קא' רצוניקו
 | |
| הקמה ובנייה | |
|---|---|
| תקופת הבנייה | ? – 1936 (המוזיאון) |
קא' רצוניקו (בוונטית: Ca' Rezzonico - קיצור של "קאזה רצוניקו" - בית רצוניקה) הוא ארמון הממוקם על גדתה הדרום מערבית של התעלה הגדולה בוונציה שבאיטליה.
כיום משמש המבנה כמוזיאון המציג את החיים בוונציה במהלך המאה ה-18.
היסטוריה
המבנה נבנה על גדת התעלה הגדולה, במפגש התעלה עם תעלת ריו די סן ברנאבה, עבור משפחת בון. באתר עמוד קודם לכן שני מבנים בבעלות משפחת האצולה. בשנת 1649 החליט פיליפו בון לבנות ארמון אחד נרחב באתר, ושכר את שירותי האדריכל הידוע ביותר בוונציה באותה עת - באלדאסארה לונגנה. לוגנה נפטר בשנת 1682, ובון פשט רגל בטרם הושלם המבנה.
על פי תוכניתו המקורית של לונגנה, היה המבנה אמור לכלול שלוש קומות, וחזית שיש הפונה על התעלה. בקומה הראשונה תכנן לונגנה שער הפונה לתעלה, מרפסת עמודים בת שלוש כניסות. מעל מרפסת זו תכנן לונגנה את ה"פיאנו נוביל" (הקומה המרכזית) ובה שבעה חלונות הפונים אל התעלה. הקומה השלישית תוכננה בצורה הזהה לצורת הקומה השנייה, כ"פיאנו נוביל" משני.
לאחר פשיטת הרגל של משפחת בון, רכש את המבנה גאמבטיסטה רצוניקו. משפחת רצוניקו התעשרה והפכה למשפחת אצולה באותה עת, לאחר שהלוותה כספים לרפובליקת ונציה.
ציור מעשה ידי קאנאלטו מראשית המאה ה-18 מתאר את המבנה כמבנה בן שתי קומות (רק קומת הפיאנו נוביל הראשונה הושלמה). בציור זה ניתן לראות גג זמני על המבנה.
הארמון הושלם בשנת 1756, ביוזמת משפחת רצוניקו, על ידי האדריכל ג'ורגו מאסארי, אשר שמר על תוכניתו של לונגנה, אולם ביצע מספר שינויים לסגנון הבארוק של לונגנה, על מנת להתאים את המבנה למועד השלמתו.
בשנת 1758 נבחר קארלו, בנו של ג'אמבאטיסטה רצוניקו לאפיפיור קלמנס השלושה עשר, ובנו השני, לודוויקו, נשא לאישה את פאוסטינה סאבוורגנאן - ממשפחת אצולה רבת השפעה בוונציה. במבנה הארמון, בו התגוררו בני הזוג, ונכח פעמים רבות האפיפיור, הפך למרכזה של החברה הגדולה של ונציה. המבנה עוטר בפרסקאות מרשימים מעשה ידי יאקופו גוארנה, גאספארה דיציאני וג'ובאני באטיסטה טייפולו.
בשנת 1810 נפטר אחרון מצאצאי המשפחה בלא ילדים, והמבנה הפך למכללה ישועית.
בשנת 1832 נמכר המבנה, ורהיטיו הוצאו ממנו. המבנה נרכש בשנת 1837 על ידי הרוזן לאדיסלו זלינסקי, אשר מכר אותו לצייר רוברט בארט בראונינג. זמן קצר לאחר מכן הצטרף לרוברט, אביו, המשורר רוברט בראונינג. רוברט בראונינג נפטר בזמן מגוריו במבנה בשנת 1889.
דייר נוסף שהתגורר במבנה היה הצייר ג'ון סרג'נט סינגר.
בשנת 1906 בראונינג דחה את בקשת הקייזר הגרמני וילהלם השני לרכוש את המבנה, ומכר אותו לרוזן ליונל פון הרשל דה מינרבי. מינרבי התגורר במבנה עד שנת 1935 עת פשט רגל.
בשנת 1935 רכשה עיריית ונציה את המבנה, במטרה להציג בו את אוספי יצירות האומנות מהמאה ה-18 אשר היו בבעלות העירייה, ואשר לא ניתן להציגן במוזיאון קורר בשל שטחו הקטן.
במבנה הותקנו פרסקאות נוספים, ובהם ה"אלגוריה של התכונות הטובות" מעשה ידי טייפולו אשר הובא למבנה מפאלאצו בארבאריו ומוצג כיום בחדר הכס שבמבנה.
כמו כן הועברו למבנה רהיטים נוספים מפאלאצו בארבאריו, וכן חדרים בסגנון סיני מפאלאצו קאלבו-קרוטה, וחדרים תקופתיים נוספים מארמונות נוספים ברחבי העיר.
במוזיאון מוצגות יצירות מעשה ידי פייטרו לונגי, פרנצ'סקו גארדי וג'אנדומניקו טייפולו, רהיטים תקופתיים רבים, ואוסף של זכוכית מורנו.
המוזיאון נפתח לציבור בשנת 1936.
תיאור המבנה
לרוחבו של המבנה שלושה חדרים בלבד - במרכז המבנה חדר מרכזי ארוך, התואם את רחבת הכניסה בקומה הראשונה של המבנה. בכל אחד משני צדדי חדר מרכזי זה נמצאים ארבעה חדרי משנה לאורכו של המבנה, כאשר לאחר החדר המרכזי מצויה החצר הפנימית של המבנה, ולאחריו מבנה נוסף בו נמצא חדר הנשפים של הארמון. חדר נשפים זה, שתוכנן על ידי מאסארי, גבוה במיוחד, ולמעשה ממוקם בשתיים מקומות המבנה (הקומה השנייה והשלישית). תקרת חדר הנשפים מעוטרת בציור מעשה ידי ג'ובאני באטיסטה קרוסאטו המתארת את אפולו רוכב על מרכבתו בין אירופה, אסיה, אפריקה והאמריקות. גרם מדרגות רחב, עשוי שיש ומעוטר בפסלים מעשה ידי ז'וסטו לה קורט מוביל מהקומה הראשונה של המבנה אל הקומה המרכזית.
בקומה המרכזית נמצאת קפלה תפלה, וכן חדר שינה ובו פרסקו הידוע בכינוי "אלגוריית הנישואים" משנת 1758.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
23912188קא' רצוניקו