קאראק
קאראק או נאו (בפורטוגזית: Carraca או nau, בספרדית: Carraca או nao, בצרפתית: Caraque או nef) היה דגם ספינה חוצת-אוקיינוסים בעלת שלושה או ארבעה תרנים. הספינה פותחה במאה ה-15 על ידי ספנים פורטוגליים ושימשה במשך המאות ה-15 וה-16 את ציי פורטוגל, ספרד, צרפת, אנגליה והולנד בעידן התגליות. ספינת הדגל של כריסטופר קולומבוס, ה"סנטה מריה" הייתה קאראק וכך גם ה"ויקטוריה" עמה הקיף פרדיננד מגלן את כדור הארץ וה"סאאו גבריאל" בעלת ששת המפרשים עמה שט ואסקו דה גאמה להודו. בצי המלכותי הבריטי והסקוטי שימשו קאראקים כספינות מלחמה בתקופת הנרי השמיני, ספינת הדגל שלו ה"מרי רוז" הייתה קאראק. דגם הקאראק הוחלף לקראת סוף המאה ה-16 בגליאון היציבה יותר.
מבנה הספינה
הספינה הייתה פיתוח מאסיבי יותר של דגם המסחר קוג, ששימש לתנועה בקרבת חופים ובים התיכון. בוני הספינות הפורטוגליים בחנו היטב את הספינות השונות שהגיעו למבדוקיהם, אם בעת מסחר או כאשר נלקחו בשבי, ונטלו מכל טיפוס ספינה אלמנטים שנראו להם כמשפרים את עמידות הספינה ומהירותה. הקאראק הייתה הספינה המאסיבית ביותר שנבנתה עד אז, מיועדת לעמוד בגלים הגבוהים ובסערות האוקיינוס הפתוח. היא תוכננה כך שתכיל נפח גדול במיוחד לשם נשיאת אספקה וציוד לשהיה ארוכה בהפלגה. הספינה הייתה גבוהה מאד באופן יחסי, עם ירכתיים מעוגלים רחבים ומוגבהים וחרטום גבוה עם מוט-חרטום (Bowsprit) ארוך לקשירת חבלי המפרשים. המפרשים המרכזיים היו מרובעים וגדולים במיוחד. מעל המפרש המרכזי (או המרכזיים, במקרה של למעלה משלושה מפרשים) נקבע תורן עילי עם מפרש קטן נוסף.
הקאראק הראשונות, מהטיפוס בו שט ברתולומיאו דיאס לכף התקווה הטובה, היו בעלות הדחק של כ-100 טון. לאחר מכן נבנו ספינות גדולות בטווחים של 250 ועד 400 טון[1]. הקאראק הסקוטית הארבע-תרנית "מייקל", שהושקה ב-1511, בעלת הדחק משוער של כ-1,000 טונות ואורך של כ-73 מטרים, הייתה הספינה הגדולה בתבל בשעתה[2].
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קאראק |
- היסטוריה של הספנות
- סיווג ספינות אירופאיות בימי הביניים
- היסטוריה של ספינות מפרש, ראו בפרק "The dawn of the Age of Sail"
- מחקר לצורך בניית דגם ממוחשב מדויק של קאראק
הערות שוליים
- ^ ה. וו. ון-לון, ספינות וספנים, עם עובד, 1971, עמוד 71
- ^ התעשייה הסקוטית באתר ההיסטוריה הסקוטית