צור וירושלים
צוֹר וִירוּשָׁלַיִם הוא מחזה משנת 1933 מאת המחזאי והמשורר מתתיהו שוהם. המחזה הוא אינטרפטציה על סיפורם של אליהו הנביא, המלכה איזבל והמלך אחאב ועוסק בסוגיות של המתח בין יהדות ואלילות, ובין רוח וחומר. זהו מחזהו היחיד של שהם, שנכתב בתקופת מגוריו בארץ ישראל.
המחזה שנכתב בשפה עברית עשירה וגבוהה ובנימה שירית, זכה לתשבחות מסופריה העבריים של התקופה. המשורר חיים נחמן ביאליק הכתיר אותו כ'פסגת הדרמה והעברית' ומבקר הספרות יוסף אורן כינה אותו "המחזה הטוב והקשה ביותר בשפה העברית".[1] שוהם אף זכה בעקבותיו בפרס ביאליק לשנת 1933.[2] לאורך השנים נלמד המחזה בבתי הספר. עם זאת, דווקא בשל שפתו המורכבת, לא זכה לעלות בתיאטרון הרפרטוארי עד שנת 2003, עת עלה בהפקה קצרת מועד בת 15 הצגות בתיאטרון בית ליסין.
יש המשערים כי ההשראה לעלילת המחזה הגיעה ממחזהו של אוסקר ווילד 'שלומית', העוסק בביתו של המלך הורדוס אנטיפס המנסה לפתות את יוחנן המטביל. הסופר אלי אשד העלה השערה שייתכן שהושפעה מפואמה שכתב אליסטר קראולי בשנת 1899 תחת שם העט 'הרוזן ולדימיר סוארף', העוסקת בנביא הנמשך אחרי קסמי איזבל.[3]
- ^ מתתיהו שוהם: צור וירושלים בתל אביב באימגו מגזין מאמרים
- ^ פרס ביאליק של עיריית תל אביב לשנת 1933, ידיעות עיריית תל אביב, 15 ביולי 1934
- ^ צור וירושלים הגרסה הקונצרטינית בבלוג 'היקום של אלי אשד'.