צום תשעה עשר הימים
בדת הבהאית, צום תשעה עשר הימים היא תקופה של 19 ימי צום החלה במהלכו של חודש עַלַאאְ, החודש האחרון בלוח השנה הבהאי, החל מה-2 במרץ ועד ה-20 במרץ. בתקופה זו מצווים הבהאים לצום מהזריחה עד השקיעה, ומטרת הצום היא רוחנית - לחזק את הנפש ולקרב את המאמין לאלוקיו:
"(הצום) הוא בעיקרו תקופת מדיטציה, תפילה ועיסוק רוחני, שבמהלכו על המאמין להתאמץ ולערוך את השינויים הנדרשים בחייו הפנימיים, ולחדש ולאתגר את תעצומות הרוח החבויות בנפשו. לכן, משמעותו ומטרתו (של הצום) היא בבסיסה רוחניות. הצום הוא סמלי והוא משמש כתזכורת להתנזרות ממאויי הבשר והאנוכיות".[1]
הצום הונהג על ידי הבאב ואומץ על ידי מייסד הדת הבהאית, בהאא א-ללה, אשר קבע את כלליו בכיתאב-אי אקדס, אגב שינויים רבים. הצום הבהאי דומה במיוחד לצום הרמדאן המוסלמי, אך מועדו נקבע לפי הלוח הבהאי השימשי ועל כן אינו נע לאורך עונות השנה. 19 ימי הצום מתחילים עם סיומם של איאם-אי הא ומסתיימים בנורוז, ראש השנה הבהאי. על המאמינים להימנע מאכילה, שתייה ועישון, מזריחת החמה ועד שקיעתה. הצום מחייב את כל הבהאים שגילם בין 15 ל-70, אך הוא נחשב לחובה אישית שאינה נאכפת על ידי הממסד הבהאי. מן הצום פטורים מאמינים שאינם נמצאים בטווח הגילאים המחייב, חולים, נשים הרות או מניקות, מאמינים העוסקים בעבודה מאומצת ואלה הנמצאים בנסיעה מפרכת. נשים בתקופת הווסת פטורות גם הן מחובת הצום, ותחת זאת עליהן להטהר ולדקלם את הפסוק "תהילה לאל, אלוקי הזוהר והיופי" 95 פעמים בכל יום[2]. כל המאמינים הפטורים מהחובה, רשאים לצום אם הם חפצים בכך, אך אם הם בוחרים שלא לעשות כן, הם מצווים לאכול ולשתות בפרטיות.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ הערה 25 על פסוק 16 בכתאב אל-אקדס.
- ^ אל-כתאב אל-אקדס, פס' 13.
