קריזבה (Krzywa 18). מהשוואת מפות בין השנים 1890–1941 עולה כי שטח בית הקברות הוגדל בשלב מסוים והגיע בסופו של דבר לשטח של 8,000 מטרים רבועים (כ־8 דונם). [18] לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, בית הקברות התפרס על חלקה מלבנית ארוכה. הכניסה לבית הקברות הייתה ממוקמת ברחוב קריזבה 18 והוא הגיע כמעט עד רחוב ג'יי קילנסקייגו ( J. Kilińskiego). בית הלוויות, שנבנה בשנת 1898, היה ממוקם בשער הכניסה. [19] אין מידע מפורט אודות מצבו של בית העלמין בזמן מלחמת העולם השנייה וזמן קצר לאחר סיום המלחמה. לדברי רנאטה סקוצ'ק ממוזיאון חוז'וב, בית הקברות "שרד את תקופת מלחמת העולם השנייה. [20]
בשנת 1949וועד הקהילה הדתית היהודית הכריז על תוכניות לשיפוץ בית העלמין. [21] עד 1949 התגוררה בבית הלוויות משפחה יהודית.
לאחר סיום המלחמה המשיך בית העלמין לשרת את הקהילה היהודית. בשנים 1945–1954 ככל הנראה נערכו במקום כ־24 לוויות, אך המספר המדויק אינו ידוע.[22]
בשנת 1958 קיבלה נשיאות המועצה הלאומית העירונית בחוז'וב החלטה על סגירת בית העלמין. ההחלטה אושרה על ידי משרד הכלכלה העירוני. בשנת 1959 העביר בית המשפט המחוזי בחוז'וב את הבעלות על חלקת בית הקברות מהקהילה הדתית היהודית לאוצר המדינה.[22]
בית ההלוויות, שננטש בשנת 1959 ונפגע לאחר מכן בחלקו, בשנת 1964 הופסק השימוש בבית הקברות היהודי. למרות ניסיונות מזדמנים לאבטח את בית הקברות (כמו תיקון שער), הרס המקום נמשך בהדרגה. מצבות נגנבו או נמכרו באישור הנשיאות של המועצה הלאומית העירונית בחוז'וב[22]
בשנים שלאחר מכן תכננו רשויות העיר לחסל את בית העלמין מכיוון שרצו להשתמש בקרקע למטרות בנייה (לבניית בית ספר וגן ילדים). ב־25 במאי 1972 הנשיאות של המועצה הלאומית העירונית בחוז'וב קבלה החלטה על חיסול בית העלמין. בין התאריכים 15 בפברואר עד 3 במרץ 1973, נחפרו הקברים ושרידי הנפטרים הובאו לקבורה בבית הקברות היהודי בעיר ביטום Bytom. אחר כך הוסרו שרידי המצבות. כ־400 טונות של הריסות ומצבות הועברו לאחסון ברחוב סקלאדובה Składowej. בשנת 2006 חלקת האדמה בה היה בית הקברות, עובדה וטופחה ובמקום הוקם פארק בשם פארק עץ הערמונים. התוכניות לבנות בית ספר וגן ילדים במקום בית העלמין המחוסל לא בוצעו [23] בסופו של דבר.
ב־25 באוקטובר 2006 עוצבה בקצה הפארק אנדרטה שתוכננה על ידי הפסל ג'רארד גריז'אצ'יק (פו') ( Gerard Grzywaczyk ) האנדרטה המורכבת משני לוחות גרניט שצורתם מזכירה את לוחות הברית. עליהם נחרטה כתובת: "אל מלא רחמים" בעברית ובפולנית נכתב, אלוהים יברך אותם ... להנצחת הקהילה היהודית בחוז'וב. תושבי העיר, 2006. "
שום מצבה לא שרדה עד היום בבית העלמין של חוז'וב. האזור אינו מגודר, ושאריות קיר הלבנים של בית הקברות, עדיין נראות לעין. גבולות אתר הקבורה אינם ברורים. בתי מגורים ממוקמים בסביבתו הקרובה. האנדרטה הסמלית מזכירה למבקרים את יהודי חוז'וב, אך אין כל לוח זיכרון, המציין שזהו אתר בית קברות יהודי.
הנצחת קהילת יהודי העיר
בעיר חוז'וב בשנת 2020 גרו למעלה מ־111,000 תושבים מאידך, נמצאים בה רק 3 מרכיבים המנציחים את קהילת יהודי העיר שמנתה בערב פתיחת מלחמת העולם השנייה למעלה מ־2,800 נפש. כפי שהוזכר למעלה בעיר נשמר בית הספר היהודי המשמש את המחלקה האפידמיולוגית והסניטרית של העירייה ברחוב ק. ווילקייגו 6 (ul. K. Wielkiego ). המצבה בדמות לוחות הברית בפארק שבעבר היה בית הקברות היהודי של הקהילה היהודית. המרכיב השלישי והחשוב ביותר להנצחת הקהילה היהודית הוא בית הספר ל"דיאלוג" בין בני הנוער אודות המורשת של הקהילה היהודית שחיה בעיר. [25]
האנדרטה להנצחת יהודי חוזוב
האנדרטה לזכר הקהילה היהודית בחוז'וב (ברחוב קריזבה 18) הוקמה ב־25 בנובמבר 2006 ביוזמת עמותת חובבי חוז'וב בפארק הערמונים שברחוב קריזבה 18. האנדרטה בנויה משתי מצבות גרניט בגובה 1.6 מטר. המדמות את לוחות הברית. בצד אחד קטע מפסוק תפילה בעברית ובפולנית שנחרט על אחת המצות ואילו המצבה השנייה מציגה חנכיה. הפסל, ג'רארד גרז'ביצ'יק. תרגום הטקסט מפולנית הוא: "אלוהים יברך אותם ... להנצחת הקהילה היהודית בחוז'וב, תושבי העיר, 2006."
ראו גם
לקריאה נוספת
- Encyclopedia of Jewish Life (2001), p. 257: "Chorzow".
- W.Jaworski, Ludność żydowska w Chorzowie w latach 1922-1939 [Jewish population in Chorzów in years 1922-1939] [in:] Zeszyty Chorzowskie [Chorzów Notebooks] t.1, p. 86-100. Chorzów 1997.\
- Jaworski Wojciech, "Noc kryształowa" - odgłosy w województwie śląski, w: Colloquium Opole '98. 60 rocznica pogromu Żydów w Niemczech, red. Ewa Dawidejt-Jastrzębska, Małgorzata Halicka, Opole 2000.
- H.Kowalczyk- Dudała, Ludność żydowska w Królewskiej Hucie do początku XX wieku [Jewish population in the Royal Mill to the beginning of the 20th century] [in:] Zeszyty Chorzowskie [Chorzów Notebooks] t.3, p. 230-242. Chorzów 1999.
קישורים חיצוניים
אירועי ליל הבדולח | אדם ללא מולדת - סיפורו של אגי לויזון, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 7:52)- קהילת יהודי חוז'וב, באתר "אנו – מוזיאון העם היהודי"
- ההיסטוריה של קהילת יהודי חוז'וב באתר השטטל הוירטואלי (באנגלית)
- כותרים אודות קהילת יהודי חוז'וב בספריה הלאומית
- אלבום צילומי בית הספר היהודי בחוז'וב
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 בערך קהילת יהודי חוז'וב, באתר "אנו – מוזיאון העם היהודי"
- ^ The synagogue in Chorzów (12 Wolności St.) | Virtual Shtetl, sztetl.org.pl
- ^ The Jewish cemetery in Chorzów (Krzywa St.) | Virtual Shtetl, sztetl.org.pl
- ^ חוז'וב CHORZOW | מרכז מורשת יהדות פולין, באתר www.moreshetyahadutpolin.org
- ^ History | Virtual Shtetl, sztetl.org.pl
- ^ חוז'וב CHORZOW | מרכז מורשת יהדות פולין, באתר www.moreshetyahadutpolin.org
- ^ Borkowski M., Kirmiel A., Włodarczyk T., Śladami Żydów: Dolny Śląsk, Opolszczyzna, Ziemia Lubuska, Warsaw 2008, p. 7.
- ^ Małusecki B., “Rodziny gliwickich przemysłowców pochodzenia żydowskiego – ich udział w życiu i rozwoju miasta,” [in] Żydzi gliwiccy, ed. B. Kubit, Gliwice 2006, pp. 69–71.
- ^ Family Tree - Geni, www.geni.com
- ^ Szkoła żydowska w Chorzowie | Virtual Shtetl, sztetl.org.pl
- ^ Żydowskie Towarzystwo Gimnastyczno-Sportowe „Makabi” | Virtual Shtetl, sztetl.org.pl
- ^ חוז'וב CHORZOW | מרכז מורשת יהדות פולין, באתר www.moreshetyahadutpolin.org
- ^ בוטלה האזרחות, נאסר ללכת למקומות בילוי, לחלק מהמקומות הציבוריים ועוד
- ^ History | Virtual Shtetl, sztetl.org.pl
- ^ Bergman E., Synagoga w Chorzowie, „Zeszyty Chorzowskie” 1996, t. 1, s. 119.
- ^ Józef Krzyk, Today, but a bit earlier. September 23, 1875, "Gazeta Wyborcza" of September 23, 2011, Katowice supplement, p. 12.
- ^ 17.0 17.1 The synagogue in Chorzów (12 Wolności St.) | Virtual Shtetl, sztetl.org.pl
- ^ koczek R., Cmentarz żydowski w Chorzowie. Okoliczności związane z jego likwidacją, [w:] Żydzi na Górnym Śląsku w XIX i XX wieku, red. Kalinowska-Wójcik B., Keller D., Rybnik – Katowice 2012, s. 396.
- ^ Skoczek R., Cmentarz żydowski w Chorzowie. Okoliczności związane z jego likwidacją, [w:] Żydzi na Górnym Śląsku w XIX i XX wieku, red. Kalinowska-Wójcik B., Keller D., Rybnik – Katowice 2012, s. 395.
- ^ Skoczek R., Cmentarz żydowski w Chorzowie. Okoliczności związane z jego likwidacją, [w:] Żydzi na Górnym Śląsku w XIX i XX wieku, red. Kalinowska-Wójcik B., Keller D., Rybnik – Katowice 2012, s. 396.
- ^ Urban K., Cmentarze żydowskie, synagogi i domy modlitwy w Polsce w latach 1944-1966, Kraków 2006, s. 221.
- ^ 22.0 22.1 22.2 Skoczek R., Cmentarz żydowski w Chorzowie. Okoliczności związane z jego likwidacją, [w:] Żydzi na Górnym Śląsku w XIX i XX wieku, red. Kalinowska-Wójcik B., Keller D., Rybnik – Katowice 2012, s. 396.
- ^ Skoczek R., Cmentarz żydowski w Chorzowie. Okoliczności związane z jego likwidacją, [w:] Żydzi na Górnym Śląsku w XIX i XX wieku, red. Kalinowska-Wójcik B., Keller D., Rybnik – Katowice 2012, s. 403.
- ^ מקור הצילום בפורום Explorers, צולם בתאריך 31 במאי 2009 על ידי Henryk
- ^ School of Dialogue at Wojciech Korfanty Vocational Technical and General High School Complex No 1 | Forum for Dialogue - School of Dialogue (באנגלית בריטית)
31385810קהילת יהודי חוז'וב