קאראווג'ו
 | |
| דיוקן של קאראווג'יו מעשה ידי אוטביו לאוני משנת 1621 | |
| השפעה על |
פטר פאול רובנס רמברנדט חוסה דה ריברה ג'ובאני לורנצו ברניני |
|---|---|
מיכלאנג'לו מריזי דה קאראווג'ו (באיטלקית: Michelangelo Merisi da Caravaggio; 29 בספטמבר 1571 - 18 ביולי 1610), הקרוי לרוב בקיצור קאראווג'ו על שם עיירה במחוז ברגמו שבאיטליה, היה צייר איטלקי בתקופת הרנסאנס שהרבה לצייר ציורים ריאליסטיים של סצנות תנ"כיות וסיפורי "קדושים" נוצרים שצוירו בדמות אנשים יומיומיים (למורת רוחה של הכנסייה). ציוריו נודעו בשל המבט המפוכח והאפל שלהם על טבע האדם, תוך שימוש דרמטי בהצללה. הוא נחשב לחלוץ סגנון הבארוק, שהתפתח באירופה בתקופה שלאחר מותו, בעיקר בזכות השימוש שעשה במשחקי אור וצל (קיארוסקורו), וזכה עוד במהלך חייו להכרה כאחד מגדולי הציירים האיטלקים.
קורות חייו
קאראווג'ו נולד במילאנו בשנת 1571. הוא עזב עם משפחתו את העיר בעקבות השתוללות מגפת הדבר, והם עברו לעיירה קאראווג'ו, שהצייר אימץ את שמה. למשפחה היו קשרים עם מספר משפחות אצולה באזור, בהן בית ספורצה ומשפחת קולונה. הקשרים הללו השפיעו באופן משמעותי על נסיבות חייו[1].
קאראווג'ו החל לשמש כשוליה לצייר המילנזי סימון פצראנו, שהצהיר כי היה תלמיד של הצייר טיציאן, בשנת 1584. באותה השנה נפטרה אמו. באותן השנים נחשף קארוואג'ו ליצירות של אמנים כגון ג'ורג'ונה וטיציאן, ואף ליצירתו הנודעת של לאונרדו דה וינצ'י, "הסעודה האחרונה".
בשנת 1592 עבר לרומא לאחר הסתבכות עם החוק, שם החל לעבוד בבית המלאכה של הצייר ג'וזפה סזרי. באותה העת גבר הביקוש לציורים שיעטרו כנסיות וארמונות, ויצירותיו של קאראווג'ו הציעו מבע חדש של נטורליזם, ששילב התבוננות מקרוב והתחקות מדויקת אחר הפרטים הקטנים ביותר, יחד עם שימוש דרמטי באור והצללה (שימוש ניכר במיוחד בקיארוסקורו, שנודע לימים בשם טנבריזם). בין יצירותיו המפורסמות מאותה העת ניתן למנות את נער עם סל פירות ואת בכחוס החולה.
קאראווג'ו עזב את סזרי לאחר שככל הנראה התגלעו בין השניים חילוקי דעות[2] ויצא לדרך עצמאית. בתקופה הזו קשר קשרים חשובים עם אמנים שונים, בהם מריו מיניטי הסיציליאני, ששימש מודל לציורים של קאראווג'ו ואף סייע לו בהמשך להשיג עבודה. בתקופה הזאת קארוואג'ו, שנודע בשל מזגו החם ונטייתו להשתתף בקטטות, החל להיות מעורב בקטטות רחוב ברומא.
בשנת 1594 צייר את הציור מגדת העתידות שקנה לו פרסום רב, ובו נערה צוענייה הקוראת בכף ידו של בחור צעיר, ושנתיים לאחר מכן צייר עבור פטרונו, הקרדינל דל מונטה, את הציור בכחוס, המוצג בגלריית אופיצי בפירנצה. כמו כן צייר באותה התקופה יצירות בעלות גוון דתי, עם תיאור דרמטי של סצינות הלקוחות מחיי היומיום.
בשנת 1599 קאראווג'ו נשכר לצייר שני ציורים שיעטרו את קפלת קונטרלי בכנסיית סן לואיג'י דיי פראנצ'זי. הציורים "המרטיריות של מתי ה'קדוש'" ו"הייעוד של מתי ה'קדוש'" הוצגו לקהל הרחב ב-1600 והפכו לסנסציה במהרה, ומכאן ואילך לא היה צריך לדאוג ולהתאמץ להשיג עבודות ופטרונים. ציור מפורסם נוסף מאותה התקופה הוא מאסרו של ישו. הדעות בקרב האמנים בני תקופתו והקהל הרחב לגבי הצייר המפורסם היו חלוקות, ויש שטענו כי הריאליזם שלו גולש עד לכדי וולגריות, וכי יצירתו גובלת בחילול קודש.
בשנת 1606, בשיא הקריירה שלו ברומא, היה מעורב בקטטה שגרמה למותו של צעיר ממחוז אומבריה בשם רנוציו טומאסוני, כשנסיבות האירוע המדויקות אינן ברורות. כתוצאה מהקטטה הקטלנית נאלץ קאראווג'ו לעזוב את העיר וברח לעיר נאפולי, כשהוא נעזר בקשרי משפחתו עם משפחות האצולה כדי למצוא מחסה ולהשיג עבודות נוספות. לאחר מספר חודשים, על אף הצלחתו, עבר למלטה. הוא המשיך לצייר אך הסתבך שוב בקטטה אלימה בשנת 1608. הוא נאסר, אך הצליח לברוח[3].
משם המשיך קאראווג'ו לסיציליה, שם התאחד עם חברו הוותיק מאריו מיניטי והמשיך לקבל עבודות, כאשר סגנונו נעשה אפל יותר וציוריו כללו דמויות מעוררות רחמים בתוך שטחים גדולים של אפילה. כמו כן, לפי דיווחים מאותה תקופה, התנהגותו של הצייר נעשתה יותר ויותר מוזרה וקיצונית. בין היתר נטען כי נהג לישון חמוש בנשק, ושקרע את אחד מציוריו בחרב לאחר שקיבל עליו ביקורת.
בקיץ 1609 חזר קאראווג'ו לנאפולי לאחר שהסתבך עם מספר אנשים, ושב לחסותה של משפחת קולונה, בתקווה להשיג בשלב מאוחר יותר חנינה מהאפיפיור ולחזור לרומא, שם צייר מספר יצירות והסתבך במספר קטטות.
סיבת מותו של קאראוואג'ו ב-1610 היא נושא לוויכוח, כשיש הטוענים שמת ממחלה[4] ואחרים הטוענים כי נרצח בידי יריבים.
יצירתו
יצירתו של קאראווג'ו, חלוץ הבארוק, מאופיינת בריאליזם מפורט וחריף, בבחירת מודלים לא-שגרתיים, במשחקי אור וצל (קיארוסקורו) ובחוש מדויק לצבע והעמדה. קאראווג'ו בחר בקפידה אילו פרטים להדגיש באור, על מנת ליצור דרמטיות רבה בסצנה המצוירת. דוגמאות בולטות לכך ניתן לראות בציוריו "הקריאה למתי" ו"צליבת פטרוס ה'קדוש'".
השפעה
אמנים רבים הושפעו ממנו, ובהם קבוצת ציירים קתולים מאוטרכט שבהולנד, שנסעה ללמוד ברומא בראשית המאה ה-17 והושפעה ממנו עד כדי כך שחבריה כונו "הקרוואג'יסטים של אוטרכט". בשנות העשרים של המאה ה-17 ציירים כהנדריק טר בריכן, חריט ואן הונתורסט ואנדריאס בות ציירו רבות בסגנונו של קאראווג'ו. השפעתו ניכרת גם בעבודותיהם של רובנס, ורמיר, רמברנדט, חוסה דה ריברה, ג'ובאני לורנצו ברניני וולסקס.
אף בזמנים המודרניים, ציירים כאוד נרדרום הנורווגי וטיבור סרנוס הרומני הודו כי הם מנסים לחקות את קאראווג'ו בלבוש עדכני. מעטים הם הציירים שהשפיעו על פני תקופה ארוכה כל כך של אמנות הציור כמו קאראווג'ו.
מציוריו
- בכחוס
- בכחוס החולה
- מגדת העתידות
- נער עם סל פירות
- מאסרו של ישו
- המדונה של עולי הרגל
- מדוזה
- המרמים במשחק הקלפים
- דוד עם ראשו של גוליית
- עקדת יצחק
- יהודית והולופרנס
- סלסלת פירות
- ארוחת ערב באמאוס
- עריפת ראשו של יוחנן המטביל
- שלומית עם ראש יוחנן המטביל (לונדון)
- שבעת מעשי החסד
-
-
"מאסרו של ישו", קאראווג'ו, 1602. דמות החייל הרומי המשופם בקצה הימני היא דיוקן עצמי של קאראווג'ו.
לקריאה נוספת
- יוסי מרק, "על רלוונטיות יצירתו של קרוואג'יו", בתוך מאזנים כרך ע"ו (3), יוני 2002, עמ' 53-55.
- ד"ר דורית קדר, קרוואג'יו כמודרניסט: מודרניזם מהו?, הוצאת הקיבוץ המאוחד
- פיטר רוב, M: The Man Who Became Caravaggio, Henry Holt & Company, 2000
- הווארד היברד, 1983, Caravaggio, Westview Press
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קאראווג'ו |
- איריס לעאל, סעודה באמאוס, באתר טקסטורה
BioCast - אלף אישים באלף שניות: אדם מוכשר אך לא יציב - מיכאלאנג'לו מאריסי דה קאראווג'ו, באתר iCast, 29 באוגוסט 2011- מי היה הצייר הרוצח קאראווג'ו?, באתר אנציקלופדיה אאוריקה
- Beyond Caravaggio at National Gallery
- Caravaggio the criminal: The violent life and crimes of an artistic genius
- BBC Who Killed Caravaggio
- מחר בסדנה לאמנות: דורון, על גאון ושיגעון
- Caravaggio ~ Robert Hughes Full Documentary
יונתן הירשפלד, "עריפת ראשו של יוחנן המטביל" של קרוואג'ו, באתר הארץ, 11 באפריל 2020- קאראווג'ו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- קאראווג'ו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Paris Art Studies, Caravaggio 1571 - 1610, parisartstudies.com, 2009
- ^ Hibbard, Howard (1983). Caravaggio. London: Thames and Hudson. pp. 85–86. מסת"ב 0500274916.
- ^ .Sammut,E, "Caravaggio in Malta", 1949
- ^ Laura Geggel, Renaissance Master Caravaggio Didn't Die of Syphillis, but of Sepsis, Live Science, September 28, 2018
32539178קאראווג'ו