צמרנית הסלעים

צמרנית הסלעים
מיון מדעי
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים

צַמְרָנִית הַסְּלָעִים (שם מדעי: Phagnalon rupestre) היא בן שיח סלעים נמוך המכוסה כעין צמר אפור ממשפחת המורכבים, ופרחיו צהובים^[1]^[2]. צמרנית הסלעים היא אחד מתוך ארבעה מינים בסוג צמרנית בישראל וסביבתה והשכיחה ביניהם, שניים בישראל ושניים מחוצה לה^[3]^[4]. שלושת האחרים הם: צמרנית אדומית מדרום ישראל. צמרנית מבריקה אנדמית לחצי האי סיני ודרום ירדן, וצמרנית סיני מחצי האי סיני, דרום ירדן, ערב הסעודית ותימן. היא נמנית עם הצמחים שבית גידולם הטבעי בסלעים, אבל גם בחומות וקירות, והכותל המערבי בכללם^[5].

הסיבים ("שערות") הנאספים לכדי פתיל "צמר" לבן על ידי גירוד הגבעולים והצד התחתון של העלים באמצעות הציפורניים, שימשו את הבדואים כאמצעי נוח להדלקת אש. ניצוץ קל דיו להצית אש בפתיל. מכאן נגזר שם הסוג צמרנית ושם המין ניתן משום בית גידולו העיקרי.

בית גידול ותפוצה

תפוצתה העולמית של צמרנית הסלעים היא ים-תיכוני ומערב האזור האירנו-טורני ומשתרעת מאגן הים התיכון (כולל מצרים וחצי האי סיני) מזרחה אל איראן ודרומה לחצי האי ערב (כולל תימן)^[1]^[2]. היא מאכלסת בתי גידול סלעיים ובבתות כמעט בכל ישראל^[3].

צמרנית הסלעים נפוצה מאוד בעיקר בבתי גידול סלעיים שמהווים עבורה מפלט מהמפגש התחרותי עם צמחים אחרים באותו אזור, בעוד שבבתות ספר או בשולי המדבר, שם תנאי הסביבה אינם נוחים להתפתחות צפופה של צמחים אחרים היא הופכת לצמח שמתבסס על פני השטח. בשטחים אלה של בתות ספר ושולי מדבר היא מגיעה לשלטון על קרקעות לס בתחומים שכמות המשקעים הם 250 עד 350 מ"מ. תחום משקעים זה הוא אזור הגידול האופטימלי עבורה^[6].

בנוסף, היא אחת מצמחי החומות, קירות וגגות של מבנים עתיקים וגדרות אבן^[7], אשר בדרך כלל מקום גדולים הטבעי הוא מצוקים וסלעים, טרשים באזור הים תיכוני. והיא אחת מתוך 15 מינים הצומחים בין אבני הגזית הענקיות של הכותל המערבי^[5].

צמרנית הסלעים אינה צמח סלעים אמיתי. צמח סלעים אמיתי (מוחלט) אינו מופיע בבתי גידול שאינם סלעיים כדוגמת כתלה חריפה ומציץ סורי, ובדרך כלל צמרנית הסלעים מופיעה אחריהם בסוקצסיה ומנצלת בדרך כלל כיסי קרקע רחבים שהם הותירו בעזרת שורשיה הצדדיים והדקיקים. היא מאכלסת לא רק סדקים וכיסים רחבים, אלא גם את שולי הסלעים בעלי הלחות הגבוהה שמקבלים את הנגר הרב המתנקז ממשטחי הסלעים ונאסף למרגלותיהם.

חלקיו העליונים של הצמח מתייבשים בקיץ, חלקיו התחתונים נשארים חיים עם עלים קטנים.

הפריחה מסוף פברואר עד תחילת יוני. העלווה מתפתחת באמצע אוקטובר ומתקיימת עד סוף יוני. פרי ירוק כבר מצוי מאמצע מרץ והפצת הפרי הבשל מאמצע מאי עד תחילת יולי^[3]. לאחר הפצת הזירעונים נותרים על הצמח חפי מעטפת פרושים סביב מצעיות ריקות.

שמות

השם צוּפָן ניתן על ידי אפרים רבינוביץ (הראובני) א. רבינוביץ לפי השם הערבי בחוברת שמות צמחי ארץ-ישראל שנתחדשו או נתבררו, ירושלים תרע"ז ולצדו הוצע שם חליפי "צמרנית". השם צופן אושר גם במילון "ילקוט הצמחים" (הערה 568) משנת 1930, אבל בסופו של דבר השם צמרנית ניתן במילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" משנת 1946 בסעיף 683 כהצעתו הראשונית של הראובני.

מורפולוגיה

צמרנית הסלעים היא בן שיח נשיר שגובהו 15 עד 50 ס"מ, בסיסו מעוצה וגבעוליו מכוסים כעין צמר ועליו שעירים גם הם. ניצני התחדשותו נמצאים בגובה נמוך מעל פני הקרקע (Chamaephyte).

השורש הוא שורש שיפודי בעל שורשים צדדיים דקיקים החודרים בין שכבות הסלע.

הגבעולים רבים, זקופים או נטויים, לבנים ומכוסים שערות צמר מהודקות וצפופות.

הלוואים חסרים.

עלי הגבעול מסורגים, פשוטים, תמימים וצמריים-מלבינים. קיים חילוף עונתי בין עלי החורף לעלי הקיץ. עלי הגבעול הראשונים גדולים, עלי הקיץ קטנים מהם. עלי החורף ירוקים מלמעלה ושעירים-לבנים בעיקר בצדם התחתון. עלי הקיץ קטנים ומכוסים כעין צמר רב שמשמש להגנה בפני הקרינה.

הקרקפות כדוריות מעט, חרוטיות או דמויות כד, קטנות קוטרן עד 10 מ"מ נישאות יחידות על עוקצים ארוכים בקצה הגבעול. לרוב התפרחת סגורה, הקרקפות הן פוליגמיות (heterogamous), כלומר יש בה גם פרחים חד-זוויגיים (נקביים) וגם דו-זוויגיים ובעלות פרחים צינוריים בלבד.

המצעית שטוחה וחשופה (קירחת).

המעטפת בעלת חפים רעופים, חומים קירחים ומבריקים (בצמרנית אדומית עלי המעטפת החיצוניים צמירים במקצת), חפי המעטפת החיצוניים והאמצעים דמויי ביצה, הם קהים ומעוגלים בראשם, ואילו החפים הפנימיים חדים יותר. שפתם הקרומית צרה (בצמרנית סיני השפה הקרומית רחבה)^[8]. עלי המעטפת פשוקים, כאשר הם נרטבים מעט הם נסגרים, כך נמנעת הפצת הזרעים שנרטבו בטללי הקיץ, או בגשמים קלים. לאחר הרטבה בגשם עז הם מתפשקים והזרעים משתחררים.

כל פרחי הקרקפת צהובים, פוריים וצינוריים וניתן להבחין בהם בנקל. הפרחים החיצוניים של הקרקפת נימיים ונקביים ובעלי 2 או 3 או לעיתים רחוקות 4 שיניים או קטועים בראשם. הפרחים הפנימיים מרובים יותר, דו-זוויגיים ובעלי 5 שיניים^[8]^[9].

האבקנים 5, ניצבים במסורג לעלי הכותרת^[9]. הזירים מפורדים, המאבקים מאוחים על פי רוב לצינור ויוצרים צינור סביב עמוד השחלה והם נפתחים כלפי פנים. כל מאבק מסתיים בתוספת בולטת של קונקטיב^[10]. בסיס המאבקים דמויי חץ^[8].

השחלה תחתית, בת שני עלי שחלה, מגורה אחת, ביצית הפוכה אחת, אַנְאַטְרוֹפִּית (Anatropous) – הקודקוד של גוף הביצית מופנה אחורה בכיוון לבסיס העוקץ שלו.

הזירעונים זעירים מאוד, גליליים כמעט, מחוסרים מקור ובקודקודם ציצית. הציצית בת דור אחד של מספר שערות פשוטות ומחוספסות בלבד (אין מוצים), והן ארוכות פעמים אחדות מהזירעון^[8]. הפירות הם זירעונים (cypsela, achene) יבשים בעלי קליפה עבה יחסית וקשיחה.

הזרע חסר אנדוספרם וקליפתו מעורה לרוב בקליפת הפרי^[6]. הצלקת בקליפת הזרע במקום שהיה החיבור של הזרע למצעית מכונה טבורית (hilum). העוברים ישרים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צמרנית הסלעים בוויקישיתוף

צמרנית הסלעים, באתר NCBI (באנגלית)
צמרנית הסלעים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
צמרנית הסלעים, באתר צמח השדה
צמרנית הסלעים, באתר צמחיית ישראל ברשת
צמרנית הסלעים, באתר Tropicos (באנגלית)
צמרנית הסלעים, באתר GBIF (באנגלית)
צמרנית הסלעים, באתר The Plant List (באנגלית)
צמרנית הסלעים, באתר IPNI (באנגלית)

הערות שוליים

^ ^1.0 ^1.1 .Phagnalon rupestre (L.) DC, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
^ ^2.0 ^2.1 .Phagnalon rupestre (L.) DC, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏28-11-2023
^ ^3.0 ^3.1 ^3.2 צמרנית הסלעים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
^ צמרנית, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
^ ^5.0 ^5.1 אבי שמידע, אבי דרום, פרחי ירושלים, ירושלים: כנה, כרטא, 1986, עמ' 24, 25, 28, 32
^ ^6.0 ^6.1 עזריה אלון, מיכה לבנה, דוד הלר (ע), כרך 11, החי והצומח של ארץ ישראל, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 129-30, 135
^ על צמחים אלו נמנים: השיכרון הזהוב, מציץ סורי, כותלית יהודה, טבורית נטויה, לוע ארי סיצילי וצלף קוצני.
^ ^8.0 ^8.1 ^8.2 ^8.3 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 435-7, 448-452
^ ^9.0 ^9.1 א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 442
^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 58, 661, 681

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38895877צמרנית הסלעים

[:1-1] 1.0 ^1.1 .Phagnalon rupestre (L.) DC, POWO plants of the World Online. Published on the Internet

[:4-2] 2.0 ^2.1 .Phagnalon rupestre (L.) DC, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏28-11-2023

[:5-3] 3.0 ^3.1 ^3.2 צמרנית הסלעים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה

[4] צמרנית, באתר צמחיית ישראל וסביבתה

[:7-5] 5.0 ^5.1 אבי שמידע, אבי דרום, פרחי ירושלים, ירושלים: כנה, כרטא, 1986, עמ' 24, 25, 28, 32

[:2-6] 6.0 ^6.1 עזריה אלון, מיכה לבנה, דוד הלר (ע), כרך 11, החי והצומח של ארץ ישראל, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 129-30, 135

[7] על צמחים אלו נמנים: השיכרון הזהוב, מציץ סורי, כותלית יהודה, טבורית נטויה, לוע ארי סיצילי וצלף קוצני.

[:0-8] 8.0 ^8.1 ^8.2 ^8.3 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 435-7, 448-452

[:6-9] 9.0 ^9.1 א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 442

[:3-10] נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 58, 661, 681

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

צמרנית הסלעים

תוכן עניינים

בית גידול ותפוצה

שמות

מורפולוגיה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

תפריט ניווט

צמרנית הסלעים

בית גידול ותפוצה

שמות

מורפולוגיה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

תפריט ניווט

חיפוש