צור מעון
 | |
| קיבוץ צור מעון, 1950 | |
| מדינה / טריטוריה |
 ישראל |
|---|---|
| תאריך ייסוד | 1949 |
| תאריך נטישה | 1955 |
| דת | יהודים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 100 (1949) |
| אזור זמן | UTC +2 |
צור מעון היה קיבוץ של העובד הציוני שהתקיים בין 1949 ל-1955 במערב הנגב, וננטש. סמוך למקום הוקם קיבוץ ניר עוז.
מקור שמו הוא בספר תהילים, פרק ע"א, פסוק ג': "הֱיֵה לִי לְצוּר מָעוֹן לָבוֹא תָּמִיד", שפירושו הוא מקום להתגונן בו, ומוזכר בו גם שמו של האזור "חבל מעון" (על שם היישוב היהודי הקדום שהתקיים בקרבת מקום).
היסטוריה
הגרעין המייסד של צור מעון הורכב מיהודים הונגרים ניצולי השואה, שהתארגנו במאי 1945 בהונגריה לקבוצה בשם "הפועל", ויצאו להכשרה בגרמניה לקראת עלייה, שם הקימו משק חקלאי. בדרכם לארץ נאסרו בני החבורה במחנות המעצר בקפריסין, ועם שחרורם הצטרפו לבבית הספר החקלאי בנהלל. במלחמת העצמאות לחמו יחד כפלוגה ב' בגדוד הראשון של הנח"ל, ובין היתר סייעו בשיקום ניצנים שנפגעה במלחמה. עם שוך הקרבות התארגנו לעלייה לקרקע במסגרת העובד הציוני, כשאליהם מצטרפים חברי עליית הנוער מרומניה ופולין[1], וכן קבוצה קטנה של פליטי קיבוץ נירים הסמוך שננטש במלחמת העצמאות (אנשי נירים עזבו לאחר זמן קצר להתיישב במיקומו הנוכחי של הקיבוץ[2]).
כ-90 המתיישבים הראשונים, מרביתם צעירים, עלו על הקרקע ב-20 בדצמבר 1949 (כ"ט בכסלו ה'תש"ט) ממזרח לחורבות הכפר מעין. בראשית הדרך, התבססו המתיישבים על מים ששאבו ממעיין הבשור, עד שהתקינו צינור שיחבר את הקיבוץ לבאר הכפר הנטוש. הקיבוץ היה נקודת ההתיישבות היהודית ה-29 בנגב.
המתיישבים הקימו מגדל מים וצריפים למגורים וכן מאפייה חברי הקיבוץ התפרנסו כשכירים ביישובי הסביבה. בין קיבוץ צור מעון לקיבוץ נירים הסמוך נודעה מערכת יחסים עכורה, על רקע היריבות הפוליטית-חברתית בין השומר הצעיר (נירים) לבין העובד הציוני (צור מעון). היישוב סבל מקרבתו לגבול עם רצועת עזה[3][4][5]. היישוב צורף למועצה אזורית הנגב המערבי.
ב-1951 החליטה תנועת העובד הציוני להעביר את גרעין צור מעון לקיבוץ (לימים מושב) מבקיעים דרומית לאשקלון. המקום נשאר שומם לתקופת מה, ובנובמבר של אותה שנה[6] התיישב בו גרעין של ארגון בני המושבים, בוגרי מושבים ובתי ספר חקלאיים, שכלל כ-25 צעירים. הם זרעו את השדות ביבולי חורף וקיץ, וכן עסקו בעבודות חוץ ובהדרכה במושבי עולים בסביבה. בתחילת 1954 גרעין זה עזב את צור מעון כדי להתיישב בנקודת הקבע שלהם, מושב ניר בנים, ואת מקומם תפסו בני גרעין נח"ל, שקיבלו אישור מהרמטכ"ל משה דיין להתיישב בצור מעון, בתנאי שיעסקו בהדרכה במושבי עולים. כאשר חברי הגרעין השתחררו מצה"ל, בספטמבר 1954, נעזבה צור מעון לצמיתות.
כיום, שרידיה של צור מעון נמצאים בתחומי הרפת של קיבוץ ניר עוז.
בתרבות
צור מעון מוזכר במחזה קזבלן מאת יגאל מוסינזון. אדון פלדמן, אביה של רחל היה חבר מושב צור מעון, שאותו עזב לטובת חיי הבורגנות העירוניים. כשנשאל פלדמן מדוע עזב את צור מעון, ענה:
היה קשה. היינו עובדים ביום ושומרים בלילה. מסתננים היו יורים, גונבים את הפרדות שלנו וצינורות השקאה. אחד נהרג בצור־מעון ושני אחרים נפצעו
רחל לא שלמה עם מהלך זה של הוריה, ורוצה לשוב ולחיות בצור מעון[7].
לקריאה נוספת
- יאיר דואר, לנו המגל הוא חרב, בהוצאת יד טבנקין, 1992, עמ' 269 - 270.
קישורים חיצוניים
- צור מעון, באתר עמוד ענן.
- דן גזית, ובתווך – צור מעון… (גם זה קרה בשטחה של המועצה האזורית אשכול דהיום), באתר "אבני גזית".
- מ. גד, צור מעון, הבוקר, 15 באפריל 1952
הערות שוליים
- ^ די 29-קאלאניע געגרינדעט אין נגב, די יידישע פאסט (מלבורן), 5 בינואר 1950
- ^ במיקומו המקורי של קיבוץ נירים הוקם לימים קיבוץ ניר יצחק.
- ^ המסתננים מעזה מגבירים פעילותם, שערים, 8 באפריל 1954
- ^ מסתננים שדדו, דבר, 5 בפברואר 1954
- ^ כנופיות אחרות עוסקות בשוד מתמיד, חרות, 12 ביוני 1953
- ^ קצת היסטוריה, באתר המועצה האזורית באר טוביה
- ^ יגאל מוסינזון, "קזבלן" בפרויקט בן-יהודה
38525544צור מעון