צולל חלודי

צולל חלודי
	זכר בוגר של צולל חלודי
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	עופות
סדרה:	אווזאים
משפחה:	ברווזיים
מין:	צולל חלודי
תחום תפוצה

צולל חלודי (נקרא גם צולל חלוד; שם מדעי: Aythya ferina) הוא מין במשפחת הברווזיים, הנפוץ ביבשות אירופה ואסיה, והחי במקווי מים מתוקים (כגון אגמים וביצות) בעומק של כמטר אחד לפחות, שבהם שפע צמחייה ומזון חי,^[1] ולעיתים אף במקורות מים מלוחים במקצת.^[2] השם המדעי מורכב משתי מילים: Aythya – עוף ים שהוזכר על ידי אריסטו, וFerina – בר (ferrinus = פרא).^[1]

תיאור חיצוני

ממדי הצולל החלודי ממוצעים ביחס לשאר הברווזים. אורך גופו כ-50 ס"מ, ואורך מוטת כנפיו כ-75 ס"מ. משקלו המרבי כ-1 ק"ג.

הזכרים שונים מהנקבות במראם. לזכרים ראש חום, צדי גופם וגבם בהירים, ואילו החזה והאחוריים שלהם שחורים. לנקבות צבעי גוף בהירים יותר לעומת הזכרים: ראשן מאופיין בצבע חום בהיר עם כתמים המפוזרים באקראיות, וצבע שאר גופן חום בהיר.

אצל שני המינים, צבע המקור שחור-כחול.^[2]

תזונה

מזונו העיקרי של הצולל החלודי הוא צמחי מים, חרקים ורכיכות (כגון חלזונות). בנוסף לכך, הצולל החלודי ניזון גם מצמחי יבשה, מזרעים ומדגים קטנים.^[2]^[3]

תפוצה

תפוצתו של הצולל החלודי נרחבת מאוד. ישנן אוכלוסיות יציבות באסיה הקטנה ובמערב אירופה. בחודשי הקיץ (יוני, יולי ואוגוסט), הצולל החלודי נפוץ ממרכז אירופה ומזרחה עד למונגוליה ולאזורים נרחבים ברוסיה. האוכלוסייה המקננת אינה מצפינה מעל קו הרוחב 65.

אוכלוסיות בלתי יציבות של הצוללן החלודי מבלות את החורף בדרום אירופה, בצפון אפריקה, במזרח התיכון, בארצות הלבנט ובמזרח אפריקה, והוא מתפרש אף מערבה לכיוון ימת צ'אד, מאלי וסנגל.

האוכלוסיות המזרחיות חורפות בדרום אסיה: מתת-היבשת ההודית ומזרחה במערב ועד לדרום קוריאה ויפן במזרח, וכן דרומה עד לפיליפינים.^[1]

מגמת אוכלוסין

אוכלוסיית הצוללים החלודים נמצאת במגמת ירידה, ומצב השימור של המין מוגדר ברשימה האדומה של IUCN כ"פגיע". הגורמים העיקריים לכך הם הרס בתי גידול, פיתוח עירוני וניצול של משאבי מים לצרכים אנושיים. לצד גורמים אלה, מצויים גם גורמים נוספים המשפיעים לרעה על גודל אוכלוסיות הצוללים באזורים מסוימים. בספרד, רבים מהצוללים החלודיים מצאו את מותם כתוצאה מהרעלת עופרת, ובסין צוללים רבים טובעים עקב השימוש ברשתות דיג. ציד ספורטיבי של צוללים חלודים מקובל ומהווה חלק משמעותי מהתרבות המקומית בספרד, באיטליה ובמחוז גילאן שבצפון מערב איראן. באיסלנד אוספים את הביצים שלהם וכך בוקעים פחות צוללים, מה שגורם לירידה בגודל אוכלוסייתם.^[1]

בישראל

הצולל החלודי חולף וחורף בישראל, בעיקר בכנרת ובמאגרי מים גדולים אחרים בצפון הארץ. לעיתים קרובות, הוא נצפה במספרים גדולים יחד עם קרובו, הצולל המצויץ. נכון לעשור השני של שנות ה-2000, מספר הצוללים החלודים החורפים בארץ הוא נמוך מעט מ-3000 פריטים.^[1]